לגבי גלות עשרת השבטים...
ראוי לציין את הכתובת מהגנזכים האשוריים, שבה מתפאר סרגון ה-2 שהוא כבש את שומרון ולקח 27290 שבויים/אסירים. (לינק מצורף) והנה הקטע הרלוונטי בלינק (בערך בשני-שליש ממנו): The Assyrian annals attribute the conquest of Samaria not to Shalmaneser but to his successor, Sargon. "With the strength of my gods," says Sargon´s account, "I fought with and defeated the Samarians.... I took captive 27,290 inhabitants. From among them, I organized 50 chariots as a royal unit, and the rest of them I resettled within Assyria. The city of Samaria I rebuilt and repopulated more than before; I brought people there from the lands which I had conquered. I placed my courtier over them as governor and imposed tax and tribute upon them, just as if they were Assyrian. I also had them trained in proper conduct." An explanation for the different versions is offered by Tadmor: Samaria fell to Shalmaneser in 722, but his death a few months later left the fate of the city in limbo. The Assyrian army apparently withdrew until Sargon´s succession was established. The Assyrian account confirms a population transfer but, unlike the biblical version, one limited in numbers. לפי רשימה זו יוצא שהגלות בממלכת ישראל היתה חלקית בלבד, גם אם נכלול הרוגים בקרבות. (הרי היו שם הרבה יותר אנשים) ראוי לשים לב שגם בהמשך התנ"ך אנו מוצאים רמזים לכך שנשארו אנשים בממלכת ישראל. יש להניח (וזו השערה שלי) שחלקם היגרו מרצונם במהלך הכיבוש האשורי וחלקם נטמעו בתוך אוכלוסיית ממלכת יהודה ונעלמו כיחידה אתנית נפרדת. אפשר לראות למשל ברשימת החוזרים מהגלות בספר עזרא משפחות שמושבן הוא לכאורה בממלכת ישראל: "בני הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד" (עזרא, ב´, כ"ו) "אנשי בית אל והעיי, מאתיים עשרים ושלושה" (עזרא, ב´ כ"ח) מעניין לראות עוד פרשייה תנ"כית בהקשר זה. מלכותו של יאשיהו היתה כמאה שנה לאחר חורבן שומרון וכיבוש ממלכת ישראל ע"י האשורים. הבה ונקרא מה עושה,בין השאר, המלך יאשיהו במסע הטיהור הדתי שלו: "וגם את המזבח אשר בבית אל, הבמה אשר עשה ירובעם בן נבט אשא החטיא את ישראל - גם את המזבח ההוא ואת הבמה, נתץ". (מלכים ב´, כ"ג, ט"ו) "וגם את כל בתי הבמות אשר בערי שומרון אשר עשו מלכי ישראל להכעיס - הסיר יאשיהו". (מלכים ב´, כ"ג, י"ט) כלומר: מלך של ממלכה מקומית קטנה וחלשה מעז לעשות בפחווה האשורית כבתוך שלו. שוב, בלי להיכנס לדיון על אותנטיות הסיפור - הדבר מראה על מציאות של שלטון אשורי רופף בספר הצפוני ליהודה. מה שאומר שמעשית היה כנראה איחוד תרבותי בין התושבים המקומיים בדרום ממלכת ישראל לשעבר לבין ממלכת יהודה. מה שמסביר לאן "נעלמו" הנשארים בממלכת ישראל לאחר הגלות. הם כנראה נטמעו בתוך השבטים של ממלכת יהודה. כמובן שקשה לדעת כמה באמת גלו ב-726 לפנה"ס, והאם הם כללו רק את 27290 השבויים ה"רשמיים" או שאולי רבים אחרים גלו ביוזמת גורמים "פרטיים" (למשל: קצינים בצבא האשורי שרצו למוכרם לעבדות ולהרויח כסף). בכל מקרה, נראה שנשארו יהודים בממלכת ישראל בכמות זו או אחרת ומצד שני העובדה היא שהם נעלמו כגוף אתני נפרד.
