השכול הוא תמיד
מי שאיבד את היקר לו, אינו צריך יום זיכרון, יום הולדת ויום פטירה. הוא נושא בגופו כל יום את יום הזיכרון שלו, את יום ההולדת ואת יום הפטירה. התנהגותו, כמו אורח חייו משקפים את השכול. המחשבות, הרגשות - הן פינות ההנצחה כמו גם תפיסות העולם והחרדות הקיימות לגבי אלה החיים שאותם פוחדים לאבד...או להציף בזכרונות ובגעגועים למי שאינו. הכל כל כך מורכב..מי שמכיר אותך מקודם, אומר לעצמו:"נו, אחרי שמאבדים מישהו יקר כל כך, לא פלא שההתנהגות קיצונית מדי, חסרת סבלנות משהו.." מי שאינו מכיר אותך מלפני בטוח שכך היית תמיד... ואין רצון לספר את סיפור חייך כדי שלא יתחילו לרחם..רחמים זה הדבר האחרון שאתה רוצה. אתה רוצה לזרום כמו כולם, להמשיך לצחוק על כל שטות, להתבכיין על המינוס - כמו כולם..אך כשאתה מספיק שומע את השם שאתה יודע שפעם היה שלך וכעת הוא חקוק במצבה, אתה מבין עוד יותר כמה השכול הוא בגופך יום יום שעה שעה רגע רגע..
מי שאיבד את היקר לו, אינו צריך יום זיכרון, יום הולדת ויום פטירה. הוא נושא בגופו כל יום את יום הזיכרון שלו, את יום ההולדת ואת יום הפטירה. התנהגותו, כמו אורח חייו משקפים את השכול. המחשבות, הרגשות - הן פינות ההנצחה כמו גם תפיסות העולם והחרדות הקיימות לגבי אלה החיים שאותם פוחדים לאבד...או להציף בזכרונות ובגעגועים למי שאינו. הכל כל כך מורכב..מי שמכיר אותך מקודם, אומר לעצמו:"נו, אחרי שמאבדים מישהו יקר כל כך, לא פלא שההתנהגות קיצונית מדי, חסרת סבלנות משהו.." מי שאינו מכיר אותך מלפני בטוח שכך היית תמיד... ואין רצון לספר את סיפור חייך כדי שלא יתחילו לרחם..רחמים זה הדבר האחרון שאתה רוצה. אתה רוצה לזרום כמו כולם, להמשיך לצחוק על כל שטות, להתבכיין על המינוס - כמו כולם..אך כשאתה מספיק שומע את השם שאתה יודע שפעם היה שלך וכעת הוא חקוק במצבה, אתה מבין עוד יותר כמה השכול הוא בגופך יום יום שעה שעה רגע רגע..