אביב וסתיו
New member
השומר המוזר -חלק א'
השומר חבוש הכיפה השחורה וגלוח הפנים עזב למשך דקות ארוכות את עמדת השער והלך לסיבוב פטרול, הוא עבר בתוך גינת החמד שבתוך ישיבת הרב ירחמיאל וסובב סביבה כשראשו עטור הבלורית תקוע באדמה כמחפש דבר מה. התלמידים שראו את השומר החרדי ומבטו תקוע באדמה לא ידעו את נפשם מתימהון לבב, הוא המשיך בפטרול ההזוי ואחר כך שב אל השער לפתוח לאותם כלואים או מועמדים לכניסה שהתמהמהו דקות ארוכות בפתח שער בת רבים. ויהי היום, והבן פרי שוורץ שלאביו הייתה מאפיה וקונדיטוריה ברחוב דוד המלך אשר בעיר הגדולה תיבנה ותתקומם,אבה להינשא לבחירת ליבו העלמה החסודה לבית לוינשטיין (לא זה שברעננה, אלא זה שבעיר קרקאו אשר הצמיח מחובו רבנים ואדמורי"ם וחסידים תמימים וישרים). והנה ניגש לדבר על לבה של העלמה החסודה פרידה, וילך אל בית אביה לבקש על לבו, בעצת השדכן המהולל בגויים. והנה משדפק על דלת המשפחה, הופיע הרב לוינשטיין בכבודו ובעצמו, ראה את הבחור וחייך אליו במאור פנים ובשחוק, הזמין אותו אל הסלון והשולחן הערוך מכל טוב הארץ: פירות העונה, אוגרקע'ס (מלפפון חמוץ)קרקרים ובייגעלע'ך, מטיאס והערינג, כנפי פולקע'ס צלויות מטובלות במי דבש ופרוסות אננס ברוטב דובדבנים. ואולם, הייתה זו מלכודת דבש על מנת לגלות האם ידע הבחור את סדר הברכות או לא, והנה פרי היה תחמן ערמומי וחבריו לישיבה הגדולה הזהירוהו כלשונה של ים המלח ולשון הזהורית שבה, כי ר' אנשל לוינשטיין הוא יהודי ערמומי, ואכן פרי נ"י החל בברכת מזונות על הקרעקרס שהיו מוכרים לו מן הקונדיטוריה של בית אביו ומשם עבר לפרי ההילולים הניצב בשולחן ומשם רק אל המטיאס וההערינג מדיפי הריח... ואנשל לוינשטיין ראה ראה כי חתנו לעתיד מבין עניין ועל כן פתח עמו בגמרא במסכת גיטין ושחה אתו שחיית פרפר איזה שעה פחות או יותר, וכל זה בזמן שהבחורה המהוללה מביטה בו מהצד ומסמיקה אל לחייה וממוללת בשערה הבלונדיני. והנה עבר אנשל אל השאלה המכריעה , הוא הביט בפרי ושאלו: "נו, ומה הייחוס שלך מר בחור, אדון איש?" ופרי לא התבלבל ודיקלם: "אבא בא מהונגריה, אמא באה מקרפטו רוס, סבא של אמא היה הרב זלמן הוכהאוזר, ראש ישיבה בעיר גרוסבאדן שבחבל סיגט ואביו שלפניו היה שו"ב בקהילת קרקוב" ואנשל הביט בגיל בבחור גלוח הזקן ומישש לעומתו את זקנו ויאמר: "וכי יש לך מגילת יוחסין שתוכל להוכיח זאת?,מן נייר שכזה?!" ופרי נחרד עד עמקי נשמתו וישא קולו, אך לא יכל להוציאו כי נשנק מחתיכת קרקר והוציא אך מלמול קלוש מגרונו והנה נזכר מרה על אודות אותו הליל המר אי שם בישיבת הרב ירחמיאל בעת שחרותו. נער לץ היה פרי, אוהב נפצין ומיני קונדסין אשר היה מביא אל הישיבה מהחנות המטורללת שעמדה בסמוך לקונדיטוריה שבה עבד אביו.יום אחד חישב בלבו לפוצץ את האסלה בבית השימוש המרכזי שמדיף היה ריח סרדינים מבאיש, ויחשב בלבו והנה נזכר בשתי קופסאות הצ'יפס הגליליות שעמדו בחדרו, האחת מלאה הייתה בצ'יפס והשנייה מלאה הייתה בשני נפציץ ובחומר היסטורי שהביא מהבית למען יסייע בידו בכתיבת עבודת שורשים על אודות משפחתו המפורסמת.