השבוע בטלויזיה ../images/Emo44.gif
השבוע בטלויזיה גדוש במיוחד: שר החוץ, שמעון פרס, אמר בעקבות פרשת אוניית הנשק הפלסטינית קארין A: "אמינותו של ערפאת נפגעה בעיניי". לא נכון .... ערפאת ?! זה שאחראי להרג של 300 ישראלים בשנה האחרונה ? זה שלא עוצר מחבלים בדרך לפיגועים ? זה שנואם בלהט על חיסול ישראל בפורומים סגורים ? אמינותו נפגעה ? איך ?! ואם בפשעים עסקינן, אז אולי מישהו יסביר לי איך הפשע הפך בישראל לבידור ? הקריינים בטלויזיה נראים מאוד רציניים כשהם מדווחים על פיגוע, רצח או "סתם" אונס, אבל כשמדובר בשוד מתוחכם, נגיד תוך חפירת מנהרה מתחת לרצפת כספת הבנק, או שחזור "דינה קומבינה" ב"בשידור חוקר", אז לפתע מתנסכת על פני הקריינים מן ארשת של "איזה קטע, הא?". ממש חביב. וכאילו לא די בכך, אז השבוע הצטרף רפי ("המפחיד") גינת לרצף המערכונים של אלי יצפאן בפארודיה על התוכנית של גינת. מה זה בידור .... ואם ב"בשידור חוקר עסקינן", אז אולי לא שמתם לב אבל בתכנית ששודרה השבוע ביקש גינת את עזרת הציבור בלכידת לא פחות מ-5 עבריינים נמלטים. אחד ברח מהכלא, חלק לא התייצב לריצוי העונש וחלק לא חזרו מחופשה. כל הכבוד למשטרת ישראל ולמערכת המשפט: קודם הציבור סובל מהפשע ואחר כך עוד צריך לכסות על טעויות הרשות השופטת והמבצעת. אולי פשוט תסגרו את בתי הסוהר ובתי המשפט והציבור כבר יערוך משפטי שדה ? מכרזים לבניית גרדומים בכיכר העיר בקרוב בכל העיתונים. ועדיין בענייני קריינים: אני באמת מפרגן לערוץ 2 שמנסה להכניס קצת אוירה קלילה בחדשות הכבדות שלנו. על תקן הליצן התמידי - דני רופ. הוא בא בדיוק בזמן (בסוף), עם המראה המשובב, הגימיקים ומשפטי-מחץ קולעים, אבל החיבור עם הקולגות שמאחורי שולחן הקריינים, אפעס, לא ממש מצליח. גם יעקב איילון (לשעבר), גם גדי סוקניק וגם מיקי חיימוביץ´, לא יודעים בדיוק איך לעכל את המעבר החד הזה מ"השבוע נהרגו בתאונות ...", או מ"האונס הקבוצתי ..." ל"שלג קל ירד הבוקר בירושלים". החיוכים המאולצים והנבוכים נראים עד למרגלות הר הצופים, והשבוע אף מיהרה מיקי לנפנף בידיה את דני לעמדתו. מה דעתכם לאמץ את מתכונת הערוץ הראשון ? נשבע לכם - לא אכעס. בשבוע שעבר המלצתי בחמימות ליגאל שילון להפטר מהמוצץ למבוגרים שהוא מקפיד בלהט להתחבק איתו בכל תנוחה. אני מפנה את קריאתי הנרגשת גם לשמעון פרנס. תגידו עלי שאני לא מבין כלום, אבל כל פעם שאני מנסה להאזין לדבריו המחכימים, אני מוצא את עצמי בוהה כמהופנט בשרשרת המתנדנדת לו מתחת לכף היד המדברת. ואם כבר מדברים על הרגלים מגונים - אז, מודי בראון, אולי תסתפר כבר ?! התשלום עלי. ועוד דבר: לאורנה בנאי. אף אחד לא אמר שלתוכנית בידור צריך להתלבש בבגדים ססגוניים של בובה ב-5 שקלים. ראיתי כבר הומלסים הולכים עם בגדים יותר מחמיאים. "זו ארצנו" פוקדת את מדורנו גם השבוע: כלבי השמירה הנושכים של הטלויזיה לכדו בלסתותיהם השבוע את אהוד ("מרצץ הגולגלות") יתום. כל המדינה כבר ידעה מה הם הולכים לשאול אותו. אני בספק אם אהוד יתום לא מכיר את "שמשון ויובב" של הערוץ השני. כששאלו אותו משהו בנוסח "איך היתה ארוחת הבוקר שאחרי", הוא אמר להם ש"זה לא נושא להיות בו ציני". ו"זו ארצנו" זו לא תוכנית להיות בה נאיבי, אהוד. גבי גזית זכה שוב במשבצת קבועה בטלויזיה. אמנם מאוחרת אך בהחלט מעניינת. השבוע הוא הציג את הספר שמוכיח כי יגאל עמיר הוא, קרוב לוודאי, אחד מל"ו הצדיקים של דורנו. עובדה: באחד הסיאנסים, כך לפי