השאיפה לאחדות
השאיפה לאחדות
שלום לכולם . \r\nמתוך אציג תפישה הנקראת בית שמאי , בו אפרוש לכם את מכלול הדברים . \r\nאשתמש בהשאלה במושגים מהפיזיקה בימיננו בכדי שהעניין יהיה ברור . \r\nתחילה היבט של ``נקודת ייחוד`` שתיאורו הוא חור שחור או מפץ גדול , \r\nאו כל נקודת אחרת בא מתבטלים כל החוקים של הפיזיקה והמתמטיקה הידועים . \r\nניסיון התיאור מתוך היבטי החומר והאנרגיה את התופעה הוא אבסורד לוגי , \r\nלתאר עוגה שלמה מתוך חלקיה לא ניתן , כבר בניסיון להגדיר פאי , אנו נתקלים \r\nבחוסר יכולת לתאר זאת , וכך שאנו נדרשים להיבט כולל יותר , \r\nהמתמטיקה המתקדמת ביותר בימיננו - ``המתמטיקה הדמיונית`` , משתמשת בשני אקסיומות \r\nבסיסיות בכדי לתאר היבטים אפשריים של קיום וחוקיות היקום , ומשתמשים בהם בתורת במיתרים , \r\nהשיטה המספרית (מתמטיקה ) נתקלת בשתי האקסיומות , בתצפיות ובניסויים , המצביעים על כך \r\nשליקום עצמו היבטים של מתמטיקה בעלת אקסיומה אחת , כמו ראייה של העוגה השלמה . \r\nוכאן נכנסת היהדות והתורה , והדרך שהבאתי פה לייצוג . \r\nהשיטה של האותיות העבריות , (בדומה לשיטה המספרית = מתמטיקה) מתבססת על אקסיומה אחת . \r\nומייצגת את היבט העוגה השלמה , הטוענת שנקודת ייחוד היא מודעות האלוקים , \r\nוהיא נקודת האפס , הבאה לביטוי בתוך מרחב-זמן היקום , בכל דבר . \r\nקרי אם יש היבט של חומר= אנרגיה לדוגמא בחלקיק כלשהו , אזי ביטוי החומר= אנרגיה היינו יחסי \r\nכתת שדה של מרחב זמן שלו נקודת אפס פרטית , וקיומה היחסי בתוך מרחב-זמן נרחב יותר , תלוי \r\nבאופן הצפייה בו , קרי ניתן לראות את היבטיו היחסיים לנקודת האפס הפרטית שלו כחומר או אנטי חומר . \r\nאולם לקדם את הדיון , ניתן לומר של לכל היבט מורכב הקיים ביקום של המרחב זמן הכללי , \r\nיש ריבוי של נקודות ייחוד , בתורה קוראים לכך ``נקודים`` ולמבנה המורכב ``ברודים`` , כאשר ליחס המצטבר \r\nשל נקודות ייחוד פרטיות של כל חלקיק בתוך דבר מורכב כגון אדם , קוראים ``חיות`` , ובו באה לידי ביטוי \r\nרמת המודעות האלוהית של נקודות הייחוד המשתקפת ומביטה על שאר מרחב הזמן כחיות הנמצאת בתוך \r\nכלי המודעות לדוגמא אדם . \r\nכאשר למודעות הפנימית שבכלי המודעות דוגמת האדם קוראים פנימיות , ולמודעות החיצונית קוראים מקיף . \r\nלשילוב שבין החיות ההשקפה האלוהית בתוך הכלי לחיצוני קוראים עקידה , או עקודים . \r\nכך שיש היבט של נקודים ברודים ועקודים . \r\nלאחר תיאור זה נקדם את הדיון למסגרת הדיון בין חילונים ודתיים . \r\nנקודת המבט ביהדות הנקראת צדיק , מייחסת את שילוב כל ה-``חיות`` בכלי האדם למודעות העקודה של היקום . \r\nהבנה של מושג זה , מתארת