השירשור שלי

[עידו8000]

סוק אתה באמת מאמין שהמשיח יבוא?

 

[סוקרטס פה]

כן !

 

[עידו8000]

מאסתי בציפייה למשיח

אני כבר לא מאמין בו, אני חושב שזה סיפור שבו אנחנו מנחמים את עצמנו שיבוא איש על טבעי שיפתור לנו את כול הבעיות.

 

[סוקרטס פה]

לא צריך להיות על טבעי

כי המלחמה לא חייבת להיות צבאית

צריך מישהו שפיו מרסק עולמות ובונה עולמות
(עולמות פנימיים)
ומשם הכל ימשך למצאות

 

[מכופף ונועץ]

הנשר הגדול כתב כבר לפני מאות שנים

"אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִּפְּשִׁים אוֹמְרִים. אֵין ...הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּכוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ (זה אותו בר כוכבא, עידו, שכתבת עליו לא מזמן שהיה פנאט), וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶהוּא הַמֶלֶךְ הַמָּשִיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁנֶּהֱרַג בָּעֲווֹנוֹת; כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג - נוֹדַע שֶאֵינוֹ מָשִיחַ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת... וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְלֵמִים הַכְשֵרִים שֶמֵתוּ. (רמבם, הלכות מלכים יא,ג)


ולמה הדבר דומה?
לילד קטן, שאתה מבטיח לו סוכריה אם ילמד.
וכשגדל קצת, אתה מבטיח לו אופניים, אם ילמד.
וכשגדל עוד קצת, אתה מבטיח לו רכב, רק שילמד כמו שצריך.
ואתה מקווה בלב שלך, שבסוף כל הסופות, הילד יחכים ויבין, מעצמו, שהעיקר הוא הלימוד ולא הפרסים שקיבל על הלימוד.
אבל זה לא משנה את העובדה שאת הפרסים שהבטחת לו הוא קיבל.
קיבל את הסוכריה וקיבל את האופניים וקיבל את הרכב.
כך גם עם המשיח, שבוא יבוא בסוף.
ועד שאתה מפקפק אם יבוא משיח, תתפלא ותתמה על קיבוץ הגלויות.
שעיניך רואות מה שלא ראו והתקשו להאמין אלפי דורות בהם חיו מליארדי (!) יהודים. והנה, נתקיים בנו מה שהובטח לנו ונראה היה בלתי אפשרי להאמין שיקרה

"וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ".

ואתה רואה שבינינו יש רומנים ואתיופים וגרמנים ועירקים ותימנים ורוסים וגרוזינים ובוכרים ומרוקאים ופולנים ובולגרים וטריפוליטאים ... ומאיפה לא?

וכפי שהתנבא ירמיהו

וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-ה'; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם

אז לבוא - בוא יבוא, ובאבו-אבוה בוא יבוא, אבל לא ביאתו עיקר.
העיקר הוא מה אתה עושה עם החיים שלך עכשיו.
עוד לפני שבא.

 

[כאילו יש מחר]

דווקא

עוונותי כבר אינם מדאיגים אותי.

חזרתי לעשן
http://www.youtube.com/watch?v=fNnyfeFhdQA
ואני ממשיך לשתות


כי מישהו חייב להשמיד את הזוועה הזו.

 

[סוקרטס פה]

זה בסך הכל מעגל/דפוס

שאתה לא יודע איך לצאת ממנו
ככה זה לגבי כל דבר בחיים

 

[כאילו יש מחר]

(כתבתי מחוץ לקונטקסט בשירשור הזה)

 

[puma141]

פחדן.

 

[השמש זורחת גם היום]

שאלה אישית

היינו נפגשים בגינה ליד אוניברסיטת בן גוריון.
הוא היה יושב על הספסל ואני הייתי מתיישבת
על האדמה מתחתיו ומחבקת את השוקיים שלו
ומניחה את הראש על הירך שלו והוא היה מלטף
לי את השיער ברוך.

כשאבי נפטר הגעתי לבית של ההורים שלו והראשון שראה את העיניים
שלי היה אבא שלו, שהכיר וחיבב אותי.
בלי להוציא מילה הוא אסף אותי לחיקו ונתן לי להניח ראש עד
שהנשימות שלי חזרו לסידרן.

והיתה את המנקה הרוסיה שלא ידעה מילה בעברית
ובכל זאת לקחה אותי לתוך החזה שלה כשאני רועדת
אחרי שהקאתי ללא הפסקה.

