השכנים ואנחנו

[אשה מרציפן]

השכנים ואנחנו

אחד הדברים שהיו לי מוזרים כשעברתי לעיר הגדולה (נו טוב, ליד) זו העובדה שמצאתי את עצמי גרה בבניין בלי לדעת מי השכנים שלי, כולל אלו שגרו בדלת ממול. גם בדירות הבאות את רוב השכנים לא ממש הכרתי, ואת אלו שכן הכרתי הכרתי במקרה אחרי פרק זמן לא סמלי וגם זו לא תמיד הייתה היכרות.

איך הקשר שלכם עם השכנים? מכירים אותם מעבר לשלום שלום? אם יהיה חסר לכם סוכר יהיה לכם למי לפנות?

 

[אחת סתמית]

לא מכירה את השכנים

לפני חודשיים בערך עברו שכנים חדשים בדירה לידי, עוד לא יצאתי לראות אותם. אני יודעת שעברו רק כי עשו שיפוץ עם המון רעש.
לפניהם גרו שם בשכירות ולא היה לי מושג מתי הדיירים היו מתחלפים.
בגלל שבבניין שלי גרים הרבה בשכירות אין לי מושג אם האנשים שאני פוגשת במעלית בכלל גרים שם.
ומשום מה אנשים לא אומרים שלום. ממש לא מבינה את זה.

אני מכירה שכנה אחת בקומה שלי (היא לא מתחלפת בנתיים ונפגשנו באסיפת דיירים מספר פעמים) אני מניחה שאם ממש אצטרך משהו אפנה אליה.

אגב סוכר, לשיפוצניקים ששיפצו בדירה ליד לא היתה בעיה לפנות אלי לבקש סוכר

 

[פרפרי אהבה]

הנאים השכנים בעיניך? נאים!

טוב נו, אצלי כבר לא ממש...
בבניין הנוכחי- יש שכנה שהיא בגדר שריף ומחפשת לדעת הכל על כולם,מתערבת לכולם ותמיד ממתינה בחוץ לראות מה קורה...וכמובן,תמיד יש לה מה להגיד על כולם. שלא לדבר על זה שהיא נצלנית!

רוב השכנים נחמדים פה אבל כל אחד לעצמו, אם רואים לרוב אומרים שלום אבל אין משהו מעבר לזה.
הייתה לי עד לא מזמן חברה פה שעברה דירה.

אם חסר לי משהו-נוסעת לטיב טעם/AMPM שפתוחים עד מאוחר/כל הזמן וגם נדיר שקורה שחסר לי משהו.... תמיד מבקשים ממני\

 

[slave of the mind]

יחסית לא רע

לא שאני מכיר את כל השכנים, אבל בשנה הראשונה בדירה היו כאן זוג שכנים מאוד חברותיים והוא גם שנה מעליי בלימודים אז זה יצר קצת קשרים.
והם היו קצת יותר חברותיים מצד אחד ומצד שני הבניין עצמו היה שקט יותר אז פחות עצבים.

מה שגיליתי שהיה כלי נהדר בלהכיר את השכנים היה הפסקות סיגריה, כשעישנתי (חצי שנה הפסקה וסופרים) הייתי תמיד יוצא לרחוב אז ככה הייתי פוגש שכנים ואחרים שמעשנים אז בכלל היה זמן לשיחה.
השנה רוב החברותיים עזבו ורוב האנשים יותר מסתגרים, אם אני צריך משהו עדיין יש כמה דירות שאני מכיר אפילו קצת יותר משלום שלום, אבל פחות נעים.
אז סה"כ מבחינת רוב השכנים טוב, הבעיה היא תמיד ה1-2 שממש מעצבנים.

נ.ב.
אני לא רואה סיכוי אמיתי שהבע"ה שלי מוריד קצת את השכירות מה שאומר שאני אצטרך לעזוב, וממש אין לי כוח לזה!!!

 

[אשה מרציפן]

לאן התכנון לעזוב?

עוזב לדירה אחרת באותה עיר או שנודד קצת?

 

[slave of the mind]

חובה אותה עיר

מקסימום לעיר ממש קרובה...
אני סטודנט בכלל... הלימודים מכתיבים הכל בסוף (והאישה כמובן )

 

[elena20]

לא מכירה ואין לי שום חשק להכיר

 

[נטע....]

גם אני לא מכירה את הרוב

אבל איכשהו זה לא מוזר לי, אפילו כשגרתי עם ההורים לא הכרתי את כל השכנים שלי. כנראה שיחסי שכנות היום זה לא מה שהיה פעם.
בבניין הנוכחי שאני גרה בו יש איזה ילד חמוד וחברותי שתמיד אומר שלום לכל מי שהוא רואה ואפילו מדבר איתנו קצת אז אותו אני מכירה (למרות שהאמת שאפילו את השם שלו אני לא יודעת)..

הדיון הזה מזכיר לי שביום שישי האחרון באמת נכנסו דיירים חדשים לאחת הדירות בבניין והבנתי מהם שלפניהם הדירה שהם נכנסים אליה הייתה דירת שותפים. הם דיברו עם אחת השכנות, אישה מבוגרת והיא אומרת שגם היא לא ידעה שהייתה שם דירת שותפים ולא הכירה את השכנים..

