השיקום......לאן.........
כאשר נפצענו, לא ידענו לאיזה עולם אנו נכנסים לקראת מה אנחנו באים, לא ידענו מה עומד לקרות עימנו, אני מרשה לעצמי להיות בטוח שגם לא ידענו על משרד הביטחון, ותנאיו, כל מה שחשבנו זה איך אנו מבריאים כמה שיותר מהר, ואיך חוזרים חזרה לשטח לצוות שלך. ( בכול אופן כך אני חשבתי ) , ואט אט מתבררת לך תמונה, שבעצם הרצון שלך לחזור להמשך השרות הצבאי, אינו בר-קיימא. כי הפציעה חמורה יותר ממה שחשבת, או שרצית להאמין, ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות, מה אני עושה עכשיו? מה קורה איתי? רצים לך אלף שאלות ללא מענה. ואז באה לחדרך פקידה מר"מ 2 ואומרת לך אתה צריך להגיש תביעה למשרד הביטחון, לא הבנתי מה זה אומר, ובמה זה יכול לעזור לי באותו רגע, כי בסך הכול, קבלתי את כל מה שרציתי מבחינה רפואית. מילאתי את הטפסים שלחנו אותם, ואז נקבע מועד לוועדה, הגעתי לוועדה ללא עו"ד, ללא כלום, נכנסתי הרופאים ראו את התיק שאלו כמה שאלות יצאתי, קבלתי תשובה הביתה שיש לי 95% זמני, לשנה ועלי לפנות למשרד הביטחון אגף השיקום בחיפה, הגעתי לשם בפעם הראשונה לא ידעתי מי נגד מי למה וכיצד!, נכנסתי לפקידה אחת שכיום היא לא נמצאת, ( ביטון ) מי זוכר אותה מחיפה, והיא אמרה לי שכך וכך, וכך מגיע לי,....לא הבנתי מאיפה כל ההטבות אלה נפלו עלי, הרי רק אתמול עוד היית חייל בגולני שקרע את התחת שלו בלבנון פתאום אני מקבל הרים וגבעות, אחרי שסיימתי את השיחה עם הפקידה, היא אמרה לי לעלות קומה לעובדת סוציאלית, לבחור הליך שיקום. עליתי, ומי שקיבלה אותי הייתה גילה שחר המופלא!!!! שפרסה בפניי את כל תהליכי השיקום, את הכדאיות וכו,... הכול נראה לי אחלה, וכול אותם שאלות ששאלתי את עצמי, בית חולים מה יהיה איתי, וכו, מתחילות לקבל תשובות, והתמונה נהיית יותר ויותר ברורה, חזרתי הביתה אחרי יום מתיש שכזה, ואחרי חודש ראיתי, שבמקום משכורת חודשית של חייל קרבי, של 580 ש"ח בזמני נכנס משכורת ( תגמול ) בסך 7600 ש"ח לא הבנתי מה זה, היית בטוח שזה טעות, או מענק השחרור שלי, פניתי למשרד הביטחון, הם אמרו לי שזה לא טעות, שזה התגמול החודשי שלי.... בחיים שלי לא חשבתי, שזה מה שאני יקבל! וכך חודש, ועוד חודש, אני מקבל תגמולים, באותו רגע אתה אומר לעצמך חביבי הסתדרת בחיים, לקבל כזה תגמול ועוד מבלי לעבוד, לא היית רגיל לזה וכך גם היום! וכאן לדעתי האישית התחיל תהליך של נזק גדול ובלתי הפיך לשיקום הנכה, לאותו חייל שרק עד אתמול קיבל משכורת של חייל פתאום הוא קם בבוקר ורואה בחשבונו תגמול גבוה פי כמה וכמה ממה שהוא היה רגיל לקבל, כחייל ועוד מבלי לעבוד. התגמול הזה שואב אותך פנימה והורס בך כל דבר שהאמנת בו, פתאום אתה מבין שאתה צריך רק לשבת בבית ולקבל את התגמול. התגמול הזה לא משקף את הפציעה של אף אחד אני מאמין שהרבה היו מוותרים על זה רק להיות בריאים. ואחרי שאתה יושב בבית כמה חודשים בשביל טיפולים ושיקום רפואי ואתה מקבל כול חודש תגמולים בסך עשרות אלפי שקלים, ואחרי שאתה מסיים את השיקום הרפואי ואומרים לך חביבי הגיע הזמן שתצא לעבוד אנו מורידים לך את התגמול לכמעט חצי מפסיקים לך את