שלכל אדם יש צדיק , כך שאין דתיים וחילונים בכלל וכולם צדיקים בשורשם הקיומי . \r\nלהמשך הדיון אתייחס למושג העקידה , בו לחיות של כלי המודעות הנקראים אדם , יש יחס משותף לשאר המרחב-זמן \r\nולבורא עצמו . \r\nבתוך שאר המרחב-זמן המקיף את ספקטרום החיות של האדם (הנקרא גם צלם ודמות האדם) , \r\nיש ירידה של חיות אלוהית הבאה לידי ביטוי ככוונות של חיות לעומת צלם ודמות האדם , \r\nכל כוונה כזו מצטיירת כהיבט של חומר ואנרגיה עבור רסיס מהצלם ודמות , הנקרא איש , \r\nומצטיירת בעבורו כמציאותו הקיומית , דהיינו המציאות של כל אחד מאתנו . \r\nלתיאור זה של היבט האדם קוראים מרכבת אברהם או מרכבת החסד . \r\nבו מתקיים היבט של ירידה המקיפה את החיות של האלוהית המודעת של כל איש , \r\nכמרחב מעוצב של מודעות הנתפשת כחומר ואנרגיה - היבט הנקרא רמ``ח איברים , \r\nרמ``ח = 248 = אברהם . \r\nזו דוגמא אך לא מה שרציתי להראות , העקידה של כל היבטי האישיים השונים למסגרת אחת , \r\nמבט של צדיק אחד היוצר היבטים של מרחב-זמן דהיינו חומר ואנרגיה הנתפשים כמציאות כוללת \r\nעבור כל היבטי האיש , נקרא עקדת יצחק , וזהו היבט יחסי העוקד לתוכו את כל היבטי האנושות \r\nויוצר עבורם עקומה של מרחב-זמן שבתוכו נראית מציאות גשמית של יחסיות חומר= אנרגיה . \r\nהמציאות הנתפשת על ידי האנשים השונים בכל העקומה הזאת של מרחב-הזמן העקוד , \r\nמצטיירת ככוונות של חיות אלוהית המובדלות על ידי כל איש כתפישה של קיומו הפרטי היורד לתוך העקומה \r\nהזו של מרחב-זמן כמודעותו הפעילה היורדת כהמשכה של החיות האלוהית המודעת . \r\nשילוב זה של תפישת כל האנושות יוצרת את מרחב הקיום היחסי הנקרא כדור הארץ . \r\nקרי עניין העקידה של יצחק יוצר את כדור הארץ הגשמי . \r\nופה תמיד עולה השאלה בעניין הזמן והאבולוציה , ואתייחס אליה בהרחבה . \r\nלתיאור של הצלם ודמות של האדם כמהות שלמה אחת , המתייחסת גם לשאר היקום וגם לבורא עצמו \r\nיש היבטים ייחודיים הפרושים כספקטרום של מודעות הבורא הבאים לביטוי כמרחב-זמן הנתפש על ידינו . \r\nכאשר סופרים רק את היבט התפרשות המודעות האלוהית לעומת ספקטרום האדם , אזי ישנם עד ימינו \r\nחמשת אלפים שבע מאות שישים ואחד שנה , כאשר המספר המוזר הזה מייצג את עקומת המרחב הקיומי \r\nבו מתקיימים פרטיים הנקראים איש , ועבור צלם ודמות האדם . \r\nבעבור חלקיק אטום שהוא תת-מרחב-זמן יש היבט שנספר אחרת , ביחס לנקודת הייחוד שלו , והוא יכול \r\nלהיספר כ-15 מיליארד שנה , אך אין זה היבט נכון עבור צלם ודמות האדם . \r\nכי לאדם ויחסו העקוד לבורא החלקיק הנו היבט אשלייתי בלבד של חומר ואנרגיה , ומשמש \r\nרק היבט חלקי של מודעותו