בטח. אחרת איזה כייף יש בעיסקה? זה מזכיר לי
שבתי היתה בכיתה ד הם קיבלו משימה לחקור על אזור. שכונה / רחוב / אתר / מקום וכו.
בתי, הפלא ופלא, לקחה את הפרוייקט לעשות על שוק הפשפשים. הלכנו למשלמה. היא ראיינה את מי שרצתה, נתנו לה הסברים מקיפים על החפירות שעושים במקום, על השיפוצים ועל התוכניות העתידיות של שוק הפשפשים. לאחר מכן קפצנו לשוק וראיינה סוחרים. כאשר היא אמרה להם כי היא אוספת בובות עמים הם הראו לה מה יש להם ונתנו לה במתנה. איזה באסה זו היתה בשבילי. לא יכולתי להתמקח. היא קיבלה בחינם.
תמונה של בתי וברקע חלק מהאוסף הבובות שלה
והנה העבודה:
חקר שוק הפשפשים
חוקרת: ליאת אור
מחנכת: מירה דעול
כיתה: ד'1
בי"ס ישג"ב
מבוא:
בחרתי בנושא שוק הפשפשים כי הנושא משך אותי במיוחד.
השם סיקרן אותי מאוד "שוק הפשפשים".
רציתי לדעת את משמעותו וכיצד הכל התחיל ומדוע.
מי העלה את הרעיון המופלא להקים שוק ולמה ביפו.
התרוצצו במוחי המון שאלות שקשורות בשם וקשורות במקום.
אני רוצה לחקור את נושא שוק הפשפשים ואני רוצה לדעת מה עושים בשוק , מה מוכרים בשוק, איך מוכרים בשוק, איך קונים בשוק ואני האסוף מידע ואוכל לקבל תשובות על השאלות שמעניינות אותי.
מטרה נוספת שלי היא להשוות שינויים שהיו מאז ועד היום.
איך השוק התחיל?
כמה זמן השוק קיים?
מי חשב על הרעיון להקמת השוק?
למה קראו לשוק הפשפשים שוק הפשפשים?
מאיזה שנה השוק מוקם?
האם המראה של פעם נשאר אותו מראה?
איזה אוכלוסייה מבקרת בשוק?
האם השוק עמוס באנשים?
האם השוק עמוס מסחורה?
מתי שעות עומס?
האם קונים הרבה לפני החגים?
האם קונים הרבה בחגים?
כמה חנויות יש בשוק?
מה אפשר למצוא בשוק?
מה הופך שוק לשוק?
אילו קולות שומעים בשוק?
אילו ריחות מריחים?
איך נראה השוק?
האם יש דמיון בין חנות בשוק לחנות ברחוב?
היכן ממוקם השוק במפה?
למי פונים שיש בעיה?
מה הביקורת של האנשים (הקונים) בשוק?
למה אנשים אוהבים את לקנות בשוק?
האם הסוחרים ידידותיים?
האם ה אנשים מתווכחים עם הסוחרים?
מה התוכניות לעתיד לגבי שוק הפשפשים?
האם השמועה נכונה שיש אוצר מתחת לשוק הפשפשים?
הקמה (סיפור חאן מנולי ולידו שוק הפשפשים – שוק צלאחי):
חאן מנולי (מנעולי) היתה התחנה המרכזית של יפו. ליד החאן/מלון/אכסניה היו מתרכזים כולם והוא היה המרכז לאנשי הישוב. משם נסעו הדיליז'נס (רכבים/מוניות/סוסים ועגלות) לכל הארץ. השוק התחיל כמקום מסחר ומפגש לאנשים שנפגשו ומשם נסעו לכל המקומות בארץ. השוק הוקם ליד החאן בשנת 1886 כאשר נהרסו החומות שהקיפו את יפו. הרעש וההמולה והצעקות שהיו בחאן הועברו לשוק. שמו של השוק היה שוק צלאחי. בשנת 1920 הוא זז למקומו הנוכחי. השוק קיים כבר כ-119 שנים.
במשך השנים הוא הפך לשוק פשפשים מקום שאפשר לקנות ולמכור בו מכל הבא ליד. ישן וחדש. שוק ציורי שבו נמכרים בגדים, רהיטים, שטיחים, צמידים, תכשיטים ועתיקות. נמכרים בשוק גם חפצים ישנים וחפצים מוזרים. השוק הוא שוק פעיל, הומה, שוקק, צפוף, דחוס וצעקני.
