Hell is beige
New member
השוכנים בצל
השוכנים בצל
כל הזכויות שמורות לנט לבד, 1999. גרסא מקורית לסיפור ועוד סיפורים ניתן למצוא בכתובת: http://www.impulsedata.net/~leved/horror/ תורגם ע``י שי ויבורסקי 1999. אני הוא ההוא אשר בורח מהאור, ושוכן בצללים. חשכה היא מצבי הטבעי, ולכן גם הכי נוחה לי ולמטרותיי; כמו שהאור נוח לאלו אשר מקבלים אותו בשמחה כל בוקר מחדש. האם אי פעם שמתם לב לצללים הרבים, אשר שורצים בכל מקום, בכל פינה חשוכה? אי אפשר לברוח מהם, מבט קצר מסביב מספיק כדי להביאך למודעות. אנחנו מתחת, מאחורי ואפילו בין-- במקומות הכי לא סבירים, שאינך יכול אפילו לראות, אך יכול להניח בהם את ידך. הבן שחצי מהזמן כדור הארץ לכוד בצל, ואפילו עם זריחת השמש, ישנם עדיין צללים רבים, צללים עמוקים בהם אנו מחכים עד רדת החשכה. אזי תוקפים את קורבנותינו, שהם לחמינו ותשוקתנו. אנו חיים בשבילך, יותר נכון בגללך, מחכים עד שתעצום עיניך ותחלום. אפילו בתחתיות העלים ישנם צללים, ואנו יכולים לחכות שם נצח, חולמים חלומותינו הרכים, מחכים לרגע שבו הירח יזרח וישחרר אותנו לחופשנו, ולעשות כרצוננו; משמע, רגע גדולתנו. אני מדמיין כבר עכשיו את גורלך, כגורל כל אחד, כשתשכב בקברך ותשאיר לנו את התענוג המפוקפק של להתפרק ולהשתעשע בחוסר רחמים על בשר גופך הנרקב וחסר האונים. לתענוג עד כדי כך גדול; אנו יכולים, ונחכה. האם אתה מיצורי האור? אזי, אתה נתון לרחמינו. אנו צוחקים בפניך, מכיוון שאתה לא תמצא אותנו, מפני כך שאנו חומקים מצל לצל, ומסתכלים עלייך ממנו, כל-כך עמוק בתוכו עד כדי כך שאפילו ידך לא תוכל להגיע אלינו. אנו לא נצא אל האור, אך יום יבוא בו אתה תכנס אל החשכה; אפלתינו האהובה, בה אנו ניזונים על שאריותיכם האחרונות, ונוהגים בך כרצוננו. כמובן, נסה לעצרנו אם אתה יכול. צעק בכל כוחך בזמן שאתה צופה בנו שולחים אותך אל מקום בו הזמן עומד מלכת, והשמש אינה זורחת; לעולם!!! אנו כל אלה שאתם, יצירי האור, יראים מפניהם ושונאים בשנאה עצומה. אתה יכול להרגיש אותנו זוחלים אל תוך נשמתך בזמן שהצללים מתארכים; והלילה מתקרב בנעלי קטיפה. גונב ברכות, בקושי מורגש בערפל חצי החיים; השינה. אנחנו שם, תמיד היינו ותמיד נהיה, אך אנו לא שם; חצי ממשיים, אנו מילוי הכותנה שממלא את מחשבתך בצללים. קרא לנו סיוטים, אם ברצונך לקרוא לנו כך. זה לא מפריע לנו בכלל. מכיוון שאלו, סיוטי הלילה, אינם אלא נפשכם חסרת המנוכה; המעונה רק מהמחשבה עלינו. אין זה תענוג לדעת שאתה מגשים את מטרתך המשנית רק מעצם זה שקורבנותיך חושבים עליך? אין מה לעשות, המילה האחרונה היא שלנו, מה אתה הולך לעשות בנדון?
השוכנים בצל
כל הזכויות שמורות לנט לבד, 1999. גרסא מקורית לסיפור ועוד סיפורים ניתן למצוא בכתובת: http://www.impulsedata.net/~leved/horror/ תורגם ע``י שי ויבורסקי 1999. אני הוא ההוא אשר בורח מהאור, ושוכן בצללים. חשכה היא מצבי הטבעי, ולכן גם הכי נוחה לי ולמטרותיי; כמו שהאור נוח לאלו אשר מקבלים אותו בשמחה כל בוקר מחדש. האם אי פעם שמתם לב לצללים הרבים, אשר שורצים בכל מקום, בכל פינה חשוכה? אי אפשר לברוח מהם, מבט קצר מסביב מספיק כדי להביאך למודעות. אנחנו מתחת, מאחורי ואפילו בין-- במקומות הכי לא סבירים, שאינך יכול אפילו לראות, אך יכול להניח בהם את ידך. הבן שחצי מהזמן כדור הארץ לכוד בצל, ואפילו עם זריחת השמש, ישנם עדיין צללים רבים, צללים עמוקים בהם אנו מחכים עד רדת החשכה. אזי תוקפים את קורבנותינו, שהם לחמינו ותשוקתנו. אנו חיים בשבילך, יותר נכון בגללך, מחכים עד שתעצום עיניך ותחלום. אפילו בתחתיות העלים ישנם צללים, ואנו יכולים לחכות שם נצח, חולמים חלומותינו הרכים, מחכים לרגע שבו הירח יזרח וישחרר אותנו לחופשנו, ולעשות כרצוננו; משמע, רגע גדולתנו. אני מדמיין כבר עכשיו את גורלך, כגורל כל אחד, כשתשכב בקברך ותשאיר לנו את התענוג המפוקפק של להתפרק ולהשתעשע בחוסר רחמים על בשר גופך הנרקב וחסר האונים. לתענוג עד כדי כך גדול; אנו יכולים, ונחכה. האם אתה מיצורי האור? אזי, אתה נתון לרחמינו. אנו צוחקים בפניך, מכיוון שאתה לא תמצא אותנו, מפני כך שאנו חומקים מצל לצל, ומסתכלים עלייך ממנו, כל-כך עמוק בתוכו עד כדי כך שאפילו ידך לא תוכל להגיע אלינו. אנו לא נצא אל האור, אך יום יבוא בו אתה תכנס אל החשכה; אפלתינו האהובה, בה אנו ניזונים על שאריותיכם האחרונות, ונוהגים בך כרצוננו. כמובן, נסה לעצרנו אם אתה יכול. צעק בכל כוחך בזמן שאתה צופה בנו שולחים אותך אל מקום בו הזמן עומד מלכת, והשמש אינה זורחת; לעולם!!! אנו כל אלה שאתם, יצירי האור, יראים מפניהם ושונאים בשנאה עצומה. אתה יכול להרגיש אותנו זוחלים אל תוך נשמתך בזמן שהצללים מתארכים; והלילה מתקרב בנעלי קטיפה. גונב ברכות, בקושי מורגש בערפל חצי החיים; השינה. אנחנו שם, תמיד היינו ותמיד נהיה, אך אנו לא שם; חצי ממשיים, אנו מילוי הכותנה שממלא את מחשבתך בצללים. קרא לנו סיוטים, אם ברצונך לקרוא לנו כך. זה לא מפריע לנו בכלל. מכיוון שאלו, סיוטי הלילה, אינם אלא נפשכם חסרת המנוכה; המעונה רק מהמחשבה עלינו. אין זה תענוג לדעת שאתה מגשים את מטרתך המשנית רק מעצם זה שקורבנותיך חושבים עליך? אין מה לעשות, המילה האחרונה היא שלנו, מה אתה הולך לעשות בנדון?
