השאיפה לאחדות
השאיפה לאחדות
שלום לכם . מתוך אציג תפישה הנקראת בית שמאי , בו אסביר לך את מכלול הדברים . אשתמש בהשאלה במושגים מהפיזיקה בימיננו בכדי שהעניין יהיה ברור . תחילה היבט של ``נקודת ייחוד`` שתיאורו הוא חור שחור או מפץ גדול , או כל נקודת אחרת בא מתבטלים כל החוקים של הפיזיקה והמתמטיקה הידועים . ניסיון התיאור מתוך היבטי החומר והאנרגיה את התופעה הוא אבסורד לוגי , לתאר עוגה שלמה מתוך חלקיה לא ניתן , כבר בניסיון להגדיר פאי , אנו נתקלים בחוסר יכולת לתאר זאת , וכך שאנו נדרשים להיבט כולל יותר , המתמטיקה המתקדמת ביותר בימיננו - ``המתמטיקה הדמיונית`` , משתמשת בשני אקסיומות בסיסיות בכדי לתאר היבטים אפשריים של קיום וחוקיות היקום , ומשתמשים בהם בתורת במיתרים , השיטה המספרית (מתמטיקה ) נתקלת בשתי האקסיומות , בתצפיות ובניסויים , המצביעים על כך שליקום עצמו היבטים של מתמטיקה בעלת אקסיומה אחת , כמו ראייה של העוגה השלמה . וכאן נכנסת היהדות והתורה , והדרך שהבאתי פה לייצוג . השיטה של האותיות העבריות , (בדומה לשיטה המספרית = מתמטיקה) מתבססת על אקסיומה אחת . ומייצגת את היבט העוגה השלמה , הטוענת שנקודת ייחוד היא מודעות האלוקים , והיא נקודת האפס , הבאה לביטוי בתוך מרחב-זמן היקום , בכל דבר . קרי אם יש היבט של חומר= אנרגיה לדוגמא בחלקיק כלשהו , אזי ביטוי החומר= אנרגיה היינו יחסי כתת שדה של מרחב זמן שלו נקודת אפס פרטית , וקיומה היחסי בתוך מרחב-זמן נרחב יותר , תלוי באופן הצפייה בו , קרי ניתן לראות את היבטיו היחסיים לנקודת האפס הפרטית שלו כחומר או אנטי חומר . אולם לקדם את הדיון , ניתן לומר של לכל היבט מורכב הקיים ביקום של המרחב זמן הכללי , יש ריבוי של נקודות ייחוד , בתורה קוראים לכך ``נקודים`` ולמבנה המורכב ``ברודים`` , כאשר ליחס המצטבר של נקודות ייחוד פרטיות של כל חלקיק בתוך דבר מורכב כגון אדם , קוראים ``חיות`` , ובו באה לידי ביטוי רמת המודעות האלוהית של נקודות הייחוד המשתקפת ומביטה על שאר מרחב הזמן כחיות הנמצאת בתוך כלי המודעות לדוגמא אדם . כאשר למודעות הפנימית שבכלי המודעות דוגמת האדם קוראים פנימיות , ולמודעות החיצונית קוראים מקיף . לשילוב שבין החיות ההשקפה האלוהית בתוך הכלי לחיצוני קוראים עקידה , או עקודים . כך שיש היבט של נקודים ברודים ועקודים . לאחר תיאור זה נקדם את הדיון למסגרת הדיון בין חילונים ודתיים . נקודת המבט ביהדות הנקראת צדיק , מייחסת את שילוב כל ה-``חיות`` בכלי האדם למודעות העקודה של היקום . הבנה של מושג זה , מתארת שלכל אדם יש צדיק , כך שאין דתיים וחילונים בכלל וכולם צדיקים בשורשם הקיומי . להמשך הדיון אתייחס למושג העקידה , בו לחיות של כלי המודעות הנקראים אדם , יש יחס משותף לשאר המרחב-זמן ולבורא עצמו . בתוך שאר המרחב-זמן המקיף את ספקטרום החיות של האדם (הנקרא גם צלם ודמות האדם) , יש ירידה של חיות אלוהית הבאה לידי ביטוי ככוונות של חיות לעומת צלם ודמות האדם , כל כוונה כזו מצטיירת כהיבט של חומר ואנרגיה עבור רסיס מהצלם ודמות , הנקרא