 

[אשה מרציפן]

הזכרת לי מקרה עצוב/מצחיק

מכל הבניין אני מכירה בערך 3 שכנים, אחת מהם זו הגברת מועד הבית שידעתי שגרה עם בעלה ושיש לה ילדים בוגרים.

לפני כמה חודשים היא דפקה אצלי בדלת וביקשה שאעזור לה במשהו, בניסוח של מודעה לא ברורה (היה לי מוזר שהיא ביקשה את זה ממני) ושאלה אם אני אהיה מוכנה לחתום לה על אישור מסוים. אחרי בירורים התגלה שבעלה נפטר כמה חודשים לפני כן (אני לא אתפלא לגלות שאף אחד בבניין לא ידע) והיות שהם למעשה היו גרושים שחזרו לחיות כידועים בציבור היא נדרשה במסגרת צו הירושה להציג הצהרות שהוא גר איתה, והיא פנתה אלי כי כנראה גם לה אין ממה קשר נורמלי עם השכנים אפילו שהיא בתוקף תפקידה כן מכירה את כולם.

כשבאתי אליה לטפל בזה היא לא ממש נתנה לי ללכת, הראתה לי אלבומי תמונות, סיפרה לי את סיפור חייה. היא אשה נחמדה אבל הרגשתי לא הכי נעים.

 

[sivosh]

בטח שאני מכירה את השכנים!

אבל ככה זה במושב

עם אחת אני בקשר ממש ממש טוב
וזוג אחר בקשר של שלום- והשלמות סוכר/פותחן אם חסר..
אבל שכנים ממשק אחר- ממש אין לי מושג מי הם...

 

[gal-or]

הייתה לי שכנה שהייתה זוועה אבל היא הלכה

 

[אשה מרציפן]

מה היה כל כך זוועתי בה?

ספרי, אולי זה יגרום לחלקנו להרגיש ברי מזל עם השכנים שלנו.

 

[gal-or]

ככה: היו לה ילדים

והם עשו רעש כל שבת בבוקר. אבל, כל ערב ב-8 בערב, כשהיא השכיבה אותם לישון, כל הבניין היה צריך לעבור לדום. אחרת, משטרה!

הבנת. המשטרה הייתה באה ובייחוד לי היא הציקה כי אני הולכת לפעמים עם חברים אחרי הצהריים וחוזרת בערב ככה שאני קצת רוצה לראות טלוויזיה, אז ... אוי ואבוי. הם גם היו משחקים בכדור בחדר מדרגות ליד הדלת שלי.

עדי

 

[אשה מרציפן]

אני רוצה להבין משהו

היא הזעיקה משטרה כי היה רעש בשעה 8 בערב? משטרת ישראל שמתי שפונים אליהם בגלל סכנות אמיתיות לא טורחים לעשות כלום ואנשים כבר הותקפו ונרצחו בגלל זה, ובגלל שמישהי התלוננה על רעש ב-8 בערב (שזו שעה שמבחינת החוק אין שום בעיה עם רעש למיטב ידיעתי) באו ושיגעו בחורה שראתה טלוויזיה?!

מצטערת, אם לא היית חברה קבועה ומוכרת בפורום הייתי חושדת בך. זה נשמע כמו הנפצה מוגזמת.

 

[א ו פ ו ס ו ם]

אני לא מכירה את השכנים

א. בגלל שרק עברתי לפני חודש
ב. כי זה בית פרטי אז זה לא שאני פוגשת בהם בחדר המדרגות, אין לי שום אינטרקציה איתם.

כל זה לא הפריע לבעלי להפוך לחבר הכי טוב של כולם כבר, לקבל את כל המידע ולשמוע את כל הסיפורים

הדירה הקודמת היתה בבנין עם 7 דירות... רובם היו קטסטרופה

אנחנו גרנו בקומה ג'...
בקומה א' גרה אישה מבוגרת מאוד עם הפיליפינית שלה- איתן לא היתה שום אינטרקציה... עד שהבן שלה עבר לגור איתה ואז גם הופיע במקום העבודה שלי. עד שפיטרו אותו הוא לא הפסיק לחפור לי בכל הזדמנות ולא היה לי סיכוי להתחמק...
מולם גרו 2 בנות שעד היום לא ברור לי אם הן זוג או שותפות אבל הן היו מעצבנות באקסטרים. למשל- הן סגרו את הגינה של הבנין עם שערים ויצרו לעצמן גינה פרטית... דברים מעצבנים שכאלה.
בקומה השניה היתה אשה כבת 50-60 שרבה עם כל השכנים, פשוט מפלצת רגזנית ומעצבנת שהיה לה מה להגיד על כל דבר... בערך 3 חודשים אחרי שהגענו היא עלתה לי על הסעיף והתחלתי להתעלם ממנה, היו מקרים שהיא רדפה אחרי במדרגות ואני פשוט המשכתי ללכת

ממול- דירה שבה השוכרים התחלפו כל שני וחמישי... אבל ממש! תמיד הגיעו שוכרים צעירים ותמיד משהו קרה והם עזבו תוך שניה וחצי.
השכנה שמולנו היתה צרפתיה שהגיעה לארץ פעם בשנה בערך כך שלא ראינו אותה הרבה אבל בפעמים-שלוש שכן היא עשתה רושם ממש טוב (קנתה מתנות לכלבה שלי!!).
והשכנה מהפנטאוז היתה חביבה בסך הכל ויצא לי לדבר איתה פה ושם...