השבוע הטוב בחיי - חלק א'

[SaintJohn]

השבוע הטוב בחיי - חלק א'

זה היה שבוע עמוס ביותר, עם מלא דברים שקרו גם בין ההופעות, אז אשתדל להיות ענייני ולהתייחס רק להופעות. ההופעה הראשונה היתה ביום ראשון בבוצבאך, עיירה קטנה ליד פרנקפורט. נערך שם פסטיבל אחד מתוך הרבה שנערכים באירופה בקיץ, פסטיבל בשם Hessentag. במהלך כל השבוע היינו שלושה, אבל להופעה הזו הגענו יחד עם בוריס ועמרי, ושמחנו לפגוש הרבה מעריצים נוספים בדרך. לא היינו הזרים היחידים שם - הכרנו שם מעריצים מאנגליה, פולין, איטליה, ראינו שם כמה וכמה יפנים ואני בטוח שהיו שם עוד אנשים ממדינות נוספות. הקפדנו להגיע מוקדם כדי לקבל את כרטיסי ה-Early Access, שהתאפשר לחברי AF1 לקנות. הם מאפשרים להיכנס ראשונים לפני כולם וככה לתפוס את המקומות הכי טובים. את כרטיסי ה-Early access חילקו נציגות AF1, אמנדה ורייצ'ל. עשינו בשכל והתחברנו איתן (בעיקר ענבל) על ההתחלה, מהלך שהתברר כמוצלח ביותר עבור המשך ההופעה והשבוע. קיבלנו מעטפה חומה עם כרטיס הכניסה, תג VIP שתולים על הצוואר (נהננו מאוד להציג אותו לראווה כמו ב-Wayne's World, למי שראה), וסיכה חמודה שעוצבה במיוחד להופעות בגרמניה. נאלצנו לחכות עד שלהקת החימום Edguy תסיים את הסאונד-צ'ק שלה, ואז נתנו לנו להיכנס למתחם דרך מאחורי הקלעים, ואני התרגשתי מאוד לראות בפעם הראשונה את כל מה שהולך מאחורי הקלעים של הופעת רוק שכזו. הגענו לשלב קריטי מאוד בכל היום הזה - ההסתערות על הגדרות. חסרי נסיון במצבים שכאלה, רצנו ישר למקום שמצאנו כהכי טוב בהתחשב בנסיבות - צמוד ל-Catwalk של הבמה. למי שלא יודע, זהו סוג של שלוחה של הבמה שנכנסת ישר לתוך הקהל, אבל עדיין מוגבהת. אפשר להבין בקלות במה מדובר בתמונות וקטעי וידאו של ההופעות. ברגע שתפסנו את המקום שלנו לא העזנו לזוז סנטימטר ממנו, אפילו שהיינו מאוד צמאים, רעבים והיינו צריכים שירותים. התיישבנו על הרצפה (כולם עשו כך) והתחלנו לחכות. לקח נצח עד שלהקת החימום עלתה, אבל אלה לא היו Edguy, למרות שהתופים כן היו של Edguy. זו היתה להקה מאוד גרועה בשם Stone The Crow, ושמחנו מאוד כשהם ירדו מהבמה. אחריהם עלו Edguy - להקת Power Metal גרמנית. הסגנון שלהם הוא מאוד של שנות ה-80, וענבל אמרה שהם סוג של שילוב בין איירון מיידן לבון ג'ובי. הם היו בסדר גמור, אבל לא התלהבתי יותר מידי. אין מה להשוות ביניהם לבין אירוסמית'. כש-Edguy סיימו התחיל לרדת גשם. נפלא, בדיוק מה שהיינו צריכים. פחדנו שבגלל הגשם סטיבן וג'ו לא יצאו ל-Catwalk. עוד לפני שההופעה התחילה פתאום ראינו את אמנדה ורייצ'ל מסתובבות עם מצלמה ומסתכלות על המעריצים בשורה הראשונה. ראינו שהן מחזיקות בסטליסט ומיד הבנו שהן רוצות לצלם מעריצים עם הסטליסט ואז להעלות את התמונה לאתר של AF1, אז מיד קראנו להן והן נתנו לנו את הסטליסט. הבנות שלידנו חטפו לנו את הסטליסט כי גם הן רצו להצטלם איתו, אבל אמנדה ורייצ'ל החזירו לנו אותו וצילמו אותנו. פתאום ראינו שבסטליסט מופיע SOS, ולא האמנו שזה באמת קורה! מדובר בשיר שמבוצע לעיתים נדירות בהופעות ושעדיין לא בוצע ב-tour הזה. כל כך שמחנו, גם על התמונה וגם על SOS. ההופעה התחילה כשעל מסך הוידאו הענקי על הבמה הוצג הקטע הקבוע - תמונות שונות של חברי הלהקה עם דקה של מיקס יפה של להיטי אירוסמית'. כבר בשלב הזה הקהל היה בטירוף מוחלט. ברגע שזה נגמר סטיבן צעק "1, 2, 3, 4" ומיד התחיל Love in an Elevator, כמו שרק אירוסמית' יודעים לעשות. מיד אחריהם הגיעו להיטים נוספים כמו Dude Looks Like a Lady, Falling in Love, Cryin', I Don't Want to Miss a Thing ו-Jaded. המצלמה שלי (טוב נו, לא שלי אלא של החברה שלי

