אביב וסתיו
New member
השגגה הגדולה
ערב ליאונרדו קשישא אהב את התא הפרטי שלו במסעדה של ג'וזפה, התא הוכן במיוחד בשבילו בעת שהיה עוד סוכן צעיר ומצליח של הדוד מרקו, הוא אהב מאוד את הלזניה ואת הקנלוני ברוטב עגבניות, טימין ושום, את הפוקצ'ה ואת החצילים. היה זה לעת שעה מאוחרת עת סעד הגבר המבוגר בחליפה המהודרת את לבו, הוא פתח בקנלוני ושטף את גרונו במנות הגונות של יין קיאנטי מן הבציר האחרון, יבוא מיוחד מקלבריה מחוז אבותיו לניו יורק. הוא הביט בשעון, הביט בתיקיה החומה שעמדה על שולחנו וציפה בדריכות. מכונית שרד שחורה מסוג שברולט עצרה בחוץ, אדם ירד ממנה ונכנס אל המסעדה. המלצר ההדור הוביל את האיש שלבש חליפת פראק ושפם דקיק מעטר את פניו הצעירות אל התא : "טוני!" קרא ליאונרדו בצרידות, הוא קם ממקומו וחיבק ונישק את אחיינו כמיטב המסורת המשפחתית. טוני ישב בכסא הפנוי שליד דודו וליאונרדו קרא למלצר בקולו הצרוד באומרו: "קנלוני, פסטה לומברוזו וקיאנטי בשביל טוני" המלצר חש למלא אחר ההזמנה ושני הגברים פתחו בשיחה: "קראתי לך כאן בשל עניין חשוב ביותר, עניין שלא סובל דיחוי, עלינו על משהו גדול!" סח ליאונרדו "נו ספר ספר, אני לפקודתך דוד ליאונרדו" "אתה זוכר את החיסול של לוצאטי? החבר שלנו, הבלדר? זה היה שוד מזוין שבמהלכו נשדדו ממנו מיליון דולרים, לפני עשרים וחמש שנים" "זה היה מישהו מהחבר'ה של ג'ו בונאנו,אדם בשם מוריס, סנטה מריה! איך עברו השנים! בונאנו!" הטעים טוני את השם בדחילו ורחימו. המנה שזמין ליאונרדו הגיעה, הצלחות מלאות המעדנים הונחו על השולחן במהירות ובאדיבות. אך טוני לא עדיין נגע בהן. "אתה יודע שאצלנו לא שוכחים" אמר ליאונרדו ופתח את התיקיה שעל השולחן: "תראה את התמונות ותבין, אלו תמונות שצולמו בירושלים, ישראל לפני כשבוע לערך על ידי סוכן מיוחד שלנו" טוני הביט בתמונות הצבעוניות, הוא עיין בהן בפרוטרוט, היה שם אדם בעל זקן מהלך ברחובות ירושלים, מוקף בילדים, קורא ספר עבה על גבי סטנדר, טוני נדהם: "אני רואה כאן רב יהודי, עם זקן וחליפה, אבל העיניים שלו, העיניים שלו מאוד דומות לעיניים של בני משפחת בונאנו, עיניים בוערות שכאלה" "זהו המסווה הכי מתוחכם שראיתי מעודי" השיב ליאונרדו "שם קוראים לו הרב משה בואנו, אבל שנינו יודעים שהשם המקורי שלו הוא מוריס בונאנו, ידוע שמוריס היה דובר איטלקית סיציליאנית דפוקה וגם הוא דובר איטלקית דפוקה עם בני משפחתו, הסוכן שלנו שמע הכל!" "ואיך הוא הגיע לשם?" תמה טוני. "מן הסתם הרגיש מאוים כאן,בתקופה ההיא, ובייחוד עם סכום כסף כל כך כבד, אז לקח את הכנפיים ועף למדינה ההיא, שם התחתן והביא ילדים, מעניין אבל איפה הכסף, זה מה שאני מאוד רוצה לדעת!" טוני החל לאכול מן המנות שהביא המלצר וקינח ביין האדום: "מה אתה רוצה שנעשה?, יש לנו את היכולת לפעול במדינה אחרת?" "אני רוצה שנחטוף אותו משם, יש לי את הכתובת של כפר הנוער בו הוא מלמד, יש לי קשרים שם, תחזיק אותו באיזה מקום בסיציליה, אבל אל תיגע בשערה משערות ראשו עד שאבוא לראות אותו,שמור אותו במצב הכי טוב שיכול להיות!" הוא הביט שנית בטוני