השיר שדות גולדברג

[שלי87]

השיר שדות גולדברג

שלום לכל מי שנכנס לקרוא מבקשת עזרתכם המהירה בפתירת חידה - למי כתב מאיר אריאל ז"ל את השיר ילדתי שלי - שדות גולדברג? אודה על תשובה מהירה.

 

[עומר בן ארצי]

לפי מה ששירז כתבה פעם

בפורום השני.. כל שיר שמאיר כתב ללשון נקבה הוא קודם כל לארץ ישראל, אח"כ לתרצה ולבסוף גם לה (אבל זו לא היתה הכוונה המקורית) בכל מקרה זוהי פראפרזה לשיר של לאה גולדברג

 

[איל1לשם]

הוא כתב את זה

כתשובה לשיר של לאה גולדברג שנקרא "את תלכי בשדה" יש לחוה אלברשטיין ביצוע של השיר ונראה לי שהוא יהיה גם בשירונט.....

 

[בתור בן אדם]

מאיר VS לאה

את תלכי בשדה / לאה גולדברג האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם? ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שבולים ידקרוך, ותמתק דקירתם? או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן. ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן. ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע, וראית את השמש בראי השלולית הזהוב. ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע, ומותר, ומותר לאהוב. את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט השריפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם וביושר לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם. שדות גולדברג / מאיר אריאל ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. אל תלכי לבדך בשדה המוזהב. ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. הוא ימכור לך מרחב השדה המוזהב. הוא יקסום לך אלף גוון בחידת מרחקיו, אך בכל מקום לבו אוון הוא לעיניך זב כזב זב אכזב... ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. אל תלכי לבדך בשדה המוזהב. ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. הוא ימכור אם ואב השדה המוזהב. הוא יתן לך רעננה הוא יביא לך מטר רץ. פרדס חנה, כרכור, צל עלי בננה - רק ליבך הנמרץ, נמרט, נסחט, ונמחץ... ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. לא, אינני הולך אל תלכי לבדך. בחיים עובר שבוע עוד מעט נרדם. לב נודד אל מבוע אל שלחיך פרדס רימונים כפרים עם נרדים... ילדתי שלי! אל תלכי לבדך. לא, אינני הולך בשדה המוזהב. כמו שאני רואה את השיר של לאה, היא מדברת על תקווה, או פנטזיה, שלעולם לא תתגשם. היא שואלת מישהי אם יש סיכוי שיבואו ימים טובים, בהם היא תלך בשדה בכיף, בחוויה חיובית - כהלך התם, תמתק דקירתם, נשום ורגוע, ירחב בך השקט כאור בשולי הענן, מותר לאהוב. זתומרת, חוויה של לב מלא, עולה על גדותיו עד להתפקע, עד לתחושת האהבה. ואז בא הבית האחרון ואומר "לא!". את תלכי לבד, ולא בשדה עם אספסת ושיבולים וגשם וריח טוב. את תלכי לבד בחום אימים (להט השריפות) ובדרכים שראו אימה ודם. לא יבואו לך ימים טובים. וכל מה שיישאר לך - זה להיכנע לעולם. את תהיי עוד אדם מן השורה. בינוניות. אין עתיד טוב. ואז בא מאיר וממשיך את הקו הזה, לוקח אותו לקיצוניות. השדה הזה שאת רוצה ללכת בו, הוא מקום רע. הוא יעשה לך גיהנום. הוא ישקר לך. ואת כל זה הוא יעשה בהסוואה, בתחפושת של משהו טוב. הוא יתן לך תחושת מרחב ומרחק ומקום טוב להיות בו, הוא נראה מוזהב, והוא ימכור לך מרחב ויקסום לך גוונים וירענן אותך ויעניק לך צל. אבל אללה איסתור (כמאמר הפורטיס) - אל תעיזי ללכת בו. ואפשר לדבר גם על הבית של הרימונים והכפרים והמבוע, אבל מטעמי פרנסה ודוחק זמן אני אפסיק פה לבינתיים.

 

[רפי צבר]

איך שאני מכיר את זה:

הבית האחרון לא סותר את תוכן הבתים שקדמו לו (שהם שאלות רטוריות שהתשובה להם היא כן), הבית האחרון שיר של גולדברג מתאר את המצב ממנו יצאה האשה בשיר, ממצב המציאות הקשה והמרה (כפי הנראה מלחמה) אל המצב האוטופי של אופוריה אופטימית, של המנוחה והנחלה. מאיר אריאל אומר שהשדה הזה (השדה האוטופי) שלאה גולדברג מבשרת על בואו אחרי המציאות הקשה, לא קיים, ושהוא אכן אופורי ומתעתע ועל כן שלא תעזי ללכת לבדך בשדותיה של מוכרת החלומות המתוקים עטופים במילים יפהפיות, כי אחרי הכל הוא קוסם אלף גוון אין ספק, אך לב לבו כולו אוון (אני קצת מגזים כהרגלי) בכל מקרה ככה אני מכיר את הדברים, ואני אשמח להארות נוספות בנושא, כי משהו בי טוען שלשיר של מאיר יש מעבר למה שהוזכר

 

[בואן פפינו]

רציתי לחלוק אולי מישהו יודע...

אמנם שלא מצאתי מתי נכתב השיר של לאה גולדברג, אם אינני טועה מדובר בשנות הארבעים. עכשיו... שמעתי איזושהי הרצאה מזמן בא נטען כי למעשה שירה של גולדברג "האמנם" נכתב כשיר התרסה לאלתרמנים והשלונסקים על כתביהם שלאחר שואת היהודים. אלתרמן, שלונסקי ובוודאי אורי צבי גרינברג שהיו עמודי התווך של השירה בתקופה ההיא זנחו את שירי הטבע בשנים שעקבו את השואה (היינו הארבעים המאוחרות) הרגשתם, כך הרצה מי שהרצה, היתה שאין יותר תימוכין ואנרגיה לכתוב שירי פסטורליה ואהבה אחרי כל שקרה. גולדברג לטענת הטוען כתבה את השיר על מנת לשבור את הטעות המרה הזו. וכך כותבת... ופשוטים הדברים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב... וכמובן האזכור על ההליכה לבד בדרכים שסמרו מאימה ומדם. האם מי מכם מכיר פרשנות כזו לשיר של גולדברג? כך או כך לא נראה לי שמאיר התייחס לפרשנות שכזו בשיר התשובה שלו.