) בחרה לשבוק חיים בשיר השני. למזלנו בדיוק אז הגשם פסק, והצוות של הלהקה מיהר לייבש את ה-Catwalk כדי שלא תקרה תאונה מצערת. אני אישית מעדיף את השירים הפחות מוכרים של אירוסמית' משנות ה-70 מאשר את הלהיטים הגדולים מ-20 השנים האחרונות, אבל אין שום אפשרות להישאר אדיש לאנרגיות המדהימות של אירוסמית' בהופעה שלהם. כולי נכנסתי חזק לתוך השירים ונהניתי מכל רגע, אפילו מ-IDWTMAT המרדים. סטיבן ניגן על המפוחית ב-Cryin' ממש מולנו והוא זרק לעברנו את המפוחית שלו, אבל זה היה חזק מידי ולא הצלחנו לתפוס אותה. גם משקפי השמש שלו נחתו קרוב אלינו ולא הצלחנו לתפוס אותן. ב-Rag Doll סטיבן ירד מהבמה והלך לאורך הגדרות ועצר כמה פעמים, אבל דווקא לידנו הוא לא עצר. הוא לקח כובע של אחת המעריצות - כובע קש עם הלוגו של הלהקה, ולצערה ה(מאוד) רב היא לא קיבלה אותו חזרה. עוד אחזור לזה מאוחר יותר. הגענו לחלק היותר איכותי של ההופעה. הם נתנו ביצוע ענק של Baby Please Don't Go, עם אילתורים של ג'ו על הגיטרה ושל סטיבן על המפוחית. זה שיר ענק להופעה, פשוט תאווה לאוזניים. Seasons of Wither היה שקט אך עוצמתי כתמיד, אחת הבלדות המדהימות של אירוסמית', חבל שלא כולם מכירים את השיר הזה. לשיר הזה היתה הקדמה קצרצרה מתןך Hangman Jury וסולו של ג'ו, לרגעים האלה חיכינו חודשים שלמים. תאווה לאוזניים כבר אמרתי? על Dream On לא ארחיב יותר מדי. כמה שהוא מרגש באוזניות, ההתרגשות עצומה הרבה יותר בלייב. ענק. והנה הגיע השיר המיוחל - SOS! אמנם הוא קצר יחסית, אבל מלא אנרגיות רוקיסטיות, ואני לא יכול לתאר את ההתרגשות לקבל אותו בלייב. מדובר באחד השירים האהובים עליי, זה היה הביצוע הראשון שלו בסיבוב ההופעות העולמי הזה והיינו עם חיוך מאוזן לאוזן. שני שירי ענק סיימו את ההופעה - Sweet Emotion האגדי עם הקדמה של סולו בס של "Mr. Sweet Emotion" טום המילטון וסיום חזק של ג'ו בשילוב עם מכשיר רדיו שאפילו אין לי מושג איך קוראים לו ואיך הוא עובד. ג'ימי פייג' השתמש במכשיר הזה, ושניהם עשו איתו ניסים ונפלאות. Draw the Line סיים את ההופעה בצורה הטובה ביותר - מי שיודע מה ג'ו עושה בסוף השיר מבין אותי - אחרי סולו קסום על הסלייד הוא מוריד את החולצה ומכה איתה בגיטרה, ואז הוא נותן לג'ואי לנגן על הגיטרה שלו עם מקלות התופים שלו. סיומת גדולה מהחיים, אין מה להגיד. ההופעה כביכול הסתיימה, הלהקה ירדה מהבמה ועל המסך היה סרטון שהוכן במיוחד לסיבוב ההופעות, אבל ידענו שיהיה שיר נוסף וגם ידענו שזה יהיה Walk this Way. זאת סיומת קלאסית להופעה, אבל לדעתי היה יותר טוב לסיים אותה עם Train Kept a Rollin. לא הפסקנו לדבר על כל מה שקרה בהופעה גם כשחזרנו למלון, ולמחרת בבוקר התמונה שלנו חיכתה לנו באתר של AF1. היום הזה היה חוויה אחת ענקית עבורנו, ולא תארנו לעצמנו שזה רק ילך וישתפר. את התמונות המצורפות לא אנחנו צילמנו, אבל הן הטובות ביותר שמצאתי מכל הופעה.

 

[SaintJohn]

השבוע הטוב בחיי - חלק ב'