וחיותו . \r\nכך שאין סתירה בין שני התפישות של הזמן-מרחב אולם רק הספירה של החיות האלוקית הבאה כמודעותו \r\nשל האדם הצופה ומודד היא הנכונה עבורו , \r\nניתן למדוד את ההיבט של המודעות בעקומת המרחב-זמן של פני כדור הארץ , מהיבט של חלקיק , \r\nולתאר יחסיות של כלל היקום כ-15 מיליארד שנה , אך יש בזה היבטים שאינם אלה מתוך הדמיה , \r\nהבאה מתוך יחסיות של איש הצופה ולא מתוך האדם עצמו , שיחסו לעצם קיומו הוא בפרמטרים של צלם ודמות האדם . \r\nולכן ביהדות מתעסקים רק בחידוש המרחב-זמן עבור הצלם ודמות עבור כל איש , וזה כידוע עניין הלימוד תורה ועשיית המצוות . \r\nאו בביטוי הידוע אור לגויים או בעשייה של חיבור המודעות לעומת אשליית המרחב -הזמן הנצפה , חיבור זה אגב נקרא קידוש . \r\nלהבנה נוספת כאשר מבט האיש הנו רק בהדמיה של החומר אנרגיה ולא בחיות האלוקית , אזי האיש מביא לידי ביטוי \r\nרק את היבטי החידוש של המרחב-זמן עבורו באופן יחסי , מושג הידוע ביהדות כ-``גוי`` , שבו צופים רק על המציאות המתחדשת , \r\nלצפייה בכרונולוגיה שבעקומת המרחב-זמן של כדור הארץ , קוראים מודעות נחש . \r\nנחש - צפייה בהתהוות כמעצבת את המרחב הכרונולוגי , דהיינו צפייה מתוך היבט של גוי בלבד על אשליית המציאות . \r\nנחש = 358 = משיח , \r\nמודעות משיח או התורה ומצוותיה רואה את היבט הנחש ומבדילה את עצמה מהכרונולוגיה כחיות המודעות האלוקית . \r\nהדבר משול לסרט אינטראקטיבי כדוגמת הסרט ``מטריקס`` . \r\nהאם אשליה בה אני מתקיים היא האמת , או מהותי הקיומית בתוך האלוקים היא האמת . \r\nכל עוד הרוח נמצא מעל החומר , הצדיק שאליו כל איש מתייחס וממשיך את קיומו נמצא מעל לגשמי . \r\nואז רוחו חזקה מן החומר , מצב הנקרא הצדיק כבורא או צ``ב . \r\nכאשר האיש תופש עצמו כבטל במרחב כתפישת הנחש והגוי , שיש רק כרונולוגיה קיומית , אזי הוא חלק \r\nמהיקום הסובב ובו הוא יוצר את עולמו המעוצב , \r\nדוגמא להבדל : צב = 92 = סבל . \r\nהראשון רוח אלוהים מרחפת על פני המים , קרי מודעות מעל החומר . \r\nהאחר תהו ובהו וחשך על פני תהום , קרי מודעות מתחת לחומר . \r\nולעניין ההבדל בין קודש וחול , כאשר הנך חיי מתוך הצדיק שבך אתה עוסק בחיבור היבטי מודעות המתייחסים לאשליה \r\nקרי בתוך עולמך האינטראקטיבי , אתה עוסק בהבדלת עצמך מתוך אשליית הכרונולוגיה , זו פעולת הקידוש . \r\nכאשר הנך מביט רק על אשליית המרחב-זמן הנוצר מהיבטי החיות האלוקית שבך , \r\nאזי ישנו רק הקיום של העולם הגשמי המעוצב לעומתך - ולזה קוראים חול . \r\nלדוגמא : \r\nאשליה - היא ביטוי לצפייה בפעילות ככרונולוגית העולם המעוצב הכלולה ביחסיות כיחס המודעות המשתנה . \r\nהרעיון