הר הרצל. בנוהל.

[בית גימל]

הר הרצל. בנוהל.

מידי שנה בערב יום הזיכרון, אני מקבל טלפון מהדיה. אנחנו קובעים מי מביא השנה רכב, מי אוסף את מי באיזה שעה ותמיד, כל שנה, אחרי שהשיחה מסתיימת אני מטיל בספק את משמעות הנסיעה הזאת להר הרצל.

 

[אםפי7]

היי בית גימל

כל כך מבינה אותך, ואנחנו בטח לא היחידים במצב הזה. הגבתי לבלוג שלך. ושולחת הרבה כוח המון שתוכל להמשיך.

 

[יומטוב5]

ואני מהצד השני של המשפחה

אני התחתנתי למשפחה שכולה ומאז כל יום זכרון אני עולים לקבר ביום הזכרון ובגלל שעברו הרבה שנים גם ילדים שלי כבר גדולים ובאים איתנו או שהולכים לקברי החברים שאבדו כמוך במלמות נזהרת לא לכתוב בפירוט מדי כי לא יודעת מי עוד קורה רק שתדע לך שלנו מאד חשוב כאשר החברים מגעים. והמון תודה וחיבוק גדול

 

[49צהוב]

כל שנה בערב יום הזכרון

כל שנה בערב יום הזכרון אנחנו מגיעים לאימו של בן כתתנו שנפל כל שנה מאז 1973 - כמעט- כמעט 40 שנה כולנו שם 7-8 בני כתה- מכל רחבי הארץ- 3-4 חברים שלו מהפלוגה.. מגיעים מרחוק,מאד רחוק מצטרפים גם חברתו לשעבר,וX שעזר בחיפושים וקרובי משפחה יושבים אצל אימו שכבר עברה את גיל 90- מזכירים את הזכרונות ומספרים את אותם סיפורים, כי מה כבר אפשר לספר שעוד לא סיפרנו- 38 שנים אחרי , על מי שחי 20 שנה בקושי.. פעם גם היינו נוסעים כל שנה להר הרצל- לא ביום הזכרון, אלא ב-ז' באדר- יום שכרון לחללים שלא נודע מקום קבורתם... וכל שנה אנחנו מקוים- שאולי בשנה הבאה-אולי אולי- כבר יהיה קבר לבכות עליו