לקראת ההופעה בקארלסרו החלטנו להסיק מסקנות בנוגע למקום שבחרנו. הוחלט שיהיה הרבה יותר טוב להיות בצד השני של ה-Catwalk, אבל בשורה הראשונה, צמוד לבמה - מול איפה שטום ובראד נמצאים. גם הפעם הגענו מוקדם כדי לקבל את כרטיסי ה-Early Access שלנו, והפעם היה צפוי לנו גם סיור מאחורי הקלעים שרכשנו. בזמן שחיכינו הכרנו מעריצים נוספים - מצרפת (הבחור שמצולם עם הסטליסט באתר של AF1 להופעה הזאת), פולין ועוד. כשחיכינו בוריס אמר שהוא לא יוצא מההופעה בלי חתימה של אחד מחברי הלהקה. לא לקחתי אותו ברצינות, מי מבטיח לו שהוא יקבל חתימה? זה הרי לא תלוי בו. אמנדה ורייצ'ל כבר זיהו אותנו מההופעה הקודמת, ושמחנו לדבר איתן שוב. הסיור מאחורי הקלעים היה מעניין - אמנדה ציינה כל מיני עובדות מעניינות, ראינו איך הדברים עובדים מאחורי הקלעים, מי מפעיל מה (למשל שהאחראי על הוידאו הוא זה שגם מעצב את תגיות ה-Early Access לכל עיר, וגם את הסיכות. בסיור הזה היתה גם הבחורה שסטיבן זרק את הכובע קש שלה, היא צעקה על אמנדה אבל זה לא ממש עזר לה. נתנו לכולנו להצטלם עם הגיטרה של ג'ו ועם המיקרופון של סטיבן (שהסתבר שסתם היה מיקרופון שקשרו לו צעיפים של סטיבן ולא המיקרופון שבו הוא משתמש בהופעות), וגם עברנו ליד חדרי ההלבשה של חברי הלהקה. הצלחנו להכניס לחדר האירוח של הלהקה דף עם בקשות לשירים, ואנחנו לא יודעים אם זה עזר או אם זה בכלל הגיע אליהם, אבל זה בהחלט היה שווה את הנסיון. כשהסיור הסתיים הוציאו אותנו ואז הכניסו אותנו שוב בשעה של ה-Early Access. הכרטיסים שלנו היו לכיסאות שמורים, אבל העדפנו לוותר עליהם ברגע שראינו כמה הם רחוקים מהבמה. לא היה אף אחד שמנע מאיתנו להגיע לגדרות יחד עם השאר, ורצנו ישר למקום שעליו החלטנו. למזלנו Stone the Crow נשארו בבוצבאך, וגם הפעם Edguy לא היו רעים. למזלי היו לי אטמי אוזניים, כי היינו בדיוק מול לרמקול והרעש היה מחריש אוזניים, מילולית. לא פיתחנו ציפיות שהסטליסט ישתנה והפעם גם לא רצינו לדעת מראש מיהיה הסטליסט, כדי שאם נופתע אז שזה יהיה במהלך ההופעה ולא לפני כן. ההופעה התחילה מאוחר מהצפוי, וכשהיא התחילה הדבר הראשון שזיהיתי היה שלא מדובר באותה התחלה. היה קצב מהיר של התופים והגיטרות, ולקח לנו רק כמה שניות לקלוט מה קורה פה - Train Kept a Rollin בתור שיר פתיחה! זה היה ענק כשלעצמו, ומסתבר שגם מאוד נדיר כמו שתומר כבר כתב בפורום. לא יכולנו לבקש פתיחה טובה יותר. כמו שחשבנו, טום ובראד נעמדו בדיוק מולנו, רק 3 מטר מאיתנו. הרמקול שהיה מולנו היה של הגיטרה של בראד, אז היה קשה לשמוע את הגיטרה של ג'ו, אבל לא התלוננו. לא יכולנו לבחור מקום טוב יותר. בראד היה שקוע בעבודה שלו עם הגיטרה, אבל היינו בקשר עין תמידי עם טום. בשלב מסויים עשיתי את תנועת היד הרוקיסטית הידועה של האגרוף כשהאצבע המורה והזרת מורמות (יש לדבר הזה שם? יש כאלה שקוראים לזה "שבי"

). טום עשה בעצמו אותו הדבר ואז הסתכל על היד שלו, הסתכל בחזרה אליי ושאל אותי "What is it?" נקרענו מצחוק ומשכתי בכתפיים כאילו להגיד לו שגם לי אין מושג. בשלב מסוים הוא ראה את הקעקוע שלי, פתח עיניים כאילו הוא מופתע ואמר לי "Wipe it out". אם לא הייתי כולי באנרגיות של ההופעה הייתי מצליח לחשוב על משהו מצחיק לענות לו בחזרה.

גם ג'ואי תפס את המבט שלי, הצבעתי עליו והוא הצביע בחזרה אליי עם המקל תופים, זה היה מגניב. היו כמה שירים שבהם סטיבן חירבש את המילים פעם או פעמיים, אהבנו את זה. בהופעה הזו Janie's Got a Gun הנהדר החליף את Dude Looks Like a Lady והוא קוצץ במקצת בגלל שההופעה התחילה מאוחר. שיר או שניים אחרים קוצרו במקצת, אבל לעומת זאת ג'ו נתן סולו ארוך במיוחד ב-Elevator, וסטיבן בא אליו ואמר למיקרופון "Are you done?". הפעם Baby Please Don't Go היה לדעתי יותר טוב מההופעה הראשונה, ולפני Sweet Emotion והסולו של טום הם עשו חלק קצר מ-Mother Popcorn של ג'יימס בראון, שהם היו נוהגים לעשות לפני Walk This Way. במהלך ההופעה פתאום שמנו לב - הם לא ביצעו את Dream On! היו בטח מעריצים בקהל שמאוד התאכזבו שהשיר הזה לא בוצע, אבל לדעתנו כל הכבוד להם שהם העיזו להוריד את השיר הזה מהסטליסט, השיר הקבוע ביותר בהופעות שלהם אי פעם. אין טאבו, שום שיר הוא לא קדוש. אני לא מפרט יותר מזה ,כי השאר היה אותו הדבר כמו בהופעה הקודמת, שעליה כבר פירטתי. בסוף ההופעה, רגע לפני שהלהקה ירדה מהבמה, פתאום ראיתי משמאלי את טום מרים פיסת נייר וחותם עליה. בוריס הצליח להשיג חתימה! פשוט לא האמנתי. בינתיים מימיני שמתי לב שתומר מבקש מאחד השומרים שירים לו משהו. מסתבר שזה היה מפרט של ג'ו! ממש שמחתי בשבילם ובעצם בשביל כולנו שקיבלנו הופעה כזאת טובה, יותר טובה מהראשונה. יש לי עוד לכתוב על הופעה שלישית, זה עוד מעט יגיע.

