נתניהו נגע בנקודה נכונה אבל...
התייחס אליה מתוך השקפתו המדינית הקיצונית והעקשנית והמטופשת, ולא בתור שר אוצר אחראי. מה הכוונה? צודק בנימין נתניהו כשהוא אומר שהמאבק על הרחם הוא לא רק כנגד הפלשתינאים, הוא גם בתוך מדינת ישראל. אבל לא בגלל שישנו איזשהו סיכוי ריאלי שהערבים יהפכו ל-40% מהציבור כאן ב-20 שנים הקרובות. אלא, מכיוון שהילודה הקטסטרופאלית במגזר הערבי ובמגזר החרדי וגם בחלקים אחרים מהחברה הישראלית, היא מלכודת עוני שלא ניתן לצאת ממנה ופגיעה אנושה בכלכלה בישראל. אבל נתניהו, משום-מה, לא תקף בנאומו את הילודה של החרדים (וגם של חלקים מהציבור הלאומי-דתי), הוא דיבר רק על הערבים (אגב, מעניין אם נתניהו בדק את ההקבלה המדהימה שבין נתוני הילודה לנתוני השכר במגזר הערבי. במילים אחרות- מדוע ערבים מעטים שמשתייכים לשלושה העשירונים הגבוהים בישראל יולדים 2.8 ילדים בממוצע, כמו המשפחה היהודית הממוצעת). הסכנה הנשקפת מהילודה של המגזרים החלשים בישראל היא לא דמוגרפית, אלא כלכלית. למעמד הבינוני בישראל נמאס לשלם מיסים בשביל אם חד-הורית דתייה עם עשרה ילדים שזועקת בכותרת של 'ידיעות' שאין לה כסף. הילדים האלו יגדלו אל תוך הבורות והעוני שהבית שבו הם גדלים יכול להציע להם. אף אחד לא יוצא נשכר מהילודה הזו חוץ מאללה הגדול מכולם והקדוש ברוך-הוא. וכמובן השמאל בישראל, שפתאום, אחרי שנים של מאבק נגד קצבאות הילדים, נזכר להתמקם לצידה של ויקי קנפו.