המראה החיצוני של השוק נשאר כמו המראה של פעם.
לגבי השם של שוק הפשפשים יש מספר אפשרויות. בפגישה ובראיון עם מנהל הפרוייקט של שיקום שוק הפשפשים אשר התקיים במשרדו במישלמה לשיקום שוק הפשפשים ביפו, מר יאיר שפלר, שאלתי אותו מדוע נקרא שוק הפשפשים בשמו. הוא אמר לי כי השם כנראה מסין. השוק הראשון היה בצרפת ונקרא פרי מרקט (פרי = חופשי, מרקט = שוק.) כלומר שוק חופשי. לאחר מכן לקחו הסינים את הרעיון של פרי מרקט לסין והם (הסינים) לא יכולים להגיד את ה-ר בשם פריי ("ר") ואז הם הפכו את השם לפלי (פישפש באנגלית). האפשרות השניה היא שבאמת אנשים הביאו לשוק (בחוץ לארץ- בצרפת) חפצים מאוד ישנים ומאוד מלוכלכים (בגדים, שטיחים, כלי מיטה, וילונות וכו') שהם לא רצו אותם יותר, ונתנו או מכרו אותם מאוד בזול והמוצרים באמת היו עם פשפשים בגלל מצבם הלא טוב ולכן קראו לו שוק פשפשים.
שתי אפשרויות אלו נראות לי נכונות ויש עוד אפשרות. השוק נקרא שוק פשפשים כי המילה לפשפש זה לחפש. המילה לפשפש = לחפש, מתאימה לישראל אבל בגלל שפלי מרקט (שוק פשפשים) זה שם עולמי , לא נראה שהאפשרות הזו נכונה.
פעילות שוק הפשפשים:
האוכלוסיה שמבקרת בשוק הפשפשים היא בעיקר תיירות פנים (ישראליים) שמחפשים מציאות ודברים שהם לא יכולים למצוא בשום מקום אחר. יש גם קצת תיירים אשר מגיעים לעשות קניות בשוק. בשנתיים האחרונות יש עליה קלה של כמות הקונים אשר מגיע וקונה בשוק.
השוק מאוד עמוס בסחורה. בכל חנות ובכל דוכן יש הרבה מוצרים וסחורה מכל הסוגים. יש בחנויות הרבה דברים ואפשר לקנות ולמכור בו מכל הבא ליד. ישן וחדש. בגדים, רהיטים, שטיחים, צמידים, תכשיטים ועתיקות. גם נמכרים בשוק חפצים ישנים וחפצים מוזרים. יש בשוק דברים שאין שום אפשרות להשיג בחנויות רגילות בארץ אלה רק בשוקי פישפשים (בארץ ובעולם). רוב הזמן מהבוקר עד הערב השוק פעיל, הומה, שוקק, צפוף ודחוס.
הימים הכי עמוסים בקונים זה בדרך כלל בימי שישי ולפני חגים.
בחול המועד של פסח, חנוכה, סוכות ועוד השוק יותר מלא מהרגיל בקונים. בחגים ובשבתות השוק סגור.
כיום יש כ-200 חנויות שנמצאות בשוק הפשפשים ובנוסף יש עוד מספר רב של דוכנים אשר נמצאים בשוק הקשתות המקורה שבהם באים סוחרים להציג את הסחורה שלהם למכירה חד פעמית, או שבועית, או חודשית. להם אין חנות אלה הם מניחים את סחורתם על דוכן / שולחן / שטיח / מחצלת ומנסים למכור למרבה במחיר.
אווירת השוק:
שוק הפשפשים הוא מקום עם נוסטלגיה (זיכרון של העבר). הוא מקום פשוט וזמין. יש בשוק אוירה שכבר לא קיימת במקומות אחרים. המסחר ובעיקר האופי המיוחד של שוק הפשפשים מהווה אטרקציה שבה יש שוק ציורי והומה אדם, חיי מסחר עם אופי, "צבע" שונה ויחיד מסוגו במרכז הארץ.
