הרשו לי לפתוח ב-
סליחה. סליחה, שלא הייתי כאן כדי לתמוך, סליחה, שהתנתקתי ונעלמתי פתאום, ואם כבר סליחה, סליחה, מההורים שלי, סליחה מהחברים, סליחה מהעולם, סליחה שאני כזאת, סליחה שאני מאכזבת. ראיתי שהמון דברים קשים עברו כאן בפורום לאחרונה ואני לא הייתי כאן בשביל לתמוך ולמחות את הדמעות, לשלוח כוחות, חיבוקים ואהבה. הייתי עושה את זה, תאמינו לי שכן. הבעיה היא שהתמיכה שיש לי בקושי מספיקה לעצמי ואני דיי קורסת תחת הלחץ (המשקל אם תרצו...), מרוב דמעות אני טובעת, הכוחות אזלו וחיבוקים ואהבה אלו הדברים האחרונים שיש לי לתת עכשיו. המחשבות משתלטות עליי והן צועקות ``שנאה, תיעוב והרס``!!! ואני, אני חלשת אופי שכמותי לא עושה מאומה בשביל להשתיק אותן ונכנעת. אני מסתכלת במראה ושונאת, ורוצה למות, רוצה להרוג את הגוף, לחיות כרוח רפאים. אבל בתוכי יש קול חלש אמנם (אבל קיים) שאומר לי שזה לא מה שאני באמת רוצה. אני רוצה לחיות! אני רוצה, באמת שרוצה אבל זה קשה, כ``כ ק-ש-ה!!!!! ונמאס לי להלחם, למה כשכולם מתלבטים במה ללבוש היום אני צריכה להאבק ביצור הרע שיושב לי על הכתף ומצווה עליי לשנוא, מצווה עליי להקריב את גופי ונשמתי ולמות. למה??? ולמה לעזאזל אני לא עושה כלום??? שאלות קשות, ואני יודעת שהתשובה טמונה בי ורק אני אוכל למצוא לה פתרון, אבל זה כנראה חזק ממני, החזקים שורדים ואני חלשה אז נועדתי להכנע ולהטרף ע``י האנורקסיה? אני מקווה שלא כי אלו לא החיים שייחלתי להם. טוב, כתבתי המון, יש לי כפול מזה אבל זה מספיק לעכשיו. תודה שאתם כאן, לא אפגע אם לא תגיבו, הייתי צריכה להשתחרר קצת מהמחשבות שמתרוצצות בראש, לצערי הרב זה לא עזר, הן עדיין שם... לילה טוב לכל הפורום, שיהיה הרבה יותר קל משלי, יעל
סליחה. סליחה, שלא הייתי כאן כדי לתמוך, סליחה, שהתנתקתי ונעלמתי פתאום, ואם כבר סליחה, סליחה, מההורים שלי, סליחה מהחברים, סליחה מהעולם, סליחה שאני כזאת, סליחה שאני מאכזבת. ראיתי שהמון דברים קשים עברו כאן בפורום לאחרונה ואני לא הייתי כאן בשביל לתמוך ולמחות את הדמעות, לשלוח כוחות, חיבוקים ואהבה. הייתי עושה את זה, תאמינו לי שכן. הבעיה היא שהתמיכה שיש לי בקושי מספיקה לעצמי ואני דיי קורסת תחת הלחץ (המשקל אם תרצו...), מרוב דמעות אני טובעת, הכוחות אזלו וחיבוקים ואהבה אלו הדברים האחרונים שיש לי לתת עכשיו. המחשבות משתלטות עליי והן צועקות ``שנאה, תיעוב והרס``!!! ואני, אני חלשת אופי שכמותי לא עושה מאומה בשביל להשתיק אותן ונכנעת. אני מסתכלת במראה ושונאת, ורוצה למות, רוצה להרוג את הגוף, לחיות כרוח רפאים. אבל בתוכי יש קול חלש אמנם (אבל קיים) שאומר לי שזה לא מה שאני באמת רוצה. אני רוצה לחיות! אני רוצה, באמת שרוצה אבל זה קשה, כ``כ ק-ש-ה!!!!! ונמאס לי להלחם, למה כשכולם מתלבטים במה ללבוש היום אני צריכה להאבק ביצור הרע שיושב לי על הכתף ומצווה עליי לשנוא, מצווה עליי להקריב את גופי ונשמתי ולמות. למה??? ולמה לעזאזל אני לא עושה כלום??? שאלות קשות, ואני יודעת שהתשובה טמונה בי ורק אני אוכל למצוא לה פתרון, אבל זה כנראה חזק ממני, החזקים שורדים ואני חלשה אז נועדתי להכנע ולהטרף ע``י האנורקסיה? אני מקווה שלא כי אלו לא החיים שייחלתי להם. טוב, כתבתי המון, יש לי כפול מזה אבל זה מספיק לעכשיו. תודה שאתם כאן, לא אפגע אם לא תגיבו, הייתי צריכה להשתחרר קצת מהמחשבות שמתרוצצות בראש, לצערי הרב זה לא עזר, הן עדיין שם... לילה טוב לכל הפורום, שיהיה הרבה יותר קל משלי, יעל
גם לי יש עומס . צריך לעשות כ``כ הרבה דברים.. סוף שנה מזורגגת.. אחחח.. ואין לי כוח.. לא משנה. נבדברנדבנננבנננדבבררר היום?.. אגב, זה שאת לא עומדת בקצב שתיכננת לך.. אומר שאולי התכנון בעייתי. אוהבת.. אותך.. הרבה..