השועל והנמר
- פותח הנושא מיקאלה1
- פורסם בתאריך
הבן שלי שנמצא בניו יורק
נפגש עם זוג בני 70 בערך מהמשפחה של החבר שלו, נפגשו במסעדה סינית בלונג איילנד לא משנה, הוא סיפר לי שהזוג הזה כל הזמן רב לידם, התווכח על כל דבר, כמו ההורים של ג'ורג' מסיינפלד, וזה היה משעשע.
הנה קטע שמדבר על מריבות כאלה בין אנשים.
להתגרות יש צורות רבות מאוד. כל הערה שמנוסחת כביקורת היא התגרות, כי היא מעוררת מיד תגובת כעס. כל האשמה היא התגרות, כי היא מביאה מיד האשמת נגד. כל סירוב לעשות משהו שהתחייבנו לעשות הוא התגרות. כל החלטה חד צדדית היא התגרות.
התגרות היא כל מעשה שגורם לצד השני להתרגז או להיפגע, ושאנחנו יודעים מראש שהוא ירגיז או יפגע.
אבל למה אנחנו מתגרים? מאותה סיבה שכלב אחד נובח על כלב שני שלא עשה לו דבר, או מאותה סיבה שהילד שלכם מציק לאחיו הקטן שלא עשה לו דבר: כדי להרגיש חזקים ולהפגין ברבים מי כאן השולט.
כלומר, אנחנו מתגרים כי הילד הרע שבתוכנו מתעורר ורוצה לבטא כוח ושליטה. ותמיד נמצא סיבה מוצדקת מאוד להפגין שריר.
אין כאן שום שאלה של "מי התחיל", והאם המריבה פרצה בגלל ההערה הנבזית שלו או בגלל התגובה הלא פרופורציונלית שלה. אין כאן גם שום נושא חשוב שצריך לפתור.
זה פשוט סיפור של שני אנשים שנלכדו כל אחד בילד הרע שבו, והם יוצרים ביחד אווירה של "אתה לא תגיד לי" ו"מי אתה בכלל", כי כל אחד מהם רוצה להראות מי כאן הגבר.
אז מי צריך להפסיק ראשון את דיאלוג הנביחות המוזר הזה? זה שהתגרה בשני עם הערה לא נחמדה, או זה שנענה להתגרות עם תגובה לא נחמדה?
זה באמת לא משנה, כי המתגרה והמגיב משחקים את המשחק הזה תמיד ביחד, ושניהם שומרים בקפדנות על הכללים שלו: פעם הוא יתגרה והיא תגיב, פעם היא תתגרה והוא יגיב. ויש זוגות שעושים את זה פשוט יותר: צד אחד מקבל על עצמו תפקיד קבוע של מתגרה, והצד השני ממלא בנאמנות את תפקיד המגיב. בכל מקרה, שיתוף הפעולה ביניהם תמיד מושלם.
עד שמישהו מהם נזכר שיש בתוכו גם ילד חכם. והוא מחליט לא לשחק יותר את המשחק, כלומר לא להתגרות ולא להיענות להתגרות, כי הוא מבין שרק בדרך הזאת הוא מגלה באמת שיש לו כוח, ורק בדרך הזאת הוא לוקח באמת את השליטה אליו.
מה אתם אומרים על זה?
נפגש עם זוג בני 70 בערך מהמשפחה של החבר שלו, נפגשו במסעדה סינית בלונג איילנד לא משנה, הוא סיפר לי שהזוג הזה כל הזמן רב לידם, התווכח על כל דבר, כמו ההורים של ג'ורג' מסיינפלד, וזה היה משעשע.
הנה קטע שמדבר על מריבות כאלה בין אנשים.
להתגרות יש צורות רבות מאוד. כל הערה שמנוסחת כביקורת היא התגרות, כי היא מעוררת מיד תגובת כעס. כל האשמה היא התגרות, כי היא מביאה מיד האשמת נגד. כל סירוב לעשות משהו שהתחייבנו לעשות הוא התגרות. כל החלטה חד צדדית היא התגרות.
התגרות היא כל מעשה שגורם לצד השני להתרגז או להיפגע, ושאנחנו יודעים מראש שהוא ירגיז או יפגע.
אבל למה אנחנו מתגרים? מאותה סיבה שכלב אחד נובח על כלב שני שלא עשה לו דבר, או מאותה סיבה שהילד שלכם מציק לאחיו הקטן שלא עשה לו דבר: כדי להרגיש חזקים ולהפגין ברבים מי כאן השולט.