איש , ומצטיירת בעבורו כמציאותו הקיומית , דהיינו המציאות של כל אחד מאתנו . לתיאור זה של היבט האדם קוראים מרכבת אברהם או מרכבת החסד . בו מתקיים היבט של ירידה המקיפה את החיות של האלוהית המודעת של כל איש , כמרחב מעוצב של מודעות הנתפשת כחומר ואנרגיה - היבט הנקרא רמ``ח איברים , רמ``ח = 248 = אברהם . זו דוגמא אך לא מה שרציתי להראות , העקידה של כל היבטי האישיים השונים למסגרת אחת , מבט של צדיק אחד היוצר היבטים של מרחב-זמן דהיינו חומר ואנרגיה הנתפשים כמציאות כוללת עבור כל היבטי האיש , נקרא עקדת יצחק , וזהו היבט יחסי העוקד לתוכו את כל היבטי האנושות ויוצר עבורם עקומה של מרחב-זמן שבתוכו נראית מציאות גשמית של יחסיות חומר= אנרגיה . המציאות הנתפשת על ידי האנשים השונים בכל העקומה הזאת של מרחב-הזמן העקוד , מצטיירת ככוונות של חיות אלוהית המובדלות על ידי כל איש כתפישה של קיומו הפרטי היורד לתוך העקומה הזו של מרחב-זמן כמודעותו הפעילה היורדת כהמשכה של החיות האלוהית המודעת . שילוב זה של תפישת כל האנושות יוצרת את מרחב הקיום היחסי הנקרא כדור הארץ . קרי עניין העקידה של יצחק יוצר את כדור הארץ הגשמי . ופה תמיד עולה השאלה בעניין הזמן והאבולוציה , ואתייחס אליה בהרחבה . לתיאור של הצלם ודמות של האדם כמהות שלמה אחת , המתייחסת גם לשאר היקום וגם לבורא עצמו יש היבטים ייחודיים הפרושים כספקטרום של מודעות הבורא הבאים לביטוי כמרחב-זמן הנתפש על ידינו . כאשר סופרים רק את היבט התפרשות המודעות האלוהית לעומת ספקטרום האדם , אזי ישנם עד ימינו חמשת אלפים שבע מאות שישים ואחד שנה , כאשר המספר המוזר הזה מייצג את עקומת המרחב הקיומי בו מתקיימים פרטיים הנקראים איש , ועבור צלם ודמות האדם . בעבור חלקיק אטום שהוא תת-מרחב-זמן יש היבט שנספר אחרת , ביחס לנקודת הייחוד שלו , והוא יכול להיספר כ-15 מיליארד שנה , אך אין זה היבט נכון עבור צלם ודמות האדם . כי לאדם ויחסו העקוד לבורא החלקיק הנו היבט אשלייתי בלבד של חומר ואנרגיה , ומשמש רק היבט חלקי של מודעותו וחיותו . כך שאין סתירה בין שני התפישות של הזמן-מרחב אולם רק הספירה של החיות האלוקית הבאה כמודעותו של האדם הצופה ומודד היא הנכונה עבורו , ניתן למדוד את ההיבט של המודעות בעקומת המרחב-זמן של פני כדור הארץ , מהיבט של חלקיק , ולתאר יחסיות של כלל היקום כ-15 מיליארד שנה , אך יש בזה היבטים שאינם אלה מתוך הדמיה , הבאה מתוך יחסיות של איש הצופה ולא מתוך האדם עצמו , שיחסו לעצם קיומו הוא בפרמטרים של צלם ודמות האדם . ולכן ביהדות מתעסקים רק בחידוש המרחב-זמן עבור הצלם ודמות עבור כל איש , וזה כידוע עניין הלימוד תורה ועשיית המצוות . או בביטוי הידוע אור לגויים או בעשייה של חיבור המודעות לעומת אשליית המרחב -הזמן הנצפה , חיבור זה אגב נקרא קידוש . להבנה נוספת כאשר מבט האיש הנו רק בהדמיה של החומר אנרגיה ולא בחיות האלוקית , אזי האיש מביא לידי ביטוי רק את היבטי החידוש של המרחב-זמן עבורו באופן יחסי , מושג הידוע ביהדות כ-``גוי`` , שבו צופים רק על המציאות המתחדשת , לצפייה בכרונולוגיה שבעקומת המרחב-זמן של כדור הארץ , קוראים מודעות נחש . נחש - צפייה בהתהוות כמעצבת את המרחב הכרונולוגי , דהיינו צפייה מתוך היבט של גוי בלבד על אשליית המציאות . נחש = 358 = משיח , מודעות משיח או התורה ומצוותיה רואה את היבט הנחש ומבדילה את עצמה מהכרונולוגיה כחיות המודעות האלוקית . הדבר משול לסרט אינטראקטיבי כדוגמת הסרט ``מטריקס`` . האם אשליה בה אני מתקיים היא האמת , או מהותי הקיומית בתוך האלוקים היא האמת . כל עוד הרוח נמצא מעל החומר , הצדיק שאליו כל איש מתייחס וממשיך את קיומו נמצא מעל לגשמי . ואז רוחו חזקה מן החומר , מצב הנקרא הצדיק כבורא או צ``ב . כאשר האיש תופש עצמו כבטל במרחב כתפישת הנחש והגוי , שיש רק כרונולוגיה קיומית , אזי הוא חלק מהיקום הסובב ובו הוא יוצר את עולמו המעוצב , דוגמא להבדל : צב = 92 = סבל . הראשון רוח אלוהים מרחפת על פני המים , קרי מודעות מעל החומר . האחר תהו ובהו וחשך על פני תהום , קרי מודעות מתחת לחומר . ולעניין ההבדל בין קודש וחול , כאשר הנך חיי מתוך הצדיק שבך אתה עוסק בחיבור היבטי מודעות המתייחסים לאשליה קרי בתוך עולמך האינטראקטיבי , אתה עוסק בהבדלת עצמך מתוך אשליית הכרונולוגיה , זו פעולת הקידוש . כאשר הנך מביט רק על אשליית המרחב-זמן הנוצר מהיבטי החיות האלוקית שבך , אזי ישנו רק הקיום של העולם הגשמי המעוצב לעומתך - ולזה קוראים חול . לדוגמא : אשליה - היא ביטוי לצפייה בפעילות ככרונולוגית העולם המעוצב הכלולה ביחסיות כיחס המודעות המשתנה . הרעיון ביהדות הוא להיות אוד מוצל מאש , קרי על כל איש יהודי להתחבר למהותו האלוקית , למרות הכרונולוגיה בה הוא מתקיים , וכך הוא נשאר כקיים בנצח . מכיוון שמדובר על היבטים יחסיים של קיום , תחום התפישות הוא נרחב מאוד ונקרא עץ הדעת טוב ורע . אולם התבוננות במקור או שורש הקיום תוך כדי קיום זה להיות מחובר לעץ החיים , שהוא החיות האלוקית שבצלם ודמות האדם , ובגדול יש לזהות כאשר איש מגיע לביטול כלפי האלוקים , הוא משמש מקור (צדיק יסוד עולם) המזוהה אם העקידה ויצירת כדור הארץ כגשמי , והוא מייצר את הכוח המייצר את המרחב בו אנו מתקיימים , קרי אם אתייחס ברמה האטומית של העניין אזי הצדיק הוא זה המייצר את הגרביטציה או הכוח החמישי באטום בהיבטו בתורת הקוואנטים . ולעניין העשייה מתוך היבט החיות האלוקית ויחסה לארץ הקודש . יש היבט של כל איש ברמתו האישית המיוצגת כאשליית המרחב-זמן עבורו , ויש היבט שבו החיבורים של כל היבטי האשליה באים לידי ביטוי בתוך מרחב-זמן כדור הארץ , למרחב זה של חיבורים (קידוש) קוראים ארץ הקודש , כאשר המטרה היא להביא את החיות האלוקית באדם לארץ הקודש , ולבניין מקדש , ומה זה אומר בעצם . אם הצדיק מייצר את היבטי הקיום עבור כל הקיום האנושי , ואנו כגוי המאוחד אם האלוקים מושכים את האור או הופכים את המודעות האלוקית להיבטים של חומר אנרגיה , על ידי לימוד תורה ועשיית מצוות , אזי ביטוייה יצטיירו כמציאות גשמית של ראיית נחש וגויים המתחברים לעומתנו , כתפישות של חול כגון מדע ופילוסופיה