ביהדות הוא להיות אוד מוצל מאש , קרי על כל איש יהודי להתחבר למהותו האלוקית , למרות הכרונולוגיה \r\nבה הוא מתקיים , וכך הוא נשאר כקיים בנצח . \r\nמכיוון שמדובר על היבטים יחסיים של קיום , תחום התפישות הוא נרחב מאוד ונקרא עץ הדעת טוב ורע . \r\nאולם התבוננות במקור או שורש הקיום תוך כדי קיום זה להיות מחובר לעץ החיים , \r\nשהוא החיות האלוקית שבצלם ודמות האדם , \r\nובגדול יש לזהות כאשר איש מגיע לביטול כלפי האלוקים , הוא משמש מקור (צדיק יסוד עולם) המזוהה \r\nאם העקידה ויצירת כדור הארץ כגשמי , והוא מייצר את הכוח המייצר את המרחב בו אנו מתקיימים , \r\nקרי אם אתייחס ברמה האטומית של העניין אזי הצדיק הוא זה המייצר את הגרביטציה או הכוח החמישי \r\nבאטום בהיבטו בתורת הקוואנטים . \r\nולעניין העשייה מתוך היבט החיות האלוקית ויחסה לארץ הקודש . \r\nיש היבט של כל איש ברמתו האישית המיוצגת כאשליית המרחב-זמן עבורו , \r\nויש היבט שבו החיבורים של כל היבטי האשליה באים לידי ביטוי בתוך מרחב-זמן כדור הארץ , \r\nלמרחב זה של חיבורים (קידוש) קוראים ארץ הקודש , כאשר המטרה היא להביא את החיות האלוקית באדם \r\nלארץ הקודש , ולבניין מקדש , \r\nומה זה אומר בעצם . \r\nאם הצדיק מייצר את היבטי הקיום עבור כל הקיום האנושי , ואנו כגוי המאוחד אם האלוקים מושכים את
השאיפה לאחדות
שלום לכולם . \r\nמתוך אציג תפישה הנקראת בית שמאי , בו אפרוש לכם את מכלול הדברים . \r\nאשתמש בהשאלה במושגים מהפיזיקה בימיננו בכדי שהעניין יהיה ברור . \r\nתחילה היבט של ``נקודת ייחוד`` שתיאורו הוא חור שחור או מפץ גדול , \r\nאו כל נקודת אחרת בא מתבטלים כל החוקים של הפיזיקה והמתמטיקה הידועים . \r\nניסיון התיאור מתוך היבטי החומר והאנרגיה את התופעה הוא אבסורד לוגי , \r\nלתאר עוגה שלמה מתוך חלקיה לא ניתן , כבר בניסיון להגדיר פאי , אנו נתקלים \r\nבחוסר יכולת לתאר זאת , וכך שאנו נדרשים להיבט כולל יותר , \r\nהמתמטיקה המתקדמת ביותר בימיננו - ``המתמטיקה הדמיונית`` , משתמשת בשני אקסיומות \r\nבסיסיות בכדי לתאר היבטים אפשריים של קיום וחוקיות היקום , ומשתמשים בהם בתורת במיתרים , \r\nהשיטה המספרית (מתמטיקה ) נתקלת בשתי האקסיומות , בתצפיות ובניסויים , המצביעים על כך \r\nשליקום עצמו היבטים של מתמטיקה בעלת אקסיומה אחת , כמו ראייה של העוגה השלמה . \r\nוכאן נכנסת היהדות והתורה , והדרך שהבאתי פה לייצוג . \r\nהשיטה של האותיות העבריות , (בדומה לשיטה המספרית = מתמטיקה) מתבססת על אקסיומה אחת . \r\nומייצגת את היבט העוגה השלמה , הטוענת שנקודת ייחוד היא מודעות האלוקים , \r\nוהיא נקודת האפס , הבאה לביטוי בתוך מרחב-זמן היקום , בכל דבר . \r\nקרי אם יש היבט של חומר= אנרגיה לדוגמא בחלקיק כלשהו , אזי ביטוי החומר= אנרגיה היינו יחסי \r\nכתת שדה של מרחב זמן שלו נקודת אפס פרטית , וקיומה היחסי בתוך מרחב-זמן נרחב יותר , תלוי \r\nבאופן הצפייה בו , קרי ניתן לראות את היבטיו היחסיים לנקודת האפס הפרטית שלו כחומר או אנטי חומר . \r\nאולם לקדם את הדיון , ניתן לומר של לכל היבט מורכב הקיים ביקום של המרחב זמן הכללי , \r\nיש ריבוי של נקודות ייחוד , בתורה קוראים לכך ``נקודים`` ולמבנה המורכב ``ברודים`` , כאשר ליחס המצטבר \r\nשל נקודות ייחוד פרטיות של כל חלקיק בתוך דבר מורכב כגון אדם , קוראים ``חיות`` , ובו באה לידי ביטוי \r\nרמת המודעות האלוהית של נקודות הייחוד המשתקפת ומביטה על שאר מרחב הזמן כחיות הנמצאת בתוך \r\nכלי המודעות לדוגמא אדם . \r\nכאשר למודעות הפנימית שבכלי המודעות דוגמת האדם קוראים פנימיות , ולמודעות החיצונית קוראים מקיף . \r\nלשילוב שבין החיות ההשקפה האלוהית בתוך הכלי לחיצוני קוראים עקידה , או עקודים . \r\nכך שיש היבט של נקודים ברודים ועקודים . \r\nלאחר תיאור זה נקדם את הדיון למסגרת הדיון בין חילונים ודתיים . \r\nנקודת המבט ביהדות הנקראת צדיק , מייחסת את שילוב כל ה-``חיות`` בכלי האדם למודעות העקודה של היקום . \r\nהבנה של מושג זה , מתארת שלכל אדם יש צדיק , כך שאין דתיים וחילונים בכלל וכולם צדיקים בשורשם הקיומי . \r\nלהמשך הדיון אתייחס למושג העקידה , בו לחיות של כלי המודעות הנקראים אדם , יש יחס משותף לשאר המרחב-זמן \r\nולבורא עצמו . \r\nבתוך שאר המרחב-זמן המקיף את ספקטרום החיות של האדם (הנקרא גם צלם ודמות האדם) , \r\nיש ירידה של חיות אלוהית הבאה לידי ביטוי ככוונות של חיות לעומת צלם ודמות האדם , \r\nכל כוונה כזו מצטיירת כהיבט של חומר ואנרגיה עבור רסיס מהצלם ודמות , הנקרא איש , \r\nומצטיירת בעבורו כמציאותו הקיומית , דהיינו המציאות של כל אחד מאתנו . \r\nלתיאור זה של היבט האדם קוראים מרכבת אברהם או מרכבת החסד . \r\nבו מתקיים היבט של ירידה המקיפה את החיות של האלוהית המודעת של כל איש , \r\nכמרחב מעוצב של מודעות הנתפשת כחומר ואנרגיה - היבט הנקרא רמ``ח איברים , \r\nרמ``ח = 248 = אברהם . \r\nזו דוגמא אך לא מה שרציתי להראות , העקידה של כל היבטי האישיים השונים למסגרת אחת , \r\nמבט של צדיק אחד היוצר היבטים של מרחב-זמן דהיינו חומר ואנרגיה הנתפשים כמציאות כוללת \r\nעבור כל היבטי האיש , נקרא עקדת יצחק , וזהו היבט יחסי העוקד לתוכו את כל היבטי האנושות \r\nויוצר עבורם עקומה של מרחב-זמן שבתוכו נראית מציאות גשמית של יחסיות חומר= אנרגיה . \r\nהמציאות הנתפשת על ידי האנשים