והימים ימי פורים. והנה לקח הנפץ ולקח קופסת הצ'יפס וחילקה בין חבר מרעיו החכמולוגים למען יוכל להכשירה עד מהרה לשמש לו קופסת חיפוי. אך לרוע מזלו ראהו אחד ממדריכי הישיבה והוא נושא את קופסת הצ'יפס במסדרון ומשקשק בה כאשר ישקשק הברמן במילקשייק לעת יבואו לקוחות... והנה לאחר שעה קלה אירע פיצוץ עז מכיוון השירותים והנפץ החזיז הקרוי על שם תכנית ההבל הציונית"הדבורה מאיה", התפוצץ בקול רעש מדהים וסחף עמו את האסלה ונד מים אדיר כאשדות הניאגרה אשר בין ארצות הברית לקנדה עלה מהחור שנשאר ממנה וזרם כאשד עד לגינה והפרה את פרחיה. ואילו פרי שכח את קופסת הצ'יפס ליד בתי האסלה והלך לכיתתו, שם התנועע על גבי ספר גיאוגאפיה כלולב הגזול כאשר יתנועע תלמיד חכם הדבק בלבו ללמוד התורה יומם וליל. ואילו המדריך ניגש למקום וראה את קופסת הצ'יפס וזכר את דבר מעשיהו של פרי התחמן ויגש אל פרי כשהוא משקשק בקופסא, ואילו פרי ראה את הקופסא ויחרד וימלמל מלמולי חרדה, אך למדריך לא היו הוכחות חותכות כנגד פרי ועל כן שמט את הקופסא אל פח האשפה. ואילו פרי לא ידע את נפשו, שהרי בחדרו אשר בפנימיה עמדה קופסה ובה מספר נפצין המוכנים להפעלה. ויקום באישון ליל ויקח הקופסא ויכס את דמותו בלבן כאשר יעשו אלו המתקראין קו קלוקס קלאן (השם ישבור מפרקתם הארורה), וירוץ אל הגינה הרחבה ושם חפר באדמה הרכה ויטמון את הקופסא עד כי טשטש את עקבו עד בלי הכר את החפירה, ומשם חפז לחדרו בפנימיה לא לפני ששמע קול צעקה מפי אחד ממדריכי הלילה. וישכח הדבר מלבו עד לאותו הרגע שבו תבע ממנו במפגיע הרב אנשל לוינשטיין את מגילת היוחסין ובאותו רגע נזכר פרי כי בעצם, לרוע מזלו, שכח להפרידה מהנפצין וטמן אותה יחדיו שבת אחים בגליל הצ'יפס בגינה של הישיבה.
השומר חבוש הכיפה השחורה וגלוח הפנים עזב למשך דקות ארוכות את עמדת השער והלך לסיבוב פטרול, הוא עבר בתוך גינת החמד שבתוך ישיבת הרב ירחמיאל וסובב סביבה כשראשו עטור הבלורית תקוע באדמה כמחפש דבר מה. התלמידים שראו את השומר החרדי ומבטו תקוע באדמה לא ידעו את נפשם מתימהון לבב, הוא המשיך בפטרול ההזוי ואחר כך שב אל השער לפתוח לאותם כלואים או מועמדים לכניסה שהתמהמהו דקות ארוכות בפתח שער בת רבים. ויהי היום, והבן פרי שוורץ שלאביו הייתה מאפיה וקונדיטוריה ברחוב דוד המלך אשר בעיר הגדולה תיבנה ותתקומם,אבה להינשא לבחירת ליבו העלמה החסודה לבית לוינשטיין (לא זה שברעננה, אלא זה שבעיר קרקאו אשר הצמיח מחובו רבנים ואדמורי"ם וחסידים תמימים וישרים). והנה ניגש לדבר על לבה של העלמה החסודה פרידה, וילך אל בית אביה לבקש על לבו, בעצת השדכן המהולל בגויים. והנה משדפק על דלת המשפחה, הופיע הרב לוינשטיין בכבודו ובעצמו, ראה את הבחור וחייך אליו במאור פנים ובשחוק, הזמין אותו אל הסלון והשולחן הערוך מכל טוב הארץ: פירות העונה, אוגרקע'ס (מלפפון חמוץ)קרקרים ובייגעלע'ך, מטיאס והערינג, כנפי פולקע'ס צלויות מטובלות במי דבש ופרוסות אננס ברוטב דובדבנים. ואולם, הייתה זו מלכודת דבש על מנת לגלות האם ידע הבחור את סדר הברכות או לא, והנה פרי היה תחמן ערמומי וחבריו לישיבה הגדולה הזהירוהו כלשונה של ים המלח ולשון הזהורית שבה, כי ר' אנשל לוינשטיין הוא יהודי ערמומי, ואכן פרי נ"י החל בברכת מזונות על הקרעקרס שהיו מוכרים לו מן הקונדיטוריה של בית אביו ומשם עבר לפרי ההילולים