והושיט לו את התיקיה: "כאן תמצא את כל הוראות הפעולה ואני מקווה שזה יתבצע עוד בשבוע הקרוב, הזמנתי לך כרטיס טיסה לישראל, הסוכנים מחכים שם, פעל, פעל, פעל!!!" ירושלים משה בואנו עמד בכיתה שבבניין כפר הנוער, בניין בן חמש קומות שפתח לו אל הגג, הוא הרצה אל מול הלוח הירוק והריק, הביט בתלמידיו, תלמידי הכיתה השביעית ואמר בעודו קורא מתוך דף נייר שהיה מוצמד לספר הגמרא שהחזיק: "אומר לכם סוד כמוס מגנזכי המלך שלמה כי הרי בעת שחלמתי על אודות רב בר ששת, אביי ורבא, נגלתה לעיני סוגיה מן המשנה של חכם רבי טרפון ורב פפי ורב בר אחא שהיו ישובים בדמשק ובארם צובא" "ומהי הסוגיה" התעניין קדושוביץ,אחד התלמידים "בהאאאא... זו הסוגיה על אודות הגונב איש ומכרו ונמצא במחתרת האם הוא חייב או לא או כן ומה עם הלדרון הגזלן שגונב כסף במחירים מופקעים בלטרון מעוברים ושבים" "מה הקשר" תמה קדושוביץ "בירה נשר! אתה אל תשאל מה הקשר! חצוף ומחוצף! זה התפקיד שלי! אני מקשר,אני עושה את הקשרים ואת החוטים ואת הסריגה כמו שאני מרכז מגמה" דפיקה נשמעה בדלת. "יבוא" קרא בואנו הדלת נפתחה ושני אנשים גבוהים ורעולי פנים חדרו מבעד לדלת, הם קרבו אל בואנו, אקדח היה ביד אחד מהם, הם הצביעו על בואנו ההמום וקראו: "טו, ואמוס!" "קה פאסא? תלמידים חצופים, תירגעו מהר!" צעק בואנו, אך לנוכח איומם הוא לקח את תיקו ופנה לעברם, הם יצאו מן הכיתה ועלו במדרגות הפונות אל הגג. מה ששמעו אחר כך התלמידים בכיתה, היה קול טרטורו של מסוק ההולך ומתרחק מגג הבניין של כפר הנוער ופניו מועדות מערבה.
ערב ליאונרדו קשישא אהב את התא הפרטי שלו במסעדה של ג'וזפה, התא הוכן במיוחד בשבילו בעת שהיה עוד סוכן צעיר ומצליח של הדוד מרקו, הוא אהב מאוד את הלזניה ואת הקנלוני ברוטב עגבניות, טימין ושום, את הפוקצ'ה ואת החצילים. היה זה לעת שעה מאוחרת עת סעד הגבר המבוגר בחליפה המהודרת את לבו, הוא פתח בקנלוני ושטף את גרונו במנות הגונות של יין קיאנטי מן הבציר האחרון, יבוא מיוחד מקלבריה מחוז אבותיו לניו יורק. הוא הביט בשעון, הביט בתיקיה החומה שעמדה על שולחנו וציפה בדריכות. מכונית שרד שחורה מסוג שברולט עצרה בחוץ, אדם ירד ממנה ונכנס אל המסעדה. המלצר ההדור הוביל את האיש שלבש חליפת פראק ושפם דקיק מעטר את פניו הצעירות אל התא : "טוני!" קרא ליאונרדו בצרידות, הוא קם ממקומו וחיבק ונישק את אחיינו כמיטב המסורת המשפחתית. טוני ישב בכסא הפנוי שליד דודו וליאונרדו קרא למלצר בקולו הצרוד באומרו: "קנלוני, פסטה לומברוזו וקיאנטי בשביל טוני" המלצר חש למלא אחר ההזמנה ושני הגברים פתחו בשיחה: "קראתי לך כאן בשל עניין חשוב ביותר, עניין שלא סובל דיחוי, עלינו על משהו גדול!" סח ליאונרדו "נו ספר ספר, אני לפקודתך דוד ליאונרדו" "אתה זוכר את החיסול של לוצאטי? החבר שלנו, הבלדר? זה היה שוד מזוין שבמהלכו נשדדו ממנו מיליון דולרים, לפני עשרים וחמש שנים" "זה היה מישהו מהחבר'ה של ג'ו בונאנו,אדם בשם מוריס, סנטה מריה! איך עברו השנים! בונאנו!" הטעים טוני את השם בדחילו ורחימו. המנה שזמין ליאונרדו הגיעה, הצלחות מלאות המעדנים