וכשהיינו החבר׳ה מותשים וגאים אחרי משמרת ארוכה
היינו נותנים ידיים ואוחזים ידיים חזק.

בלילות הייתי יוצאת מפעם לפעם עם חבר ילדות
והיינו משלבים ידיים ומטיילים בשבילים ובשדות
של המושב, מאושרים.

והיו עוד. עוד אנשים ועוד חיבוקים
ועוד אחיזות ידיים חזקות.
וכשאני נזכרת בכל זה אני תוהה איך
אתה מצליח לחיות ללא מגע?

אשמח לתשובה.

 

[סpap]

מי חי ללא מגע?

נראה לך שהוא שומר נגיעה?
על מה את מדברת?
סיפור יפה / שאלה דבילית

 

[השמש זורחת גם היום]

זו אסופת סיפורים

זה מה שהבנתי וייתכן שאני טועה. חשבתי שהוא אכן שומר נגיעה.
אחותי הקטנה ממני בשלוש שנים שומרת נגיעה,
אבל עבורה זה לא קשה כי נשים ובעיקר נערות נוגעות הרבה אחת בשניה לעומת גברים. זה מספק חלק משמעותי מהצורך במגע.

אז אם אני טועה לגבי סוקי סתם
בזבזתי את זמני לבלבולי מוח

ומזמן רציתי לשאול אותך...
לפני כמה שבועות יעני עשיתי אווטינג לכאילו שכתבתי
שהוא יצא לפיצוציה לקנות בירה וזה סתם היה קריצה
לזה שמחצית מהפוסטים שלו מתחילים ככה.
ואז עשית לי פרצוף נגעל
למה???

 

[סpap]

ת'אמת

אין לי מושג על מה את מדברת...

 

[השמש זורחת גם היום]

יש לי זיכרון די משוגע לפרטים קטנים

ואני טועה לחשוב שכולם כך

לילה טוב

 

[סוקרטס פה]

וואו

תראי
זה בכלל לא היה פשוט
אבל כשאני מתמסר למשהו קשה לעצור אותי
זה לא היה קל והיו רגעים קשים מאוד
אפילו אפילו את גרושתי לא התלהבתי לחבק
ועל כל זה יחד עם הכעס והכל הייתי מחבק אותה בלילה רק בשביל החיבוק עצמו שיהי חסר לי

אפילו פעם אחת הייתי אצל ידידה שלי שביקשתי ממנה חיבוק כמו ילד קטן שאין לו אהבה
(אומנם גם ביקשתי שתראה לי את הציצי, אבל זה משהו אחר)

מצד אחד זה היה קשה מאוד עד בלתי נסבל, מצד שני המטרה שלי היתה להגיע הכי גבוה שיש ולנקות את עצמי הכי טוב שאפשר, ולנבור בעולמות הנשגבים כמה שיותר עמוק
אז מצד אחד היה קושי אדיר
מצד שני הייתי באורות שאי אפשר לתאר בכלל
ראיתי אורות שמאירים מסוף העולם ועד סופו, יכולתי לחזות את הנולד לעיתים, תבונות לאין קץ

אבל היום אני כבר לא שם, היסורים העבירו אותי על דעתי
אבל מה שרכשתי אז לא בוזבז ועדין משמש אותי היום, אומנם לא בסדר גודל של ההתמסרות הקודמת
אבל בינתיים אין תלונות
שלא לדבר שעשיתי למוח שלי ריסטארט רציני אחושרמוטה בקנה מידה שקשה לתאר
שחר של יום חדש

גם היום כשיש מגע, אני מסנן אותו למינימום שאני צריך (ויש שיגידו זקוק)
וגם המגע הזה הוא רק עם נבחרות העם
אנשים שאני רואה עליהם שהם עם מידות רעות אני משתדל להמנע מכל מגע

איך התשובה?

 

[השמש זורחת גם היום]

קראתי מספר פעמים

ואני תוהה למה אתה זקוק?
אהבתי את השימוש במילה הזו כי גם אני חשה
שהצורך במגע הוא נזקקות ממש.
איזה מגע אתה מאפר לעצמך בימים אלו,
אחרי ה"אורות"?

שחר,
אתה ממש מיוחד.

מודה שאני קצת מתקשה להבין את החוויה שלך,
אבל אני לגמרי נהנית לקרוא

 

[shayCn]

מה שלומך איש יקר?

 

[סוקרטס פה]

וואלה ברוך השם הכל דבש

איך אצלך ?

 

[shayCn]

מואה

תענוג

 

[wish2]

למה לא אמרת לי שיש קרנבל סוקי?

למה?למה?למה?