 

[SaintJohn]

השבוע הטוב בחיי - חלק ג' ואחרון

אם הייתי חוזר אחרי 2 הופעות כאלה לארץ הייתי יותר ממרוצה, אבל לא - יש הופעה אחת נוספת במינכן, היה לי קצת קשה להאמין שכל זה קורה לי. לקראת ההופעה במינכן הסכמנו שצריך גם שם להתייצב בדיוק באותו מקום כמו בהופעה בקרלסרו. הגענו למקום קצת בלחץ של זמן ואז היינו צריכים למצוא את נקודת המפגש של AF1, והסתבר לנו שזה לא קל בכלל - המתחם האולימפי במינכן הוא עצום בגודלו, אבל בסופו של דבר הגענו למקום הנכון. שיעשעה אותנו העובדה שאנחנו כבר מסתחבקים עם אנשי AF1, ובזמן שחיכינו הצטלמנו עם סוזאן - אישה מקסימה בצוות של סיבוב ההופעות שבזמן ההופעות בין היתר אוספת את פרטי הלבוש של סטיבן ומספקת ללהקה מגבות, מים ומשקאות ויטמינים במהלך ההופעה. גם הפעם היה לנו סיור מאחורי הקלעים ותמונות שלנו עם המיקרופון של סטיבן ניתן למצוא באתר של AF1. גם הפעם הכנו דף עם בקשות של שירים וניסינו לבצע את התכנית שלנו יותר טוב מפעם קודמת, אבל בדיעבד זה לא ממש הניב פירות. כשחזרנו החוצה מהסיור המשכנו לחכות לשעת ה-Early Access במתח, כי היה קריטי מבחינתנו להשיג את אותם מקומות כמו בפעם שעברה. פתאום הגיע איש צוות כלשהו יחד עם אמנדה (מ-AF1 כאמור) והם אמרו שיכניסו את הלהקה למה שנקרא ה-Walk Of Stars של האולימפיהאלה (האולם בו נערכה ההופעה), ושהם זקוקים למעריצים שיעמדו באירוע הזה ברקע ויריעו. זה מאפשר להם להיות ממש קרובים ללהקה, אבל אמרו שיש מצב שאם זה יתעכב אז אולי מי שיהיה שם יפספס את ה-Early Access. ממש בחירתה של סופי - לפגוש את הלהקה או להבטיח את המקום הטוב ביותר באולם? התלבטנו, התחבטנו, והחלטנו שענבל תלך לאירוע הזה, ואני ותומר נשיג את המקומות שלנו ונשמור מקום לענבל. השיקול שלי היה כזה - אני מת לפגוש את הלהקה ולהשיג מהם חתימה ולהגיד להם משהו, אבל אני פה בשביל המוזיקה. לא רציתי שהחוויה שלי תהיה פחות מהטובה ביותר, כי זה יותר חשוב לי. בערך 100 ומשהו מעריצים ששילמו על Early Access הלכו לאירוע, ואני, תומר ועוד בערך 10 מעריצים נשארנו שיכניסו אותנו לפני כולם. את המקומות שלנו השגנו בקלות, והספקנו ללכת לשירותים ולקנות שתיה. קולה עולה שם 4.20 יורו! תכפילו בקצת יותר מ-5.5 ותראו כמה זה יוצא. זנוּת. ענבל הגיעה כמו אדם שזכה ב-540 מיליון בלוטו - עם חתימות של טום וג'ואי על החולצה וחתימה של סטיבן על היד! מזל כזה לא מגיע פעמיים, ממש שמחנו בשבילה. ענבל סיפרה לנו כל מה שקרה וגם שבראד לא היה באירוע בגלל קלקול קיבה. הגענו להופעה עם שלט שהכנו לבראד - Brad, give us a smile! בגלל שבהופעה הקודמת הוא לא הסתכל עלינו אפילו שהיינו ממש מולו והוא היה כל כך מרוכז בנגינה שלו. החלטנו להוסיף שורה נוספת - Get Well. כש-Edguy ירדו מהבמה והצוות של אירוסמית' התחיל להרכיב את כל מה שנשאר להכין בשביל ההופעה, ראינו (שוב) את ג'וני ביונלי שמקורב מאוד ללהקה וכותב כל הזמן ב-AF1. בהופעות הקודמות כשצעקנו אליו הוא לא שמע אותנו אבל הפעם הוא שמע. לא רק שהוא שמע, הוא גם זרק לעברנו משהו. כשהמאבטח הביא לנו את מה שהוא זרק, הסתבר שזאת היתה מפוחית! ענבל יצאה תותחית והציעה להביא לי את המפוחית מאחר ואני היחיד שעדיין לא קיבל שום דבר (מוחשי). אנחנו עוד לא יודעים אם המפוחית הזאת היתה אמורה להיות של סטיבן או לא, אבל זה פחות משנה. זאת מזכרת נפלאה מהופעה. גם הפעם לא רצינו לדעת מה הסטליסט, והסתבר לנו שהפתעות לא יהיו הפעם. גם הפעם הם היו ענקים - הופעה גדולה, סולואים נפלאים וגם יצאו לנו תמונות נהדרות. אני חושב שבהופעה הראשונה נהניתי יותר לקבל את הלהיטים, אבל זה כנראה בגלל שזו היתה ההופעה הראשונה. מבחינת המוזיקה - Dream On חזר לסט במקום Train וקייסי (האחראי על הוידאו) עשה שם דברים חביבים ביותר על המסך במהלך השיר. הסולואים של בראד ב-Stop Messin' Around וב-SOS היו גדולים, ונראו נפלא ממרחק של 2 מטר. גם סטיבן ליהטט היה ממש מולנו פה ושם ונתן פוזות בשבילנו, ובאופן כללי כל ההופעה היתה פשוט ענקית. אין לי שמץ של מושג למה, אבל בזמן הפזמון של SOS, בדיוק בשניה שסטיבן שר "It's too bad", טום הסתכל עליי, הצביע ישר עליי וצעד לעברי. אני מנסה להבין מה היתה הכוונה שלו, אבל אין טעם לחשוב על זה יותר מידי. אם אפגוש אותו יום אחד והוא יזכור, אז אשאל אותו. כאילו זה גם באמת יקרה