השונים בכל העקומה הזאת של מרחב-הזמן העקוד , \r\nמצטיירת ככוונות של חיות אלוהית המובדלות על ידי כל איש כתפישה של קיומו הפרטי היורד לתוך העקומה \r\nהזו של מרחב-זמן כמודעותו הפעילה היורדת כהמשכה של החיות האלוהית המודעת . \r\nשילוב זה של תפישת כל האנושות יוצרת את מרחב הקיום היחסי הנקרא כדור הארץ . \r\nקרי עניין העקידה של יצחק יוצר את כדור הארץ הגשמי . \r\nופה תמיד עולה השאלה בעניין הזמן והאבולוציה , ואתייחס אליה בהרחבה . \r\nלתיאור של הצלם ודמות של האדם כמהות שלמה אחת , המתייחסת גם לשאר היקום וגם לבורא עצמו \r\nיש היבטים ייחודיים הפרושים כספקטרום של מודעות הבורא הבאים לביטוי כמרחב-זמן הנתפש על ידינו . \r\nכאשר סופרים רק את היבט התפרשות המודעות האלוהית לעומת ספקטרום האדם , אזי ישנם עד ימינו \r\nחמשת אלפים שבע מאות שישים ואחד שנה , כאשר המספר המוזר הזה מייצג את עקומת המרחב הקיומי \r\nבו מתקיימים פרטיים הנקראים איש , ועבור צלם ודמות האדם . \r\nבעבור חלקיק אטום שהוא תת-מרחב-זמן יש היבט שנספר אחרת , ביחס לנקודת הייחוד שלו , והוא יכול \r\nלהיספר כ-15 מיליארד שנה , אך אין זה היבט נכון עבור צלם ודמות האדם . \r\nכי לאדם ויחסו העקוד לבורא החלקיק הנו היבט אשלייתי בלבד של חומר ואנרגיה , ומשמש \r\nרק היבט חלקי של מודעותו וחיותו . \r\nכך שאין סתירה בין שני התפישות של הזמן-מרחב אולם רק הספירה של החיות האלוקית הבאה כמודעותו \r\nשל האדם הצופה ומודד היא הנכונה עבורו , \r\nניתן למדוד את ההיבט של המודעות בעקומת המרחב-זמן של פני כדור הארץ , מהיבט של חלקיק , \r\nולתאר יחסיות של כלל היקום כ-15 מיליארד שנה , אך יש בזה היבטים שאינם אלה מתוך הדמיה , \r\nהבאה מתוך יחסיות של איש הצופה ולא מתוך האדם עצמו , שיחסו לעצם קיומו הוא בפרמטרים של צלם ודמות האדם . \r\nולכן ביהדות מתעסקים רק בחידוש המרחב-זמן עבור הצלם ודמות עבור כל איש , וזה כידוע עניין הלימוד תורה ועשיית המצוות . \r\nאו בביטוי הידוע אור לגויים או בעשייה של חיבור המודעות לעומת אשליית המרחב -הזמן הנצפה , חיבור זה אגב נקרא קידוש . \r\nלהבנה נוספת כאשר מבט האיש הנו רק בהדמיה של החומר אנרגיה ולא בחיות האלוקית , אזי האיש מביא לידי ביטוי \r\nרק את היבטי החידוש של המרחב-זמן עבורו באופן יחסי , מושג הידוע ביהדות כ-``גוי`` , שבו צופים רק על המציאות המתחדשת , \r\nלצפייה בכרונולוגיה שבעקומת המרחב-זמן של כדור הארץ , קוראים מודעות נחש . \r\nנחש - צפייה בהתהוות כמעצבת את המרחב הכרונולוגי , דהיינו צפייה מתוך היבט של גוי בלבד על אשליית המציאות . \r\nנחש = 358 = משיח , \r\nמודעות משיח או התורה ומצוותיה רואה את