השאיפה לאחדות
שלום לכם . מתוך אציג תפישה הנקראת בית שמאי , בו אסביר לך את מכלול הדברים . אשתמש בהשאלה במושגים מהפיזיקה בימיננו בכדי שהעניין יהיה ברור . תחילה היבט של ``נקודת ייחוד`` שתיאורו הוא חור שחור או מפץ גדול , או כל נקודת אחרת בא מתבטלים כל החוקים של הפיזיקה והמתמטיקה הידועים . ניסיון התיאור מתוך היבטי החומר והאנרגיה את התופעה הוא אבסורד לוגי , לתאר עוגה שלמה מתוך חלקיה לא ניתן , כבר בניסיון להגדיר פאי , אנו נתקלים בחוסר יכולת לתאר זאת , וכך שאנו נדרשים להיבט כולל יותר , המתמטיקה המתקדמת ביותר בימיננו - ``המתמטיקה הדמיונית`` , משתמשת בשני אקסיומות בסיסיות בכדי לתאר היבטים אפשריים של קיום וחוקיות היקום , ומשתמשים בהם בתורת במיתרים , השיטה המספרית (מתמטיקה ) נתקלת בשתי האקסיומות , בתצפיות ובניסויים , המצביעים על כך שליקום עצמו היבטים של מתמטיקה בעלת אקסיומה אחת , כמו ראייה של העוגה השלמה . וכאן נכנסת היהדות והתורה , והדרך שהבאתי פה לייצוג . השיטה של האותיות העבריות , (בדומה לשיטה המספרית = מתמטיקה) מתבססת על אקסיומה אחת . ומייצגת את היבט העוגה השלמה , הטוענת שנקודת ייחוד היא מודעות האלוקים , והיא נקודת האפס , הבאה לביטוי בתוך מרחב-זמן היקום , בכל דבר . קרי אם יש היבט של חומר= אנרגיה לדוגמא בחלקיק כלשהו , אזי ביטוי החומר= אנרגיה היינו יחסי כתת שדה של מרחב זמן שלו נקודת אפס פרטית , וקיומה היחסי בתוך מרחב-זמן נרחב יותר , תלוי באופן הצפייה בו , קרי ניתן לראות את היבטיו היחסיים לנקודת האפס הפרטית שלו כחומר או אנטי חומר . אולם לקדם את הדיון , ניתן לומר של לכל היבט מורכב הקיים ביקום של המרחב זמן הכללי , יש ריבוי של נקודות ייחוד , בתורה קוראים לכך ``נקודים`` ולמבנה המורכב ``ברודים`` , כאשר ליחס המצטבר של נקודות ייחוד פרטיות של כל חלקיק בתוך דבר מורכב כגון אדם , קוראים ``חיות`` , ובו באה לידי ביטוי רמת המודעות האלוהית של נקודות הייחוד המשתקפת ומביטה על שאר מרחב הזמן כחיות הנמצאת בתוך כלי המודעות לדוגמא אדם . כאשר למודעות הפנימית שבכלי המודעות דוגמת האדם קוראים פנימיות , ולמודעות החיצונית קוראים מקיף . לשילוב שבין החיות ההשקפה האלוהית בתוך הכלי לחיצוני קוראים עקידה , או עקודים . כך שיש היבט של נקודים ברודים ועקודים . לאחר תיאור זה נקדם את הדיון למסגרת הדיון בין חילונים ודתיים . נקודת המבט ביהדות הנקראת צדיק , מייחסת את שילוב כל ה-``חיות`` בכלי האדם למודעות העקודה של היקום . הבנה של מושג זה , מתארת שלכל אדם יש צדיק , כך שאין דתיים וחילונים בכלל וכולם צדיקים בשורשם הקיומי . להמשך הדיון אתייחס למושג העקידה , בו לחיות של כלי המודעות הנקראים אדם , יש יחס משותף לשאר המרחב-זמן ולבורא עצמו . בתוך שאר המרחב-זמן המקיף את ספקטרום החיות של האדם (הנקרא גם צלם ודמות האדם) , יש ירידה של חיות אלוהית הבאה לידי ביטוי ככוונות של חיות לעומת צלם ודמות האדם , כל כוונה כזו מצטיירת כהיבט של חומר ואנרגיה עבור רסיס מהצלם ודמות , הנקרא איש , ומצטיירת בעבורו כמציאותו הקיומית , דהיינו המציאות של כל אחד מאתנו . לתיאור זה של היבט האדם קוראים מרכבת אברהם או מרכבת החסד . בו מתקיים היבט של ירידה המקיפה את החיות של האלוהית המודעת של כל איש , כמרחב מעוצב של מודעות הנתפשת כחומר ואנרגיה - היבט הנקרא רמ``ח איברים , רמ``ח = 248 = אברהם . זו דוגמא אך לא מה שרציתי להראות , העקידה של כל היבטי האישיים השונים למסגרת אחת , מבט של צדיק אחד היוצר היבטים של מרחב-זמן דהיינו חומר ואנרגיה הנתפשים כמציאות כוללת עבור כל היבטי האיש , נקרא עקדת יצחק , וזהו היבט יחסי העוקד לתוכו את כל היבטי האנושות ויוצר עבורם עקומה של מרחב-זמן שבתוכו נראית מציאות גשמית של יחסיות חומר= אנרגיה . המציאות הנתפשת על ידי האנשים השונים בכל העקומה הזאת של מרחב-הזמן העקוד , מצטיירת ככוונות של חיות אלוהית המובדלות על ידי כל איש כתפישה של קיומו הפרטי היורד לתוך העקומה הזו של מרחב-זמן כמודעותו הפעילה היורדת כהמשכה של החיות האלוהית המודעת . שילוב זה של תפישת כל האנושות יוצרת את מרחב הקיום היחסי הנקרא כדור הארץ . קרי עניין העקידה של יצחק יוצר את כדור הארץ הגשמי . ופה תמיד עולה השאלה בעניין הזמן והאבולוציה , ואתייחס אליה בהרחבה . לתיאור של הצלם ודמות של האדם כמהות שלמה אחת , המתייחסת גם לשאר היקום וגם לבורא עצמו יש היבטים ייחודיים הפרושים כספקטרום של מודעות הבורא הבאים לביטוי כמרחב-זמן הנתפש על ידינו . כאשר סופרים רק את היבט התפרשות המודעות האלוהית לעומת ספקטרום האדם , אזי ישנם עד ימינו חמשת אלפים שבע מאות שישים ואחד שנה , כאשר המספר המוזר הזה מייצג את עקומת המרחב הקיומי בו מתקיימים פרטיים הנקראים איש , ועבור צלם ודמות האדם . בעבור חלקיק אטום שהוא תת-מרחב-זמן יש היבט שנספר אחרת , ביחס לנקודת הייחוד שלו , והוא יכול להיספר כ-15 מיליארד שנה , אך אין זה היבט נכון עבור צלם ודמות האדם . כי לאדם ויחסו העקוד לבורא החלקיק הנו היבט אשלייתי בלבד של חומר ואנרגיה , ומשמש רק היבט חלקי של מודעותו וחיותו . כך שאין סתירה בין שני התפישות של הזמן-מרחב אולם רק הספירה של החיות האלוקית הבאה כמודעותו של האדם הצופה ומודד היא הנכונה עבורו , ניתן למדוד את ההיבט של המודעות בעקומת המרחב-זמן של פני כדור הארץ , מהיבט של חלקיק , ולתאר יחסיות של כלל היקום כ-15 מיליארד שנה , אך יש בזה היבטים שאינם אלה מתוך הדמיה , הבאה מתוך יחסיות של איש הצופה ולא מתוך האדם עצמו , שיחסו לעצם קיומו הוא בפרמטרים של צלם ודמות האדם . ולכן ביהדות מתעסקים רק בחידוש המרחב-זמן עבור הצלם ודמות עבור כל איש , וזה כידוע עניין הלימוד תורה ועשיית המצוות . או בביטוי הידוע אור לגויים או בעשייה של חיבור המודעות לעומת אשליית המרחב -הזמן הנצפה , חיבור זה אגב נקרא קידוש . להבנה נוספת כאשר מבט האיש הנו רק בהדמיה של החומר אנרגיה ולא בחיות האלוקית , אזי האיש מביא לידי ביטוי רק את היבטי החידוש של המרחב-זמן עבורו באופן יחסי , מושג הידוע ביהדות כ-``גוי`` , שבו צופים רק על המציאות המתחדשת , לצפייה