הספר, עלתה נשמתו של דוד ("אנחנו מכריזים בזאת ...") בן-גוריון, שענה לשאלה בנוגע ליגאל עמיר: "ק-ו-ר-ב-ן". בדיוק כך. אז השבוע דיברתי עם בנימין ("בבאזל הקמתי את מדינת היהודים") זאב הרצל והוא אמר לי בכלל שרבין התאבד. נו באמת... לא כל טמטום צריך לשדר בטלויזיה. ונסיים במשהו כואב: השבוע נהרגו 4 חיילי צה"ל. הרבה מאוד אנשים הסתובבו בעיניים דומעות, או לפחות כאב לב רציני, עד שנודע להם שמדובר בסך הכל ב-4 בדואים. ולמה "בסך הכל" ? כי התקשורת, שמורכבת בסך הכל גם הם מאנשים בשר ודם (תתפלאו), יודעים בדיוק איך מרגיש הציבור הרחב ואת הדיסקרימינציה שבין 4 חיילי צה"ל לבין 4 בדואים (חיילי צה"ל) - ולכן מספר עיתונים, אתרי אינטרנט ותכניות רדיו - מיהרו "לתקן" את הדיווח, שאמנם מדובר בחיילי צה"ל - אבל ... אז רציתי ליידע את התקשורת שהכאב שלי הוא אותו כאב. ושאני אישית מכיר בדואים ודרוזים שהם אנשים הרבה יותר טובים מהרבה מדי יהודים, ושלגבי אותם בני מיעוטים שלא חלה עליהם החובה לשרת בצה"ל ובכל זאת הם מתגייסים - מעבר לכאב שאני חש עם מותם במדים, אני חש בושה תהומית. אני מתבייש בעצם היותי שותף לכפיות הטובה שרוחשות כל ממשלות ישראל. והשבוע שעבר ובשבוע הקרוב כולנו נשמע על כך עוד הרבה: בעוד שחייל יהודי עם כומתה אדומה, חומה או סגולה מרגיש גאווה להתהלך ברחובות העיר, נאלצים החיילים הבדואים להגיע אל הכפר על אזרחי - מכיוון ששם הם נחשבים למוקצים ובוגדים, ואחרי שהם משתחררים מהצבא (בריאים או פצועים), מתנערת המדינה מהם בקלות שהדעת לא סובלת.. אז להבא כשחייל צה"ל נהרג, אני לא רוצה לדעת את מוצאו או את עדתו או את הלאום שלו. לא פלא שאחרי זה אומרים עלינו שאנחנו גזענים. שבת שלום. מתוך פורטל הצרכנות בסט שופינג
השבוע בטלויזיה גדוש במיוחד: שר החוץ, שמעון פרס, אמר בעקבות פרשת אוניית הנשק הפלסטינית קארין A: "אמינותו של ערפאת נפגעה בעיניי". לא נכון .... ערפאת ?! זה שאחראי להרג של 300 ישראלים בשנה האחרונה ? זה שלא עוצר מחבלים בדרך לפיגועים ? זה שנואם בלהט על חיסול ישראל בפורומים סגורים ? אמינותו נפגעה ? איך ?! ואם בפשעים עסקינן, אז אולי מישהו יסביר לי איך הפשע הפך בישראל לבידור ? הקריינים בטלויזיה נראים מאוד רציניים כשהם מדווחים על פיגוע, רצח או "סתם" אונס, אבל כשמדובר בשוד מתוחכם, נגיד תוך חפירת מנהרה מתחת לרצפת כספת הבנק, או שחזור "דינה קומבינה" ב"בשידור חוקר", אז לפתע מתנסכת על פני הקריינים מן ארשת של "איזה קטע, הא?". ממש חביב. וכאילו לא די בכך, אז השבוע הצטרף רפי ("המפחיד") גינת לרצף המערכונים של אלי יצפאן בפארודיה על התוכנית של גינת. מה זה בידור .... ואם ב"בשידור חוקר עסקינן", אז אולי לא שמתם לב אבל בתכנית ששודרה השבוע ביקש גינת את עזרת הציבור בלכידת לא פחות מ-5 עבריינים נמלטים. אחד ברח מהכלא, חלק לא התייצב לריצוי העונש וחלק לא חזרו מחופשה. כל הכבוד למשטרת ישראל ולמערכת המשפט: קודם הציבור סובל מהפשע ואחר כך עוד צריך לכסות על טעויות הרשות השופטת והמבצעת. אולי פשוט תסגרו את בתי הסוהר ובתי המשפט והציבור כבר יערוך משפטי שדה ? מכרזים לבניית גרדומים בכיכר העיר בקרוב בכל העיתונים. ועדיין בענייני קריינים: אני באמת מפרגן לערוץ 2 שמנסה להכניס קצת אוירה קלילה בחדשות הכבדות שלנו. על תקן הליצן התמידי - דני רופ. הוא בא בדיוק בזמן (בסוף), עם המראה המשובב, הגימיקים ומשפטי-מחץ קולעים, אבל החיבור עם הקולגות שמאחורי שולחן הקריינים, אפעס, לא