הניצב בשולחן ומשם רק אל המטיאס וההערינג מדיפי הריח... ואנשל לוינשטיין ראה ראה כי חתנו לעתיד מבין עניין ועל כן פתח עמו בגמרא במסכת גיטין ושחה אתו שחיית פרפר איזה שעה פחות או יותר, וכל זה בזמן שהבחורה המהוללה מביטה בו מהצד ומסמיקה אל לחייה וממוללת בשערה הבלונדיני. והנה עבר אנשל אל השאלה המכריעה , הוא הביט בפרי ושאלו: "נו, ומה הייחוס שלך מר בחור, אדון איש?" ופרי לא התבלבל ודיקלם: "אבא בא מהונגריה, אמא באה מקרפטו רוס, סבא של אמא היה הרב זלמן הוכהאוזר, ראש ישיבה בעיר גרוסבאדן שבחבל סיגט ואביו שלפניו היה שו"ב בקהילת קרקוב" ואנשל הביט בגיל בבחור גלוח הזקן ומישש לעומתו את זקנו ויאמר: "וכי יש לך מגילת יוחסין שתוכל להוכיח זאת?,מן נייר שכזה?!" ופרי נחרד עד עמקי נשמתו וישא קולו, אך לא יכל להוציאו כי נשנק מחתיכת קרקר והוציא אך מלמול קלוש מגרונו והנה נזכר מרה על אודות אותו הליל המר אי שם בישיבת הרב ירחמיאל בעת שחרותו. נער לץ היה פרי, אוהב נפצין ומיני קונדסין אשר היה מביא אל הישיבה מהחנות המטורללת שעמדה בסמוך לקונדיטוריה שבה עבד אביו.יום אחד חישב בלבו לפוצץ את האסלה בבית השימוש המרכזי שמדיף היה ריח סרדינים מבאיש, ויחשב בלבו והנה נזכר בשתי קופסאות הצ'יפס הגליליות שעמדו בחדרו, האחת מלאה הייתה בצ'יפס והשנייה מלאה הייתה בשני נפציץ ובחומר היסטורי שהביא מהבית למען יסייע בידו בכתיבת עבודת שורשים על אודות משפחתו המפורסמת.והימים ימי פורים. והנה לקח הנפץ ולקח קופסת הצ'יפס וחילקה בין חבר מרעיו החכמולוגים למען יוכל להכשירה עד מהרה לשמש לו קופסת חיפוי. אך לרוע מזלו ראהו אחד ממדריכי הישיבה והוא נושא את קופסת הצ'יפס במסדרון ומשקשק בה כאשר ישקשק הברמן במילקשייק לעת יבואו לקוחות... והנה לאחר שעה קלה אירע פיצוץ עז מכיוון השירותים והנפץ החזיז הקרוי על שם תכנית ההבל הציונית"הדבורה מאיה", התפוצץ בקול רעש מדהים וסחף עמו את האסלה ונד מים אדיר כאשדות הניאגרה אשר בין ארצות הברית לקנדה עלה מהחור שנשאר ממנה וזרם כאשד עד לגינה והפרה את פרחיה. ואילו פרי שכח את קופסת הצ'יפס ליד בתי האסלה והלך לכיתתו, שם התנועע על גבי ספר גיאוגאפיה כלולב הגזול כאשר יתנועע תלמיד חכם הדבק בלבו ללמוד התורה יומם וליל. ואילו המדריך ניגש למקום וראה את קופסת הצ'יפס וזכר את דבר מעשיהו של פרי התחמן ויגש אל פרי כשהוא משקשק בקופסא, ואילו פרי ראה את הקופסא ויחרד וימלמל מלמולי חרדה, אך למדריך לא היו הוכחות חותכות כנגד פרי ועל כן שמט את הקופסא אל פח האשפה. ואילו פרי לא ידע את נפשו, שהרי בחדרו אשר בפנימיה עמדה קופסה ובה מספר נפצין המוכנים להפעלה. ויקום באישון ליל ויקח הקופסא ויכס את דמותו בלבן כאשר יעשו אלו המתקראין קו קלוקס קלאן (השם ישבור מפרקתם הארורה), וירוץ אל הגינה הרחבה ושם חפר באדמה הרכה ויטמון את הקופסא עד כי טשטש את עקבו עד בלי הכר את החפירה, ומשם חפז לחדרו בפנימיה לא לפני ששמע קול צעקה מפי אחד ממדריכי הלילה. וישכח הדבר מלבו עד לאותו הרגע שבו תבע ממנו במפגיע הרב אנשל לוינשטיין את מגילת היוחסין ובאותו רגע נזכר פרי כי בעצם, לרוע מזלו, שכח להפרידה מהנפצין וטמן אותה יחדיו שבת אחים בגליל הצ'יפס בגינה של הישיבה.