התט"ר חוסר פרנסה מה שזה לא יהיה, ופתאום אתה רואה כי התגמול הגיע רק ל- 3000 ש"ח, אתה לא מבין איך זה קרה לך, כי עולמך קרס, חייתי עד עכשיו ברמה חיים גבוה הרשתה לעצמך הרבה דברים פתאום קיצוצה אותך לחצי, התגמול הזה בדיוק כמו סם, ברגע שלקחו לך אותו, אתה עושה הכול על מנת להשיג אותו, אתה ממציא שקשה לך לעבוד אתה עדיין חולה ומתחילים פתאום הרחמים העצמיים דבר גורר דבר ואתה במקום שתהיה עצמאי אתה נהיה יותר ויותר תלוי במשרד הביטחון, במקום שתשתמש בשירותי כקרש קפיצה לקראת חיים עצמיים, אתה משתמש בו כתלותי ולא יכול בלעדיו, כמו נרקומן שאינו יכול בלי הסם שלו!!!! לכן לדעתי, חייל בשירות חובה!! שנפצע במהלך שירות הצבאי לדוגמא אחרי שנתיים ונשאר לו עוד שנה לשירות אבל הוא משוחרר עקב פציעתו, ימשיך לקבל באותה שנה רק תגמול בגבוה המשכורת הצבאית שלה הוא הורגל ובאותה שנה לעשות את כל המאמצים לשקמו ולדאוג שהוא יוכל לצאת לשוק העבודה, דבר זה רק יגרום לו להצליח בשיקום הרפואי שלו, כי התגמול שלו נמוך והוא ירצה להרוויח יותר אני מאמין, ודבר יגרור דבר וזה מבטיח לו יותר ויותר הצלחה בשיקום הנכים. כיום אני בטוח במיליון אחוז יש הרבה, הרבה נכים שנאחזים במשרד הביטחון כמשכורת העיקרית שלהם ואינם יוצאים לעבוד רק בשביל הכסף הקל שהם מקבלים שם, ובתחושה שהם יצרו לעצמם במהלך שיוכם לארגון החברים, נכי הצה"ל התחושה שמגיע לי, שעכשיו מה שאני רוצה אני יקבל... תשאלו את עצמכם שלפני שנפצעתם עוד הרבה לפני שהתגייסתם העם חשבתם על משרד הביטחון על אגף השיקום???? האם חשבתם על ההטבות???? האם הלכתם ליחידות הקרביות בתוך ידיעה שאם אני אפצע אז מגיע לי הכול? מותר לי לבקש הכול?????? אלו השאלות האמיתיות שצריכות להעסיק אותנו, מתוך איזה שליחות פעלנו, מתוך אהבה למולדת, אהבה לשירות בתרומה למדינה, או בתחושה שאם אני אפצע אזי מגיע לי הכול?... אני לא טוען לרגע שלא מגיע לנו הטבות מגיע גם מגיע אחרי הכול אנו היינו בשורה הראשונה בקו החזית אנו נלחמנו, אנו אבדנו חברים, ואחים, אנו הגנו בגופנו ובדמנו על המדינה, אבל השאלה היא כמה אנו חושבים שמגיע לנו האם אין סוף לזה, האם אנו באמת רוצים להשתקם ולהצליח בחיים ולצאת מהארגון התלותי הזה, אגף השיקום ולהצליח בכוחות עצמנו בחיים ולנצח את הנכות שלנו. זאת השאלה שכול נכה ונכה צריך לשאול בליבו.... אני שאלתי את עצמי את השאלות הללו אני יודע דבר אחד לא משנה כמה קשה הפציעה שלי ומי שמכיר אותי יודע, אני לעולם לא יהיה תלוי במשהו, כי בסה"כ גם במשרד הביטחון יכול להגיע היום שיסגרו את הברזים ואז מה הלאה, מה יהיה אם אותם נכי התלותיים שבחרו לחיות צמוד לאגף השיקום אלו חיים יהיו להם, אני בחרתי בחיים עצמיים עם כל הקושי הקמתי משפחה מאושרת , אני בחרתי בחיים, ולא ברחמים העצמיים, כל נכה ונכה, כל אחד ופציעתו, אני בטוח שלכול אחד ואחד מאיתנו יש באמת את הכוח להמשיך הלאה לבד, עם עזרה מחברים, משפחה קרובה זה יכול להצליח יותר מאשר להשתמש באגף השיקום זאת אני מבטיח לכם מניסיון!!! יש נכים שהם יוצאים מן הכלל אותם נכים קשים משותקים וקטועי הידיים ורגליים אלה אני לא מכוון את דברי!!
