"השופט" מנדלבליט

"השופט" מנדלבליט

מנדלבליט רוצה להיות שופט ולא מרוצה מסגירת תיק החקירה נגדו בעילה של העדר ראיות.

מנדלבליט הגיש עתירה לבגצ עוד לפני שהתקבלה החלטה ולמרות שהיה לו סעד חלופי של הגשת ערר לפי חוק סדר הדין הפלילי.

די בכך כדי להטיל ספק בכישוריו המקצועיים ויכולתו להיות שופט.

זאת ועוד- הנ"ל ראה עצמו עורך דינו של הרמטכל בתפקידו כפצר. כך גם הסביר את היסוסיו אם להורות לרמטכל למסור למשטרה מסמך שהיה נחוץ לצורכי החקירה וכן את הסיבה מדוע לא גילה לנציג היועמ"ש לממשלה את דבר קיומו של המסמך, בשיחה שהיתה ביניהם.

תפקידו של הפצר הוא לשמש יועצו המשפטי של הרמטכל בעניני צבא ולא בעניניו האישיים. מבחינה זאת תפקידו דומה לתפקיד היועמ"ש. היועמ"ש יועץ לממשלה ולא לראש הממשלה בעניניו האישיים.

דומה שהאיש לוקה בהבנת תפקידיו הציבוריים ועובר על החוק.

לכאורה סגירת התיק בעילה של העדר ראיות עושה עמו חסד.
 
תזכורת


אתה כתבת לפני כחודש:
"מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט הגיש עתירה לבגצ להורות ליועמ"ש ויינשטין לסגור את תיק החקירה נגדו בעילה של העדר אשמה. לטענתו החלטה אחרת תפגע בעתידו המקצועי כיוון שהוא רואה עצמו מועמד לשיפוט.
"לדעתי דין העתירה להדחות הסף שכן היא מוקדמת מדי..." (כאן).
אני הוספתי בתגובה:
"צודק בהחלט, ותמוה בעיניי, שאביחי מנדלבליט, שהיה פרקליט צבאי ראשי, ועורך דינו, רנאטו יאראק, שהיה ראש מחלקת בג"ץ במשרד המשפטים, מגישים עתירה כזו, שאינה תואמת את סדרי הדין ואת מבחן בוזגלו.
"אני מעריך ומקווה שהעתירה תידחה".
ולפני ארבעה ימים כתב בעניין זה שופט בג"ץ יצחק עמית, בהסכמת השופטים צבי זילברטל ונועם סולברג:
"דין העתירה להידחות על הסף...
"בעתירה דכאן, מבקש העותר להקדים נעשה לנשמע, ולהורות למשיב ליתן לו זכות טיעון מלאה, עוד טרם קבלת ההחלטה לגבי עילת הסגירה...
"ברגיל אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעת רשויות התביעה והיועץ המשפטי לממשלה לגבי עצם העמדה או אי העמדה לדין 'מקל וחומר שכך הוא כאשר מדובר לא בעצם ההחלטה על העמדה לדין או על סגירת תיק, אלא בעילה שבשלה ייסגר התיק'... קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין מקום לרתום את העגלה לפני הסוסים - בהנחה שהסוסים בכלל יגיעו אל המקום ממנו חושש העותר - ולדון בעניינו של העותר הן לפני קבלת ההחלטה, ושמא גם לאחריה. רוצה לומר, כי בכל היבט שהוא, העתירה היא מוקדמת ומקדמית..." (שם).
 
למעלה