כלומר, אנחנו מתגרים כי הילד הרע שבתוכנו מתעורר ורוצה לבטא כוח ושליטה. ותמיד נמצא סיבה מוצדקת מאוד להפגין שריר.
אין כאן שום שאלה של "מי התחיל", והאם המריבה פרצה בגלל ההערה הנבזית שלו או בגלל התגובה הלא פרופורציונלית שלה. אין כאן גם שום נושא חשוב שצריך לפתור.
זה פשוט סיפור של שני אנשים שנלכדו כל אחד בילד הרע שבו, והם יוצרים ביחד אווירה של "אתה לא תגיד לי" ו"מי אתה בכלל", כי כל אחד מהם רוצה להראות מי כאן הגבר.
אז מי צריך להפסיק ראשון את דיאלוג הנביחות המוזר הזה? זה שהתגרה בשני עם הערה לא נחמדה, או זה שנענה להתגרות עם תגובה לא נחמדה?
זה באמת לא משנה, כי המתגרה והמגיב משחקים את המשחק הזה תמיד ביחד, ושניהם שומרים בקפדנות על הכללים שלו: פעם הוא יתגרה והיא תגיב, פעם היא תתגרה והוא יגיב. ויש זוגות שעושים את זה פשוט יותר: צד אחד מקבל על עצמו תפקיד קבוע של מתגרה, והצד השני ממלא בנאמנות את תפקיד המגיב. בכל מקרה, שיתוף הפעולה ביניהם תמיד מושלם.
עד שמישהו מהם נזכר שיש בתוכו גם ילד חכם. והוא מחליט לא לשחק יותר את המשחק, כלומר לא להתגרות ולא להיענות להתגרות, כי הוא מבין שרק בדרך הזאת הוא מגלה באמת שיש לו כוח, ורק בדרך הזאת הוא לוקח באמת את השליטה אליו.
מה אתם אומרים על זה?
אני אומרת..
ששני אנשים, אלו שני אנשים. לא תמיד הם יחשבו אותו דבר או ירצו את אותו הדבר. שני אנשים רוב הזמן לא יהיו מסוכרנים ולא משנה אם זה בעל ואישה, הורה לילד או שני חברים.
כאשר העדר הסיכרון אצל אחד מהצדדים יהיה על עניין מהותי , תיווצר "תקרית". זה בסדר וזה נורמלי לחלוטין.
אם יש אהבה, היא תנצח.
אם אין אהבה, חבל"ז.
ששני אנשים, אלו שני אנשים. לא תמיד הם יחשבו אותו דבר או ירצו את אותו הדבר. שני אנשים רוב הזמן לא יהיו מסוכרנים ולא משנה אם זה בעל ואישה, הורה לילד או שני חברים.
כאשר העדר הסיכרון אצל אחד מהצדדים יהיה על עניין מהותי , תיווצר "תקרית". זה בסדר וזה נורמלי לחלוטין.
אם יש אהבה, היא תנצח.
אם אין אהבה, חבל"ז.
הסייח הרוקד
New member
הבעיה היא שערמומיות ותיחמון לא משתלמים
בתוך מסגרת סגורה, כי השועל הולך לפגוש עוד פעם את הנמר למחרת ואח"כ עוד פעם ועוד פעם, אתה לא יכול לספר את אותו שקר עוד פעם ועוד פעם כל יום מחדש............ אם אני מחפש להיות ערמומי, במצב של סתיו , במצב של מרוחק, אנשים בסופו של דבר ימאס להם ממני, כמה פעמים אפשר לתחמן את אותו הבן אדם כל פעם מחדש, במוקדם ובמאוחר ישמרו מרחק ממני, ואני נאלץ לבנות מערכות קשרים קלילות ומרוחקות.
בתוך מסגרת סגורה, כי השועל הולך לפגוש עוד פעם את הנמר למחרת ואח"כ עוד פעם ועוד פעם, אתה לא יכול לספר את אותו שקר עוד פעם ועוד פעם כל יום מחדש............ אם אני מחפש להיות ערמומי, במצב של סתיו , במצב של מרוחק, אנשים בסופו של דבר ימאס להם ממני, כמה פעמים אפשר לתחמן את אותו הבן אדם כל פעם מחדש, במוקדם ובמאוחר ישמרו מרחק ממני, ואני נאלץ לבנות מערכות קשרים קלילות ומרוחקות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.