ממש מצליח. גם יעקב איילון (לשעבר), גם גדי סוקניק וגם מיקי חיימוביץ´, לא יודעים בדיוק איך לעכל את המעבר החד הזה מ"השבוע נהרגו בתאונות ...", או מ"האונס הקבוצתי ..." ל"שלג קל ירד הבוקר בירושלים". החיוכים המאולצים והנבוכים נראים עד למרגלות הר הצופים, והשבוע אף מיהרה מיקי לנפנף בידיה את דני לעמדתו. מה דעתכם לאמץ את מתכונת הערוץ הראשון ? נשבע לכם - לא אכעס. בשבוע שעבר המלצתי בחמימות ליגאל שילון להפטר מהמוצץ למבוגרים שהוא מקפיד בלהט להתחבק איתו בכל תנוחה. אני מפנה את קריאתי הנרגשת גם לשמעון פרנס. תגידו עלי שאני לא מבין כלום, אבל כל פעם שאני מנסה להאזין לדבריו המחכימים, אני מוצא את עצמי בוהה כמהופנט בשרשרת המתנדנדת לו מתחת לכף היד המדברת. ואם כבר מדברים על הרגלים מגונים - אז, מודי בראון, אולי תסתפר כבר ?! התשלום עלי. ועוד דבר: לאורנה בנאי. אף אחד לא אמר שלתוכנית בידור צריך להתלבש בבגדים ססגוניים של בובה ב-5 שקלים. ראיתי כבר הומלסים הולכים עם בגדים יותר מחמיאים. "זו ארצנו" פוקדת את מדורנו גם השבוע: כלבי השמירה הנושכים של הטלויזיה לכדו בלסתותיהם השבוע את אהוד ("מרצץ הגולגלות") יתום. כל המדינה כבר ידעה מה הם הולכים לשאול אותו. אני בספק אם אהוד יתום לא מכיר את "שמשון ויובב" של הערוץ השני. כששאלו אותו משהו בנוסח "איך היתה ארוחת הבוקר שאחרי", הוא אמר להם ש"זה לא נושא להיות בו ציני". ו"זו ארצנו" זו לא תוכנית להיות בה נאיבי, אהוד. גבי גזית זכה שוב במשבצת קבועה בטלויזיה. אמנם מאוחרת אך בהחלט מעניינת. השבוע הוא הציג את הספר שמוכיח כי יגאל עמיר הוא, קרוב לוודאי, אחד מל"ו הצדיקים של דורנו. עובדה: באחד הסיאנסים, כך לפי הספר, עלתה נשמתו של דוד ("אנחנו מכריזים בזאת ...") בן-גוריון, שענה לשאלה בנוגע ליגאל עמיר: "ק-ו-ר-ב-ן". בדיוק כך. אז השבוע דיברתי עם בנימין ("בבאזל הקמתי את מדינת היהודים") זאב הרצל והוא אמר לי בכלל שרבין התאבד. נו באמת... לא כל טמטום צריך לשדר בטלויזיה. ונסיים במשהו כואב: השבוע נהרגו 4 חיילי צה"ל. הרבה מאוד אנשים הסתובבו בעיניים דומעות, או לפחות כאב לב רציני, עד שנודע להם שמדובר בסך הכל ב-4 בדואים. ולמה "בסך הכל" ? כי התקשורת, שמורכבת בסך הכל גם הם מאנשים בשר ודם (תתפלאו), יודעים בדיוק איך מרגיש הציבור הרחב ואת הדיסקרימינציה שבין 4 חיילי צה"ל לבין 4 בדואים (חיילי צה"ל) - ולכן מספר עיתונים, אתרי אינטרנט ותכניות רדיו - מיהרו "לתקן" את הדיווח, שאמנם מדובר בחיילי צה"ל - אבל ... אז רציתי ליידע את התקשורת שהכאב שלי הוא אותו כאב. ושאני אישית מכיר בדואים ודרוזים שהם אנשים הרבה יותר טובים מהרבה מדי יהודים, ושלגבי אותם בני מיעוטים שלא חלה עליהם החובה לשרת בצה"ל ובכל זאת הם מתגייסים - מעבר לכאב שאני חש עם מותם במדים, אני חש בושה תהומית. אני מתבייש בעצם היותי שותף לכפיות הטובה שרוחשות כל ממשלות ישראל. והשבוע שעבר ובשבוע הקרוב כולנו נשמע על כך עוד הרבה: בעוד שחייל יהודי עם כומתה אדומה, חומה או סגולה מרגיש גאווה להתהלך ברחובות העיר, נאלצים החיילים הבדואים להגיע אל הכפר על אזרחי - מכיוון ששם הם נחשבים למוקצים ובוגדים, ואחרי שהם משתחררים מהצבא (בריאים או פצועים), מתנערת המדינה מהם בקלות שהדעת לא סובלת.. אז להבא כשחייל צה"ל נהרג, אני לא רוצה לדעת את מוצאו או את עדתו או את הלאום שלו. לא פלא שאחרי זה אומרים עלינו שאנחנו גזענים. שבת שלום. מתוך פורטל הצרכנות בסט שופינג