יש לי רעיון לגבי זה
במפגש בעפרה, הפעם הראשונה שאביתר ביצע את השיר, הוא סיפר לפניו סיפור שלדעתי יכול לעזור להבין קצת את השיר. גם במפגש באפרת הוא סיפר את הסיפור הזה וקישר אותו לעצמו, לא בהקשר לשיר הזה ספציפית הפעם, אבל זה נראה לי מאד קשור. אקדים ואומר שיש רעיון ביהדות (אצל הרב קוק למשל) לפיו אין כוח או רגש בעולם שהוא שלילי, פשוט צריך לדעת לנתב את הכוחות לכיוונים החיוביים וכך להיות אדם טוב יותר. לדוגמא - שנאה, אתה מרגיש שיש בך שנאה אז תשנא את הרוע ולא את עצמך או את הסובבים אותך. הסיפור שאני מדברת עליו הוא הסיפור על ריש לקיש ור' יוחנן. הם נפגשו בנהר, ור' יוחנן התפעל מהעוצמה שהוא ראה בריש לקיש. ריש לקיש היה שודד, ור' יוחנן שיכנע אותו להיכנס (או לפי גרסא מסוימת - לחזור) לעולם בית המדרש, בכך שהוא אמר לו שכוח כמו שלו - ראוי ש"ינוצל" ללימוד תורה. הם הפכו תלמידים-חברים, והייתה להם דרך לימוד מיוחדת: ריש לקיש היה מקשה 24 קושיות על מה שר' יוחנן אמר, ר' יוחנן היה עונה עליהן, וכך הלימוד נעשה חד יותר והמסקנות התבררו. הם נעשו חברותא חשובה מאד בגמרא. יום אחד הם התדיינו בנוגע לטומאה של סכין, וריש לקיש חלק על המסקנה הסופית של ר' יוחנן. ר' יוחנן, בתגובה, זרק לו הערה: "לסטאה בלסטיותיה ידע" - כלומר: שודד מבין בענייני שודדים. או במילים אחרות - אני רואה שאתה מבין בסכינים... ריש לקיש נפגע מההערה של ר' יוחנן, הם התווכחו קצת ולבסוף נפרדו. בסופו של דבר שניהם מתו כתוצאה מהפירוד ביניהם. (סיפור יפהפה ועצוב, למעוניינים - הוא מופיע כאן בנוסח מלא כולל תרגום. מתחיל במילים "יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא":
http://www.geocities.com/nezik1/babamezia/gemara_babamezia84.html) ואחרי שחפרתי לכם פה על הסיפור, אני אנסה להסביר איך אני מבינה בעזרתו את הפזמון של השיר. אביתר דיבר על זה שהסיפור הזה נוגע בנקודה חשובה בתהליך התשובה. הוא פירש שר' יוחנן הזכיר לריש לקיש שטמון בו שודד, שיש בו חלק שצריך לבוא לידי ביטוי בצורה כלשהי ושאסור לו להתעלם ממנו. ריש לקיש לא קיבל את זה, כי הוא רצה להיות תלמיד חכם טהור וצדיק. אביתר אמר שהוא מזדהה עם הסיפור, כי הוא לא חושב שאם בנאדם חוזר בתשובה, זה אומר שהוא צריך להשאיר בצד את כל ה"שודדיות" שבו. ובציטוט מדויק ממנו: "אם בנאדם עובר תהליך, זה לא אומר שהוא צריך להשאיר מאחורה חתיכות של אישיות". ופה אני מגיעה למה שהתחלתי בו - הרעיון שכל כוח בחיים אפשר לנתב לכיוון חיובי או לכיוון שלילי. אסור להשאיר תכונות או חלקים מעצמך מאחורה, אפשר לקחת אותם ולתקן, לעשות מהם טוב, אבל לא להיפרד מהם כי ככה אתה לא כן לעצמך. והמשפט הזה - "יומנים נשרפים, אותיות פורחות באוויר", אני מבינה את זה כרצון לעבור תהליך של תיקון, אבל בלי להיפרד מעצמך. כמו בסיפור של ר' חנינא בן תרדיון: היומנים עצמם, החומר, איך שהנצחת את מי שאתה - זה נשרף ונמחק. אבל האותיות, התוכן, מי שאתה באמת ובתמים - זה לא נשרף, זה נשאר לנצח. היומנים נשרפים והאותיות פורחות באוויר - האמת מתבררת מתוך השקר ופורחת באוויר מתוך האש. אתה בוחר לקחת את האותיות האלה, וליצור מהן משהו חדש.
אם המים היו רוצים להשאר המים שהם היו, הם היו דוחים את הסירופ המתוק ולא נותנים לו להכנס. ולעומת זאת כשהם נותנים לו להכנס, הם לא מתבטלים, הם פשוט נהיים מים מתוקים יותר. שכוללים עוד בתוכם. - ונוסיף על זה את "אני מרתיח את המים, זכרונות צפים, מאיימים לשטוף הכל, יש מגירות שאני עדיין לא פותח, עד שיוסיף בי אור"
