חנה אבנור - מתחמקת ממסגור
זה שהיא אישה הצליחה לא עושה אותה פמיניסטית באופן אוטומטי. מה שלא נעשה, לא נצליח להכניס אותה, אפילו בכוח, לתוך אחת מהמסגרות שלנו: פמיניסטית, שוביניסטית, לוחמנית, סתם קלפטע, אמיצה, נוקשה, כוחנית ועוד היד נטויה. אי אפשר למסגר אותה, אולי כפי שאי אפשר למסגר שום אדם, ואולי לכן היא רבת פנים וממדים. אולי היא ניסתה להיות בעצמה גבר כדי לנצח את הגברים? היא אימצה לה תכונות כמו לא לבכות אף פעם (מגיל 13), להיות תוקפנית, לא לעשות לעצמה הנחות בתמרונים בין הבית לקריירה... יכול להיות. הכתבה גרמה לי להעריך אותה מאוד. יש בה חוזק מדהים, נחישות, מודעות עצמית ואומץ. יש לה חלק בסלילת דרכים שהיו סגורות בפני נשים. בנוסף, היא קפיטליסטית ששוללת מהפרולטריון את זכותו על רצועת החוף הפצפונת שלנו ולא נרתעת מלנצל קשרים אישיים ולאיים על ראש העיר שלה אשר בסך הכול ניסתה לאכוף את החוק (ואולי לא בדיוק...) העניין הוא שחנה אבנור לא עשתה לנו שום הנחות ולא סיפקה לנו תמונה חד ממדית של אדם כמיטב מסורת עיתוני סוף השבוע.