. הראינו לבראד את השלט שהכנו, הוא נתן לנו חיוך גדול מאוזן לאוזן ואמר לנו "Thank you", מה שחימם לי את הלב בצורה בלתי רגילה ועשה לי המון טוב על הלב. גם סוזאן שהצטלמה איתנו כשחיכינו בחוץ ראתה את השלט ומאוד התרגשה. לקראת סוף ההופעה סוזאן עברה לידנו ונתנה לנו בקבוק מים ששמחנו מאוד לקבל, כי כל מה שהיה אפשר לקנות שם היה קולה או סודה. כשחיכינו להדרן הוספתי על השלט בקטן From Israeli fans כי רציתי לתת לו את השלט ושידע שזה ממעריצים ישראלים, אבל המאבטח המרושע לא הסכים להעביר לו את זה. בסופו של דבר ביקשתי מאחד מאנשי הצוות שיעביר את הסלט לסוזאן, כי ידעתי שאם זה יגיע אליה אז היא בטוח תיתן את השלט לבראד. אני מאוד מאוד מקווה שזה מה שקרה. יצאנו מהמקום מרוצים עד השמיים ועצובים לחשוב שלמחרת בבוקר אנחנו צריכים לחזור לארץ. אני צריך לחזור ללימודים ואני לא יודע איך אני אצליח לעשות את זה כשבדיוק עברתי את השבוע הטוב ביותר שהיה לי בחיים, יותר ממה שאי פעם חשבתי שאחווה בשבוע שכזה. אלה חוויות שלעולם לא אשכח, עברתי אותם יחד עם חבריי הטובים, אני מקווה מאוד שתהיה לי הזדמנות לעשות דבר כזה שוב, אבל גם אם לא - אני שומר איתי את כל החוויות הללו וכל מה שהתרחש באותו שבוע ולוקח אותם איתי לכל מקום. זה הכל. חפרתי? נראה לי שכן, ולא ממש אכפת לי.

 

[AeroFan]

פשוט אדיר!

קראתי הכל! פשוט מדהים איך שתיארת את זה... נשמע שזאת היתה חוויה ענקית!! הסט ליסט גם אותי הפתיע ממש לטובה... במיוחד Train שהוא כבר כמה שנים טובות לא היה שיר פתיחה להופעות... מתאר לעצמי שזה היה חוויה אדירה לראות אותו בלייב וגם את S.O.S!! מקווה בשבילכם (וגם בשבילי) שתראו אותם שוב.

 

[Aerosmith2006]

איזה יופי!?#

קראתי הכל.... ותודה רבה על הפירוט לגביי הדרך שבה הכל התנהל- אני ממש רוצה לדעת לגביי כל הדברים האלה כדי לצבור קצת יותר נסיון וכאשר שעתי תגיעה אני אדע פחות או יותר לאן לפנות

החוויות נשמעות אדירות@#!!!##!! היה לכם המון מזל והמון שכל.... שמחה בשבילכם@!!!

 

[AeroTom]

אחח...כמה כיף לקרוא ../images/Emo13.gif

בשבת היה לי הרבה זמן לנסות לחזור לשיגרה וכתבתי לי לעצמי על דפים את כל הדברים שזכרתי שצריך להזכיר מהשבוע הזה. מאוחר יותר היום או בהמשך השבוע אני אעלה את הסיכום המלא שלי של כל השבוע שעבר עלינו, בכל הימים וכמובן פירוט מלא יותר על ההופעות. כיף לקרוא על החוויות שלנו.

 

[בָלבָל]

גרמניה 2007 - Amazing!

הגענו לגרמניה ביום שישי וביום ראשון היתה ההופעה הראשונה. בוריס הגיע יום אחרינו, ובמקרה מטורף פגשנו אותו כשעתיים אחרי שנחת בתחנת רכבת.. זה היה משעשע מאוד. מפגש הפורום הרשמי הראשון בגרמניה! Butzbach את עומרי פגשנו לראשונה בתחנת הרכבת הראשית ביום ההופעה, קבענו כולנו (אני ונועם תומר בוריס עומרי) להיפגש ב12:00. כבר ברציף הרכבת לבוטצבך פגשנו בחבר'ה נוספים שנסעו והיתה נסיעה כיפית שוצפת בדיונים על הסט שיהיה... בבוטצבך התקיים פסטיבל לא מהסוג של הופעות כל היום ואוהלים וכו' אלא כזה שבכל יום יש הופעות אחרות מסוג אחר של מוזיקה וכל מיני אירועים שקשורים למנהגים המקומיים ומצעד של אנשים בתלבושות מסורתיות, היה משעשע מאוד. אנחנו היינו יותר מרוכזים בלהגיע למקום המפגש של מי שרכש את הכרטיסים מAF1, והסתבר שזו הליכה לא קצרה ביום חם מאוד ושמש חזקה. אחרי המתנה קשה בשמש הגיעו אמנדה – האחראית על התחום של AF1 ורייצ'ל שעוזרת לה, וחילקו לנו את הכרטיסים, תגים וסיכות. כשהגיע הרגע להיכנס ממש התרגשנו ולא ידענו למה לצפות. היתה מלחמה להיכנס ראשונים, היה תענוג להיכנס לשטח ריק מאנשים ולבחור את המקום שנראה הכי טוב. בהופעות הבאות כבר למדנו לנסות להיכנס ממש ראשונים ולאן אנחנו רוצים ללכת. טוב אנסה לקצר אני מקשקשת על דברים קטנים... אחרי המתנה קשה בשמש עלתה להקת החימום של להקת החימום, היה זוועה... ואז חיכינו עוד ולהקת החימום Edguy עלתה. כשגיליתי שהם יחממו את אירו רציתי להכיר אותם אז הקשבתי פעם אחת ויחידה לכמה שירים שראיתי שהם מנגנים בהופעות והצלחתי טיפה לזכור 5 מילים מכל מיני שירים. הלהקה הזו היתה בהחלט לטעמי. אני לא חושבת שאי פעם הקשבתי ללהקה בסיגנון הזה ואהבתי מאוד את הshow שהם נותנים! בסיכום נהנתי מכל ההופעות שלהם ואפילו כבר הספקתי להקשיב להם הסופשבוע. ואז שוב חיכינו וחיכינו.. ובזמן הזה הגיעה רייצ'ל מAF1 ואני לא זוכרת קראנו לה (כמו שנועם כתב) אלא היא באה אלינו וצילמה אותנו עם הסט ליסט... ואז גם גילינו על SOS והתחרפנו מזה