היבט הנחש ומבדילה את עצמה מהכרונולוגיה כחיות המודעות האלוקית . \r\nהדבר משול לסרט אינטראקטיבי כדוגמת הסרט ``מטריקס`` . \r\nהאם אשליה בה אני מתקיים היא האמת , או מהותי הקיומית בתוך האלוקים היא האמת . \r\nכל עוד הרוח נמצא מעל החומר , הצדיק שאליו כל איש מתייחס וממשיך את קיומו נמצא מעל לגשמי . \r\nואז רוחו חזקה מן החומר , מצב הנקרא הצדיק כבורא או צ``ב . \r\nכאשר האיש תופש עצמו כבטל במרחב כתפישת הנחש והגוי , שיש רק כרונולוגיה קיומית , אזי הוא חלק \r\nמהיקום הסובב ובו הוא יוצר את עולמו המעוצב , \r\nדוגמא להבדל : צב = 92 = סבל . \r\nהראשון רוח אלוהים מרחפת על פני המים , קרי מודעות מעל החומר . \r\nהאחר תהו ובהו וחשך על פני תהום , קרי מודעות מתחת לחומר . \r\nולעניין ההבדל בין קודש וחול , כאשר הנך חיי מתוך הצדיק שבך אתה עוסק בחיבור היבטי מודעות המתייחסים לאשליה \r\nקרי בתוך עולמך האינטראקטיבי , אתה עוסק בהבדלת עצמך מתוך אשליית הכרונולוגיה , זו פעולת הקידוש . \r\nכאשר הנך מביט רק על אשליית המרחב-זמן הנוצר מהיבטי החיות האלוקית שבך , \r\nאזי ישנו רק הקיום של העולם הגשמי המעוצב לעומתך - ולזה קוראים חול . \r\nלדוגמא : \r\nאשליה - היא ביטוי לצפייה בפעילות ככרונולוגית העולם המעוצב הכלולה ביחסיות כיחס המודעות המשתנה . \r\nהרעיון ביהדות הוא להיות אוד מוצל מאש , קרי על כל איש יהודי להתחבר למהותו האלוקית , למרות הכרונולוגיה \r\nבה הוא מתקיים , וכך הוא נשאר כקיים בנצח . \r\nמכיוון שמדובר על היבטים יחסיים של קיום , תחום התפישות הוא נרחב מאוד ונקרא עץ הדעת טוב ורע . \r\nאולם התבוננות במקור או שורש הקיום תוך כדי קיום זה להיות מחובר לעץ החיים , \r\nשהוא החיות האלוקית שבצלם ודמות האדם , \r\nובגדול יש לזהות כאשר איש מגיע לביטול כלפי האלוקים , הוא משמש מקור (צדיק יסוד עולם) המזוהה \r\nאם העקידה ויצירת כדור הארץ כגשמי , והוא מייצר את הכוח המייצר את המרחב בו אנו מתקיימים , \r\nקרי אם אתייחס ברמה האטומית של העניין אזי הצדיק הוא זה המייצר את הגרביטציה או הכוח החמישי \r\nבאטום בהיבטו בתורת הקוואנטים . \r\nולעניין העשייה מתוך היבט החיות האלוקית ויחסה לארץ הקודש . \r\nיש היבט של כל איש ברמתו האישית המיוצגת כאשליית המרחב-זמן עבורו , \r\nויש היבט שבו החיבורים של כל היבטי האשליה באים לידי ביטוי בתוך מרחב-זמן כדור הארץ , \r\nלמרחב זה של חיבורים (קידוש) קוראים ארץ הקודש , כאשר המטרה היא להביא את החיות האלוקית באדם \r\nלארץ הקודש , ולבניין מקדש , \r\nומה זה אומר בעצם . \r\nאם הצדיק מייצר את היבטי הקיום עבור כל הקיום האנושי , ואנו כגוי המאוחד אם האלוקים מושכים את