השירות הצבאי שלי
"חג אחרון!", אני מסננת בין שיני בהיכנסי לרכב ולפני עוד נסיעה ארוכה לת"א. הנסיעות האלו עוד יהרגו אותי! צפת – ת"א, ת"א צפת: ראש השנה, כיפור, סוכות... לחכות לצאת החג (צאת הנשמה) ולחזור לביתי רק בלילה. מדליקה את הרדיו, מתחיל לטפטף, כל כך אוהבת כשיורד גשם. בצד הכביש עומדת קבוצת חיילים רטובים עם תיקים גדולים, יום חמישי, בטח הם חוזרים הביתה. אני עוצרת לצידם ופותחת חלון "לאן?" שואלת, "ראשון, בעצם... העיקר לצאת מכאן" עונה לי אחד מהם תוך כדי פתיחת הדלת. אחריו מסתערים על המושב האחורי שלושה נפילים, בקושי נדחסים ומצליחים לסגור את הדלת. "אני מתנצל" אומר אחד החיילים ומושיט לי את התיק מן המושב האחורי "אני חושב שקצת מעכתי אותו". שתי טיפות גדולות זולגות ממעילו היישר אל "חולצת השבת" הלבנה ומחלחלות במהירות פנימה. פטמותיי מזדקרות מן הקור, למה לא לבשתי חולצה עבה יותר? אני שואלת בעודי מביטה בהן במבט נבוך ולפתע קולטת שהחייל היושב לצידי שותף להתעוררות הקטנה... הכביש חלק והלילה ירד, אורות נדלקו לצידי הכביש. החברה מאחור כבר ישנים. "את בסדר?" שואל אותי החייל שלצידי? "את לא עייפה". זה בסדר, אני עונה "התרגלתי לנסיעות האלו...". "מה מעשייך בצפת?", "הורים" אני עונה, "ואם לענות על השאלה הבאה אז: כן, הם דתיים, ואני חוזרת בתשובה אשר גרה בתל אביב מזה שנתיים." הוא חייך. "דרך אגב, אני גלעד", "נעים מאוד, טלמור" אני עונה. "טלמור?" הוא שואל, "שיניתי את שמי לפני שנתיים ואינני מתכוונת למסור את הקודם" אני עונה בחיוך "וגם בעינויים". הוא ממש חמוד, אבל גם ממש מלוכלך, אני חושבת לעצמי. "חזרנו היום מפעילות שטח, כבר חודשיים שלא היינו בבית" הוא אומר ומחליק את ידו על זיפי זקן גדולים ועבים. "אז מה?" הוא שואל "כבר הספקת להשלים פערים?". אני מחייכת "כן, כן, כבר עשיתי הכל אוכל לא כשר, יציאות, דייטים ואפילו..." ועוצרת את עצמי. "אפילו מה?" "נו... אפילו סקס..." אני עונה וסומק על מתפשט על פני. "ואיך זה?" יא אללה, מה הוא נופל עלי עם שאלות כאלו? מה הוא מצפה שאני אענה? חרא, דפוק? בסך הכל הזדיינתי פעם אחת עם חבר שלי לשעבר, שגם הוא חוזר בשאלה ומבחינתו הוא היה דופק אותי גם דרך הטבור. פשוט לשנינו לא היה שום מושג. "אל תהיי נבוכה, הפעמים הראשונות הם לא כאלו אי יי יי" הוא קרב את שפתיו לאזני ולחש "אבל אם תבקשי יפה, אני אולי אעשה לך איזו ג'סטה קטנה" חצוף! מי הוא חושב את עצמו "ולמה אתה חושב שאני רוצה אותך?" אני מישירה אליו מבט כועס ואדמוני. והוא כלל לא מתרגש, ובתגובה פותח את מכנסיו ושולף מבפנים זין – אוהההההה איזה זין, גדול עסיסי - ענקי. כמעט התנגשתי במכונית שבאה מולי מרוב התרגשות, עצרתי את הרכב בצד ומבלי לחשוב פעמיים שאבתי את הזין הענקי שלו אל פי. "הלו הלו, לאן את ממהרת?" הוא דחף אותי מעליו, שלף מכיסו פלנלית וכיסה את עיני. הדבר הבא