והינה אירו עולים. התרגשות מטורפת! התחלה עוצמתית וסוחפת... ואנחנו בשורה הראשונה רואים את הלהקה כל-כך מקרוב. אהבתי את כל ההופעה. גם את הלהיטים כמו שנועם אמר, אי אפשר שלא להיסחף ולהנות מהם כשאתה רואה את הלהקה בלייב... הרגע שסטיבן ירד מהבמה לקטע שבו עומדים המאבטחים היה מטורף. לצערי הוא דיי התעלם מהאיזור שבו עמדנו, ובעצם סטיבן בכל ההופעה מתייחס מאוד לאנשים שעומדים בצדדים הקיצוניים ובקצה הcat walk (נראה לי שזה כדי שהקהל שנמצא ממש רחוק ירגיש שהוא מקבל יחס). קטע מצולם של סטיבן שירד מהבמה יצאנו מההופעה באופוריה מטורפת!!! בתמונה: התג שקיבלנו, הכרטיס והסיכה.

 

[בָלבָל]

גרמניה 2007 - חלק ב'

Karlsruhe הפעם ידענו שאין צורך להגיע מוקדם בטירוף, אבל בכל זאת ההתרגשות גדולה ורצינו להגיע כבר למקום ההופעה. בכל מקרה היה נחמד מאוד לשבת עם מעריצים מכל העולם ולדבר איתם בזמן ההמתנה. לפני שנכנסו פנימה היינו לחוצים אם נהייה חייבים להשתמש במקומות השמורים שהיו לנו או שנוכל פשוט לרוץ שוב לקדמת הבמה. הפעם נכנסנו לעשות את הbackstage tour. הוא היה חביב מאוד. נועם סיפר פחות או יותר מה היה. ראינו את הגיטרות של ג'ו, בראד וטום, את האפקטים של ג'ו והצטלמנו עם המיקרופון של סטיבן (שלדעתי זה סטנד ישן של סטיבן שכבר לא משתמשים בו והצעיפים כנ"ל) וגיטרה של ג'ו. חוצמזה הכנסנו (מתחת לדלת) של חדר האוכל של המשפחות של הלהקה סטליסט מומלץ. לא עשינו בו שינויים אדירים כדי לבלבל את האויב אבל בין היתר שמנו את Train כשיר הדרן במקום WTW. בזמן הסיור היו על הבמה העובדים של Edguy וגם הגיטריסט שלהם שבוריס הצטלם איתו. אני מצאתי באותו סיור מפרט של Edguy על הרצפה (שהתברר כמופע חימום למציאה של תומר מאוחר יותר חחח). בסיור סיפרו לנו על כמות הצוות, על האוכל שהם אוכלים ומביאים במיוחד מארה"ב חלק מהדברים, על זה שג'ואי וטום חולקים חדר כי ג'ואי לא אוהב להיות לבד ושלוקח איזה 10 שעות להקים את הבמה. ואז יצאנו החוצה וחיכינו להיכנס לאולם. הפעם בכניסה המוקדמת היו רק כ40 אנשים (לעומת כ130 בבוטצבך) ויכולנו במשך כמה דקות להתלבט איפה לעמוד, בפינה שבין הcatwalk לבמה, מצד שמאל, או בקצה הcatwalk שנוכל לראות את seasons מטר מאיתנו, סטיבן מבלה שם לא מעט בכלל וג'ו מתחרפן שם בDTL. בסוף החלטנו על הפינה (בהמלצתו של בוריס מניסיון שלו בהופעה הראשונה שבה עמדנו בצדדים שונים), וזו היתה בחירה מ-ע-ו-ל-ה! אז הופעה זו כמו שסיפר נועם התחילה עם Train שהיה הפתעה ממממממעעעעעעעווווולללהההה. טום ממש מתקשר עם הקהל וממש יוצר קשר עין! נועם סיפר על הקטע המשעשע עם ה"שבי". היה נפלא לראות את הסולואים של בראד מול העיניים... ממש ממש ממול. בלי הפרעה. באמצע ההופעה הזו התחלתי להרגיש לא טוב... להבדיל מההופעה הראשונה שהיתה בחוץ והיה אוויר... פה באולם הסגור הרעב, עשן הסיגריות והחום עשו את שלהם והחלטתי בהחלטה קשה לצאת אחורה קצת.. אז היתה לי חוויה מזווית אחרת. הייתי באמצע של כל החלק השמאלי של הבמה, ועמדתי בשורה ה-3 מהגדר. היה קטע שסטיבן עמד ממש ממש מולנו, ומי שעמדה צמוד לגדר החליטה להוריד חולצה ולזרוק אותה על סטיבן... החולצה נפלה לו ליד הרגליים, הוא בכלל לא שם לב... או התעלם... ופשוט המשיך למקום אחר ומשאיר את החולצה על הבמה, ללא יחס לבחורה, והיא עומדת מבועסת בחזיה