יש בשוק בגדים ישנים וחדשים, כלי בית, רהיטים ועתיקות, שטיחים, תכשיטים, מסעדות. אפשר לעצור בחנות ולהסתכל על תמונות של פעם. אפשר לעצור בחנות תכשיטים וצמידים ולמצוא צמידים שאין בשום מקום אחר בעיר אפשר לשוטט בסימטאות ולהנות. השוק הוא שוק פעיל, הומה, שוקק, צפוף ודחוס. שומעים בשוק צעקות, ויכוחים, שיחות, ומשחק. משחק של ויכוח. משחק של קניה ומכירה. המוכר אומר מחיר גבוה, הקונה עושה פרצוף ואומר מחיר נמוך. המוכר משחק כאילו נעלב שהמחיר כל כך נמוך הקונה מעלה במקצת את הסכום שהוא מוכן לשלם עבור הפריט, המוכר מוריד במקצת. מתווכחים קצת, צועקים קצת, לא מסכימים עד שמסכימים ואז הקונה משלם והמוכר נותן לו את החפץ/הפריט שהתווכחו עליו ועכשיו עשו עיסקה ושני הצדדים מרוצים.
בשוק אין ריח כי זה לא שוק של דגים (כפי שהיה בעבר) או אוכל. היום זה רק חפצים מסוגים שונים כך שאין ריח בשוק.
השוק נראה כמו כל שוק. מבחר גדול של סחורה. חלקה בערימות וחלקה מסודרת להצגת כל הפריטים. השוק בסך הכל מסודר ונקי.
אין דימיון בין חנות רגילה בעיר או בקניון לבין חנות בשוק. כי בעיר החנויות מסודרות ונקיות ועל מדפים יפים, ובשוק הפשפשים החנויות מלאות בסחורה מכל הסוגים ומכל הגדלים ומכל המינים והם מציגות את הסחורה שלהם די בבלאגן גדול שמוסיף לאווירה של השוק לעומת החנויות בעיר. השוק פעיל, הומה, שוקק, צפוף ודחוס.
מיקום השוק וגבולות שוק הפשפשים:
מצד צפון – רח' רזיאל.
מצד דרום – רחובות יהודה מרגוזה ועולי ציון.
מצד מזרח – שדרות ירושלים.
מצד מערב – כיכר השעון (והמשטרה).
יחסים בין מוכרים וקונים:
כמו בכל מקום יש אנשים (סוחרים) מאוד נחמדים ויש לא נחמדים.
יש כאלו שאוהבים לעשות את ה"משחק" של הקניה והמכירה ויש כאלו שרוצים למכור במחיר הגבוה ביותר ולא להתווכח. יש כאלו שאפילו מתעצבנים מהויכוח על המחיר אבל רובם נחמדים.
הרבה מהסוחרים הם אנשים נחמדים אשר מכירים את הלקוחות שלהם הקבועים, ואפילו שומרים להם בצד דברים שהם חושבים שזה יעניין אותם. יש כאלו שאיכפת להם שהלקוח יהיה מרוצה אבל יש כאלו שמרגישים שאם אתה לא תקנה אז מישהו אחר יקנה ואז לא איכפת להם ממך וההתיחסות שלהם היא לא נחמדה. אלי (בגלל שבאתי עם אבא שלי ואני קטנה) התייחסו מאוד יפה וכאשר חיפשתי ופשפשתי בדברים שלהם (והתלכלכתי) ומצאתי דברים שרציתי לא יכולתי להתווכח איתם, כי הם היו כל כך נחמדים אלי ונתנו לי את החפצים שרציתי כל כך בזול שאבא שלי לא יכול להגיד להם שום מילה שיורידו מחיר כי זה היה נורא בזול (אז הרווחתי כמה בובות וכמה חפצים לאוספים שלי). התלכלכתי בחיפוש אבל זה היה כייף למצוא דברים מיוחדים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.
יש אנשים (כמו אבא שלי) שלא אוהבים את המחיר אז הם מתווכחים ומדברים עם המוכר ומנהלים שיחה עד שהם מסכימים על המחיר של המכירה.
יש ביקורת על השוק. יש בעיה של חניה בקירבת השוק וזאת בעיה במידה וקונים דברים כבדים ( ולא רק שטויות) וגם אם לא קונים וצריך ללכת מרחק גדול לשוק זה לא נעים כי בקניונים את חונה ממש ליד החנות וכאן בשוק לא תמיד יש חניה.
יש ירידה מבחינת איכות המוצרים לעומת העבר