שהרגשתי הוא את מכסה המנוע הקר, פתיחת כפתורי חולצתי אט אט, אוי אלוהים התחתונים שלי רטובים לגמרי, מה הוא הולך לעשות? אני מרגישה את ידיו מטיילות על שדי, שפתיים על פיטמותי, עוד יד מפשקת את רגלי, לשון חודרת לתוכי, הוא לא לבדו... אני מנסה להתרומם, נבהלת ושומעת קול אומר "מותק, תבלי, לא הרבה נשים מקבלות את הפינוק הזה, יש לך מזל שלא ראינו בחורה חודשיים ואנחנו חרמנים רצח". אני מנסה להתנגד, אבל מוותרת, זונה, אני זונה, אני מקווה שאלוהים לא מביט בי עכשיו, אני מפסיקה את המחשבות ומתמסרת להנאה, מחול של ידיים מלטפות את גופי, יד חודרת לתוכי, לשון מוצצת את מיצי, יד מלטפת חזה, שיניים נושכות פטמה, העורף השיער בהונות הרגליים, טירוף חושים אני נאנחת בקול וצורחת "תזיינו אותי!". הם בתוכי, מעלי מצדדי בכל חור אפשרי בכל תנוחה, דואגים שלא אגע בקרקע הרטובה, מלקקים את גופי את צווארי, נושכים חובטים גומרים בי עלי על בטני. סדום ועמורה, רחב הזונה, אני זונה, אני זונה ואני אוהבת את זה כל כך חזק ורך, רטוב ולח מהר לאט הכל הולך רק שלא יגמר... אינני יודעת כמה זמן עבר אך כאשר הושיבו אותי בתא הנהג כאב לי לשבת הכוס שלי בער מכאב, כאב מתוק, כאב של רעב, כאב החובה בתוכו שנים של רעב, סגפנות, רוצה עוד ועוד... סגרתי את כפתורי חולצתי ולאחר שכולם התיישבו ברכב נסערים אדומי לחיים ומתנשפים שאלתי בקול מתחנן ספק מתגרה "אז מה דעתכם לסגור עוד שבת אצלי בבית?..."
"חג אחרון!", אני מסננת בין שיני בהיכנסי לרכב ולפני עוד נסיעה ארוכה לת"א. הנסיעות האלו עוד יהרגו אותי! צפת – ת"א, ת"א צפת: ראש השנה, כיפור, סוכות... לחכות לצאת החג (צאת הנשמה) ולחזור לביתי רק בלילה. מדליקה את הרדיו, מתחיל לטפטף, כל כך אוהבת כשיורד גשם. בצד הכביש עומדת קבוצת חיילים רטובים עם תיקים גדולים, יום חמישי, בטח הם חוזרים הביתה. אני עוצרת לצידם ופותחת חלון "לאן?" שואלת, "ראשון, בעצם... העיקר לצאת מכאן" עונה לי אחד מהם תוך כדי פתיחת הדלת. אחריו מסתערים על המושב האחורי שלושה נפילים, בקושי נדחסים ומצליחים לסגור את הדלת. "אני מתנצל" אומר אחד החיילים ומושיט לי את התיק מן המושב האחורי "אני חושב שקצת מעכתי אותו". שתי טיפות גדולות זולגות ממעילו היישר אל "חולצת השבת" הלבנה ומחלחלות במהירות פנימה. פטמותיי מזדקרות מן הקור, למה לא לבשתי חולצה עבה יותר? אני שואלת בעודי מביטה בהן במבט נבוך ולפתע קולטת שהחייל היושב לצידי שותף להתעוררות הקטנה... הכביש חלק והלילה ירד, אורות נדלקו לצידי הכביש. החברה מאחור כבר ישנים. "את בסדר?" שואל אותי החייל שלצידי? "את לא עייפה". זה בסדר, אני עונה "התרגלתי לנסיעות האלו...". "מה מעשייך בצפת?", "הורים" אני עונה, "ואם לענות על השאלה הבאה אז: כן, הם דתיים, ואני חוזרת בתשובה אשר גרה בתל אביב מזה שנתיים." הוא חייך. "דרך אגב, אני גלעד", "נעים מאוד, טלמור" אני