המאבטח החזיר לה את החולצה... מאותו מקום גם הצלחתי לראות בסוף ההופעה שטום מקבל דף ועט ממאבטח, חותם, ומחזיר למאבטח, והמאבטח נותן את הדף והעט לנועם!! זו מה שאני ראיתי מהמקום שעמדתי. כשהסתיימה ההופעה (שהיתה ענקקקקית ביותר מבחינת הסט כמו שפירט נועם) הגעתי חזרה לחבר'ה (נועם בוריס ותומר) וגיליתי שבוריס קיבל חתימה (שהיתה בהמשך ל"דיון" ה"שבי" עם טום) ושתומר קיבל מפרט של ג'ו!!!!!!! כלכך התלהבתי ואחרכך גם קינאתי המון ואיימתי לרצוח את תומר ההופעה היתה מעולה, ושוב חזרנו למלון עייפים ובעננים...

 

[בָלבָל]

גרמניה 2007 - חלק ג'

Munich הפעם הגענו למקום זמן קצר לפני השעה שנקבעה וחיכינו להיכנס לסיור השני שלנו. הפעם ידענו למה לצפות בסיור אבל עדיין היו דברים שונים והפעם הסביר טכנאי גיטרות של ג'ו נראה לי (שמישהו יתקן אותי..) על אחת הגיטרות של ג'ו. הסיבה שאני לא ממש יודעת מה נאמר שם זה שהלכתי להצטלם עם הסולן של Edguy שהיה בצד הבמה ודיברנו קצת, אמרתי לו לבוא לישראל. היה שם גם גיטריסט שלהם אבל הוא החליט שלא בא לו להצטלם והמשיך ללכת כשפניתי אליהם. שוב הצטלמנו עם המיקרופון והגיטרה, הפעם הצטלמתי רק עם המיקרופון כי ידעתי שיש לי את התמונה הקודמת עם שני הכלים. הקטע שבינתיים העלו רק את התמונה ממינכן דווקא. אחרי הסיור יצאנו שוב החוצה וביקשו מאיתנו לעמוד רחוק מהכניסה לבניין כי זו הכניסה של הלהקה... בזמן שהיינו שם ראיתי מכונית שחורה עם זכוכית כהה נכנסת לבניין, ויוצאת אחרי דקה... היו אלה חברי הלהקה שהגיעו במכוניות נפרדות. לא היתה לנו גישה לשם.. כשהתקרבה השעה להיכנס הגיעה אמנדה ואמרה שהלהקה הולכת "להיכנס" לwalk of stars של הOlympia hall ושהמועדון מעריצים "הוזמן" על ידי הלהקה להיות הקהל... אבל כמו שתומר סיפר כבר, היה קאצ' בעניין... אנחנו עלולים להפסיד את הכניסה המוקדמת ואנשים מבחוץ ייכנסו לפנינו, ושאסור בשום אופן לצלם ו/או לבקש חתימות.... מאחר והרגשתי שזו הזדמנות חד פעמית לראות את הלהקה לא על במה דווקא, החלטתי שעדיף לי להסתכן, ואת ההופעה אחווה מאיזור אחר של הבמה, שבטח לא יהיה ממש נוראי, אבל לא מעולה כמו בהופעות הראשונות. אבל ידעתי שהלהקה נותנת יחס גם לאיזורים הצדדיים ואחרי שבהופעה הקודמת יצאתי מהשורה הראשונה באמצע ההופעה, השלמתי עם להיות שוב קצת מאחורה ובצד... תומר ונועם החליטו שהם רוצים לשמור על מקום טוב בהופעה, וככה ממש זכיתי שהם יכלו לשמור לי מקום. בזמן ההופעה היינו כמעט היחידים מהאנשים עם הכניסה המוקדמת שעמדו בשורה הראשונה. אז הובלנו מבחוץ לחדר בתוך המבנה הענקי, שם היה שטיח אדום ומשני צידיו כאלה חבלים שעמדנו מאחוריהם. בקצה השטיח היה ריבוע מלט גדול על שולחן, שבו חברי הלהקה הטביעו את הידיים וחתמו וציירו. חיכינו לא מעט, והלהקה נכנסה ונתנו לנו "כיפים" (סטיבן וג'ו היו בצד שלי!!! נגעתי בהם!!) מה שכן, בראד לא הגיע... ישר כשקלטתי צעקתי "where is Brad?!" אבל לא קיבלתי תשובה. אז היה מן טקס קטן, סטיבן מלמל משהו על סבתא שלו... והיו בדיחות, לצערי חלק לא שמעתי ואני גם לא זוכרת... הייתי בשוק רוב הזמן.... הלהקה חתמה על דגל של האצטדיון... ואז... הם המשיכו עם הטושים שלהם לחתום לנו!!!!!!!!!! לדעתי הם חתמו לכל אחד שם (לפחות אחד מהם). ג'ו נעלם מייד אחרי שחתם על הדגל... סטיבן ג'ואי וטום נשארו וחתמו.. סטיבן הגיע אלי ראשון, הייתי דיי בין הראשונים... הייתי המומה... לא ידעתי מה לעשות ופשוט נתתי לו את היד שלי... אמרתי לו please play one way street tonight.... והוא הסתכל ואמר לי משהו שאני לא סגורה, אבל זה היה בערך משהו כמו: ואללה, זה מה שאת רוצה? (בצורה נחמדה). אחרי שהוא עבר לאדם שלידי, הייתי בשוק, הסתכלתי לצדדים וראיתי את השיער של סטיבן כמעט נוגע בי.... ו-שאנשים מחתימים אותם על החולצה!!! אז ג'ואי הגיע אלי ושאלתי אותו איפה בראד (בזמן שהוא חותם על החולצה שלי..) הוא הסתכל אלי ואמר שהוא לא מרגיש טוב, כואבת לו הבטן, אבל לא לדאוג הוא יהיה בהופעה. אז אמרתי לג'ואי שיגיד לבראד שירגיש טוב ושהוא יחייך יותר בהופעות!! שזה ישמח אותנו מאוד (בהופעות הקודמות קלטנו שהוא ממש ממש ממש כמעט לא מחייך, אלא אם יש משהו שמצחיק בין חברי הלהקה). ואז טום הגיע... גם חתם על החולצה... גם לו אמרתי שיגיד לבראד לחייך ושירגיש טוב! כל הסיפור של החתימות היה עניין של מקסימום דקה לדעתי... כשראיתי שכולם עזבו, רק סטיבן מסיים לחתום לעוד מישהו אחד וזהו, הלכתי לכיוון היציאה וחיכיתי שישחררו אותנו לאולם כדי שאוכל לרוץ להגיע לנועם ותומר. כמובן שמיותר לספר שהלחץ דם שלי הרקיע שחקים, הייתי בטירוף חושים... ההמתנה להופעה היתה קשה כרגיל בגלל החום, הרעב והצמא.. במהלך ההופעה החזקנו שלט שהדפסנו עוד בבית "Brad please give us a smile". לפני ההופעה כשגיליתי (מג'ואי) שהוא לא מרגיש טוב אז החלטנו להוסיף בכתב יד גם "get well". ואז נועם החזיק את השלט... ובראד אמר תודה!!! וחייך!!!! ואז המצלמה המפגרת שלי לא צילמה... לשמחתי בראד חייך אלינו שוב בשלב נוסף, ואז גם צילמתי...... אה שכחתי עוד לספר... כשחיכינו עוד בחוץ להיכנס עברה לידינו סוזן. סוזן היא מי שאחראית על המגבות והשתיה של חברי הלהקה בהופעה. בעיקר של סטיבן. היא יושבת בפינה שבין הcatwalk לבמה (לרגלי הבמה) ותופסת את הבגדים שסטיבן זורק אליה, נותנת לו שתיה/מגבות וכו'. אז בהופעה בקרלסרו קצת הכרנו אותה כי היא היתה בדיוק מולנו כל ההופעה. והפעם במינכן ביקשנו להצטלם איתה וגם כשיצאתי מהאירוע עם הלהקה אז ראיתי אותה בדרך לבמה והראיתי לה את החתימה והיא חיבקה אותי