הונחו על השולחן במהירות ובאדיבות. אך טוני לא עדיין נגע בהן. "אתה יודע שאצלנו לא שוכחים" אמר ליאונרדו ופתח את התיקיה שעל השולחן: "תראה את התמונות ותבין, אלו תמונות שצולמו בירושלים, ישראל לפני כשבוע לערך על ידי סוכן מיוחד שלנו" טוני הביט בתמונות הצבעוניות, הוא עיין בהן בפרוטרוט, היה שם אדם בעל זקן מהלך ברחובות ירושלים, מוקף בילדים, קורא ספר עבה על גבי סטנדר, טוני נדהם: "אני רואה כאן רב יהודי, עם זקן וחליפה, אבל העיניים שלו, העיניים שלו מאוד דומות לעיניים של בני משפחת בונאנו, עיניים בוערות שכאלה" "זהו המסווה הכי מתוחכם שראיתי מעודי" השיב ליאונרדו "שם קוראים לו הרב משה בואנו, אבל שנינו יודעים שהשם המקורי שלו הוא מוריס בונאנו, ידוע שמוריס היה דובר איטלקית סיציליאנית דפוקה וגם הוא דובר איטלקית דפוקה עם בני משפחתו, הסוכן שלנו שמע הכל!" "ואיך הוא הגיע לשם?" תמה טוני. "מן הסתם הרגיש מאוים כאן,בתקופה ההיא, ובייחוד עם סכום כסף כל כך כבד, אז לקח את הכנפיים ועף למדינה ההיא, שם התחתן והביא ילדים, מעניין אבל איפה הכסף, זה מה שאני מאוד רוצה לדעת!" טוני החל לאכול מן המנות שהביא המלצר וקינח ביין האדום: "מה אתה רוצה שנעשה?, יש לנו את היכולת לפעול במדינה אחרת?" "אני רוצה שנחטוף אותו משם, יש לי את הכתובת של כפר הנוער בו הוא מלמד, יש לי קשרים שם, תחזיק אותו באיזה מקום בסיציליה, אבל אל תיגע בשערה משערות ראשו עד שאבוא לראות אותו,שמור אותו במצב הכי טוב שיכול להיות!" הוא הביט שנית בטוני והושיט לו את התיקיה: "כאן תמצא את כל הוראות הפעולה ואני מקווה שזה יתבצע עוד בשבוע הקרוב, הזמנתי לך כרטיס טיסה לישראל, הסוכנים מחכים שם, פעל, פעל, פעל!!!" ירושלים משה בואנו עמד בכיתה שבבניין כפר הנוער, בניין בן חמש קומות שפתח לו אל הגג, הוא הרצה אל מול הלוח הירוק והריק, הביט בתלמידיו, תלמידי הכיתה השביעית ואמר בעודו קורא מתוך דף נייר שהיה מוצמד לספר הגמרא שהחזיק: "אומר לכם סוד כמוס מגנזכי המלך שלמה כי הרי בעת שחלמתי על אודות רב בר ששת, אביי ורבא, נגלתה לעיני סוגיה מן המשנה של חכם רבי טרפון ורב פפי ורב בר אחא שהיו ישובים בדמשק ובארם צובא" "ומהי הסוגיה" התעניין קדושוביץ,אחד התלמידים "בהאאאא... זו הסוגיה על אודות הגונב איש ומכרו ונמצא במחתרת האם הוא חייב או לא או כן ומה עם הלדרון הגזלן שגונב כסף במחירים מופקעים בלטרון מעוברים ושבים" "מה הקשר" תמה קדושוביץ "בירה נשר! אתה אל תשאל מה הקשר! חצוף ומחוצף! זה התפקיד שלי! אני מקשר,אני עושה את הקשרים ואת החוטים ואת הסריגה כמו שאני מרכז מגמה" דפיקה נשמעה בדלת. "יבוא" קרא בואנו הדלת נפתחה ושני אנשים גבוהים ורעולי פנים חדרו מבעד לדלת, הם קרבו אל בואנו, אקדח היה ביד אחד מהם, הם הצביעו על בואנו ההמום וקראו: "טו, ואמוס!" "קה פאסא? תלמידים חצופים, תירגעו מהר!" צעק בואנו, אך לנוכח איומם הוא לקח את תיקו ופנה לעברם, הם יצאו מן הכיתה ועלו במדרגות הפונות אל הגג. מה ששמעו אחר כך התלמידים בכיתה, היה קול טרטורו של מסוק ההולך ומתרחק מגג הבניין של כפר הנוער ופניו מועדות מערבה.