עונה. "טלמור?" הוא שואל, "שיניתי את שמי לפני שנתיים ואינני מתכוונת למסור את הקודם" אני עונה בחיוך "וגם בעינויים". הוא ממש חמוד, אבל גם ממש מלוכלך, אני חושבת לעצמי. "חזרנו היום מפעילות שטח, כבר חודשיים שלא היינו בבית" הוא אומר ומחליק את ידו על זיפי זקן גדולים ועבים. "אז מה?" הוא שואל "כבר הספקת להשלים פערים?". אני מחייכת "כן, כן, כבר עשיתי הכל אוכל לא כשר, יציאות, דייטים ואפילו..." ועוצרת את עצמי. "אפילו מה?" "נו... אפילו סקס..." אני עונה וסומק על מתפשט על פני. "ואיך זה?" יא אללה, מה הוא נופל עלי עם שאלות כאלו? מה הוא מצפה שאני אענה? חרא, דפוק? בסך הכל הזדיינתי פעם אחת עם חבר שלי לשעבר, שגם הוא חוזר בשאלה ומבחינתו הוא היה דופק אותי גם דרך הטבור. פשוט לשנינו לא היה שום מושג. "אל תהיי נבוכה, הפעמים הראשונות הם לא כאלו אי יי יי" הוא קרב את שפתיו לאזני ולחש "אבל אם תבקשי יפה, אני אולי אעשה לך איזו ג'סטה קטנה" חצוף! מי הוא חושב את עצמו "ולמה אתה חושב שאני רוצה אותך?" אני מישירה אליו מבט כועס ואדמוני. והוא כלל לא מתרגש, ובתגובה פותח את מכנסיו ושולף מבפנים זין – אוהההההה איזה זין, גדול עסיסי - ענקי. כמעט התנגשתי במכונית שבאה מולי מרוב התרגשות, עצרתי את הרכב בצד ומבלי לחשוב פעמיים שאבתי את הזין הענקי שלו אל פי. "הלו הלו, לאן את ממהרת?" הוא דחף אותי מעליו, שלף מכיסו פלנלית וכיסה את עיני. הדבר הבא שהרגשתי הוא את מכסה המנוע הקר, פתיחת כפתורי חולצתי אט אט, אוי אלוהים התחתונים שלי רטובים לגמרי, מה הוא הולך לעשות? אני מרגישה את ידיו מטיילות על שדי, שפתיים על פיטמותי, עוד יד מפשקת את רגלי, לשון חודרת לתוכי, הוא לא לבדו... אני מנסה להתרומם, נבהלת ושומעת קול אומר "מותק, תבלי, לא הרבה נשים מקבלות את הפינוק הזה, יש לך מזל שלא ראינו בחורה חודשיים ואנחנו חרמנים רצח". אני מנסה להתנגד, אבל מוותרת, זונה, אני זונה, אני מקווה שאלוהים לא מביט בי עכשיו, אני מפסיקה את המחשבות ומתמסרת להנאה, מחול של ידיים מלטפות את גופי, יד חודרת לתוכי, לשון מוצצת את מיצי, יד מלטפת חזה, שיניים נושכות פטמה, העורף השיער בהונות הרגליים, טירוף חושים אני נאנחת בקול וצורחת "תזיינו אותי!". הם בתוכי, מעלי מצדדי בכל חור אפשרי בכל תנוחה, דואגים שלא אגע בקרקע הרטובה, מלקקים את גופי את צווארי, נושכים חובטים גומרים בי עלי על בטני. סדום ועמורה, רחב הזונה, אני זונה, אני זונה ואני אוהבת את זה כל כך חזק ורך, רטוב ולח מהר לאט הכל הולך רק שלא יגמר... אינני יודעת כמה זמן עבר אך כאשר הושיבו אותי בתא הנהג כאב לי לשבת הכוס שלי בער מכאב, כאב מתוק, כאב של רעב, כאב החובה בתוכו שנים של רעב, סגפנות, רוצה עוד ועוד... סגרתי את כפתורי חולצתי ולאחר שכולם התיישבו ברכב נסערים אדומי לחיים ומתנשפים שאלתי בקול מתחנן ספק מתגרה "אז מה דעתכם לסגור עוד שבת אצלי בבית?..."