בכרונולוגיה שבעקומת המרחב-זמן של כדור הארץ , קוראים מודעות נחש . נחש - צפייה בהתהוות כמעצבת את המרחב הכרונולוגי , דהיינו צפייה מתוך היבט של גוי בלבד על אשליית המציאות . נחש = 358 = משיח , מודעות משיח או התורה ומצוותיה רואה את היבט הנחש ומבדילה את עצמה מהכרונולוגיה כחיות המודעות האלוקית . הדבר משול לסרט אינטראקטיבי כדוגמת הסרט ``מטריקס`` . האם אשליה בה אני מתקיים היא האמת , או מהותי הקיומית בתוך האלוקים היא האמת . כל עוד הרוח נמצא מעל החומר , הצדיק שאליו כל איש מתייחס וממשיך את קיומו נמצא מעל לגשמי . ואז רוחו חזקה מן החומר , מצב הנקרא הצדיק כבורא או צ``ב . כאשר האיש תופש עצמו כבטל במרחב כתפישת הנחש והגוי , שיש רק כרונולוגיה קיומית , אזי הוא חלק מהיקום הסובב ובו הוא יוצר את עולמו המעוצב , דוגמא להבדל : צב = 92 = סבל . הראשון רוח אלוהים מרחפת על פני המים , קרי מודעות מעל החומר . האחר תהו ובהו וחשך על פני תהום , קרי מודעות מתחת לחומר . ולעניין ההבדל בין קודש וחול , כאשר הנך חיי מתוך הצדיק שבך אתה עוסק בחיבור היבטי מודעות המתייחסים לאשליה קרי בתוך עולמך האינטראקטיבי , אתה עוסק בהבדלת עצמך מתוך אשליית הכרונולוגיה , זו פעולת הקידוש . כאשר הנך מביט רק על אשליית המרחב-זמן הנוצר מהיבטי החיות האלוקית שבך , אזי ישנו רק הקיום של העולם הגשמי המעוצב לעומתך - ולזה קוראים חול . לדוגמא : אשליה - היא ביטוי לצפייה בפעילות ככרונולוגית העולם המעוצב הכלולה ביחסיות כיחס המודעות המשתנה . הרעיון ביהדות הוא להיות אוד מוצל מאש , קרי על כל איש יהודי להתחבר למהותו האלוקית , למרות הכרונולוגיה בה הוא מתקיים , וכך הוא נשאר כקיים בנצח . מכיוון שמדובר על היבטים יחסיים של קיום , תחום התפישות הוא נרחב מאוד ונקרא עץ הדעת טוב ורע . אולם התבוננות במקור או שורש הקיום תוך כדי קיום זה להיות מחובר לעץ החיים , שהוא החיות האלוקית שבצלם ודמות האדם , ובגדול יש לזהות כאשר איש מגיע לביטול כלפי האלוקים , הוא משמש מקור (צדיק יסוד עולם) המזוהה אם העקידה ויצירת כדור הארץ כגשמי , והוא מייצר את הכוח המייצר את המרחב בו אנו מתקיימים , קרי אם אתייחס ברמה האטומית של העניין אזי הצדיק הוא זה המייצר את הגרביטציה או הכוח החמישי באטום בהיבטו בתורת הקוואנטים . ולעניין העשייה מתוך היבט החיות האלוקית ויחסה לארץ הקודש . יש היבט של כל איש ברמתו האישית המיוצגת כאשליית המרחב-זמן עבורו , ויש היבט שבו החיבורים של כל היבטי האשליה באים לידי ביטוי בתוך מרחב-זמן כדור הארץ , למרחב זה של חיבורים (קידוש) קוראים ארץ הקודש , כאשר המטרה היא להביא את החיות האלוקית באדם לארץ הקודש , ולבניין מקדש , ומה זה אומר בעצם . אם הצדיק מייצר את היבטי הקיום עבור כל הקיום האנושי , ואנו כגוי המאוחד אם האלוקים מושכים את האור או הופכים את המודעות האלוקית להיבטים של חומר אנרגיה , על ידי לימוד תורה ועשיית מצוות , אזי ביטוייה יצטיירו כמציאות גשמית של ראיית נחש וגויים המתחברים לעומתנו , כתפישות של חול כגון מדע ופילוסופיה