היא היתה הראשונה ש"סיפרתי" לה. זה משעשע עכשיו שאני חושבת על זה... לקראת סוף ההופעה, כשכרגיל סוזן היתה לידנו כל ההופעה כי היינו באותו מקום כמו ההופעה השניה, היא נתנה לי את הסטליסט של ההופעה!! אצלם/אסרוק אותו בקרוב. היא גם נתנה לנו מים שהיא לא השתמשה בהם, אז יש אצל נועם בקבוק ש"כמעט היה שייך לסטיבן"! אני מקוה להתחיל להעלות עוד תמונות בקרוב. וגם את הסירטונים לyoutube אולי. נראה. מחר אין לי שום זמן (עבודה ולימודים) אז מקוה שאמשיך עם זה בשני. איזההה שבועעעע אדיררררר היהההה לנוווו!! אני כבר מחכה להופעה הבאה שאסע אליה, ובקרוב אני מקוה!

 

[AeroTom]

איזה כיף לקרוא ../images/Emo13.gif

אני הכנתי ממש את הקרקע בשבת להמון כתיבה...אולי אקצר קצת ואתמקד יותר בסיקורי ההופעות. בכל אופן, זה נהדר לקרוא את זה בכל פעם וגם מהזווית של כל אחד. מצפים לתמונות

 

[בָלבָל]

בהחלט נפלא לקרוא על החוויה מכיוון אחר!!

מצפה לקרוא מה שאתה תכתוב. זה לא משנה אם חוזרים על דברים שכבר נכתבו!

 

[SaintJohn]

אחח, איזה שבוע!../images/Emo13.gif

אני בטוח שאחזור ואקרא את מה שכתבת וגם את מה שתומר יכתוב, שוב ושוב.

 

[Aerosmith2006]

איזה כיף לךךךךךך!!!!!

אני בשוק. באמת! אני מתרגשת כאילו זה קרה לי

מדהים. והפרטים הקטנים ממש עשו לי את זה, כי זה נותן לי פרספקטיבה שניסיתי להשיג הרבה זמן לגביי כל התנהלות הכרטיסים וזה..... החלטה נבונה!##!!!! ואם תהיה פעם הבאה..... אז קחי אותי איתך!@#!!!!!

 

[לולו המשוגע]

וואו../images/Emo60.gif

אני ממש שמחה שהיה כה שווה. אני שומעת על הנסיעה הזו כבר אהה הרבה זמן והייתי די בטוחה שיהיה לכם מדהים אבל נו! עכשיו אחרי שקראתי זה עבר וידוא. יאי אנד אול, אגב הפריט-מזכרת שאתה קיבלת הכי שווה לדעתי. חה, נו סתם, החוויה עצמה היא מה שחשוב בלהלבה יום נעים!

 

[SaintJohn]

../images/Emo24.gif