הרשו לי לנסות

[Skunst]

הרשו לי לנסות

ערב טוב, אבא שלי נפטר לפני שנתיים מסרטן, הוא היה בן 60, הוא גם היה כל החיים של אמא שלי. הם חיו חיים שקטים וצנועים, גידלו שישה ילדים בעבודה קשה בבית יחסית קטן. הם היו בעיקר אחד בשביל השני כך שלא הרבו בבילויים או עודף חברים. נדרשו לי שנתיים כדי להבין שאני יכולה להיות בסביבה בשביל אמא שלי, יכולה להתקשר ולקפוץ לבקר, אבל אני לא יכולה לקחת את הכאב שלה או להיות שם במקומו בשבילה או למלא את החלל שלה בשום צורה שהיא. אני לא יכולה לגרום לה לרצות לחייך ולחיות ולצחוק ולאהוב. המקום שלי כבת שלה מזערי לעומת המקום שלו שנלקח ממנה. ויחד עם זה, אני יכולה לנסות לחשוף בפניה אפשרויות לטפל בכאב שלה, אז חיפשתי קבוצות תמיכה לאלמנות באזור הצפון, מפגשים פרונטליים עם אנשים אמיתיים שבלי להתכוון ובלי לרצות חולקים איתה כמה דברים. לא ממש מצאתי. האם במקרה תוכלו לכוון אותי למקומות הנכונים ?

 

[נסיכת הכוכב]

את הבת שלה

ואת יכולה לאהוב אותה כאמא , את ממש לא יכולה להיות עבורה התחליף לבן זוג צמוד יתכן שהיא נותץנת לך להוביל אותה כי היא יותר פסיבית , ושקועה בחיפוש שלה אחרי החצי שחסר לה אפשר ללכת על הטיפול הפרטני לפתוח אותה לאנשים אחרים , במקרה הזה עובדת סוציאלית בביטוח לאומי תעזור היא יודעת מה האפשריות לשבץ אותה במועדון נשים או קבוצות תמיכה באזור שלה תיכף תבוא המנהלת ולה אולי יש רעיונות נוספים , אם היא נכנסת למחשב אפשר להביא אותה לפה אין דבר יותר טוב מהתקשורת הישירה שלה עם אלמנים ואלמנות כמוהה מבטיחה לך שנחבק אותה בהמון אהבה , וננסה ליצור תקשורת הכי טובה עבורה

 

[Skunst]

תודה רבה נסיכה ../images/Emo13.gif

היא הבטיחה לאבא שלא תהיי עוד עם גבר אחר, היא גם לא משוטטת באינטרנט וברשתות חברתיות כי הקשר עם המחשב לא טבעי לה בכלל. תודה רבה לך על התגובה.

 

[נסיכת הכוכב]

לצפוניות שבינינו

אנא כנסו לשרשרת , ועזרו לבת האוהבת לעזור לאמא שלה

 

[yamkachol]

כל הכבוד לך על ההתמודדות,

אפשר לנסות בבטוח לאומי. נשים חד הוריות (בחיפה). באונ. חיפה ב"מרכז הקליני - הבין -תחומי" - איני זוכר בדיוק את השם - התקיימו סדנאות להתמודדות באובדן בן /בת זוג - ע"י נירה דגני. השתתפתי ויצאתי "כמו חדש" - כמעט.... המצב האיום נשאר אותו מצב- אך אני ראיתי את הדברים אחרת. היו לי הרבה כוחות מהסדנא הזו. אם אמך תתענין, אוכל לתת לך פרטים נוספים. יופי לכם על הקשר בינכם. חגי

 

[Skunst]

תודה על המילים הטובות ../images/Emo9.gif

יופי לך שהצלחת לקחת מהסדנא דברים טובים. אם לא איכפת לך, אשמח אם תשתף אותי מעט יותר באופי הסדנא, בזמנך הפנוי.

 

[yamkachol]

בשמחה, מחר.

כעת מתמוטט , וזוחל לכיוון המיטה.... סתם... לילה טוב לך.

 

[Skunst]

בוודאי... לילה טוב.

 

[yamkachol]

הלכתי לסדנא, שהעבירה הגב' נירה דגני ,

במרכז הקליני, באונ. חיפה. זו הייתה חוויה מעצבת. זו הייתה פרשת דרכים בחיי , באותה תקופה קשה, איומה ונוראית. הגעתי אליה כשאני רואה ומרגיש הכל שחור, וסיימתי אותה עם אור בעיינים. הרגשתי שיש חיים אחרי המוות. היינו כשבעה אלמנים ואלמנות, מי כעבור חצי שנה לערך, ומי כעבור שלוש שנים. אני הייתי כעבור שנה וחצי. מדובר על פגישה שבועית, במשך כחצי שנה. לאחר פגישות בהן הגב' נירה דגני יזמה פעילויות, שבעקבותיהן כל אחד שיתף, הקבוצה הגיע לשלב שכל אחד מספר מה עובר עליו, והקבוצה, מי שרוצה, מתייחס למה שהחבר לקבוצה סיפר. אם בשבחים, בשאלות ואם בהמלצות. זו הייתה לי פעם ראשונה לפגוש עוד אנשים , אלמנים/אלמנות, ולראות, לשמוע להרגיש ולהבין שההתמודדות באובדן היא מה שמאחדת אותנו. היא המשותף לנו - כאן אנו מבינים מה כל אחד מתכוון, מה הוא מרגיש, ממה מפחד - מה כ"כ קשה לו. משום שאשתי התאבדה, כעת אני בסדנא של אנשים שבני זוגם התאבדו- ושוב אנו שותפים לחוויה המזעזעת הזו, מקשיבים איש לרעהו, מתיחסים, תומכים . אני מאמין במודעות עצמית, בפסיכולוגיה, והסדנאות עוזרות לי. כמו גם עו"ס שעברה הכשרה למקרי טראומה (כמו תאונות, פיגועים והתאבדויות) - והיא לי "אונית הצלה - ולא גלגל הצלה". מלווה אותי מאז כחודשיים שלושה לאחר מות אשתי. אם יש לך עוד שאלות, אני כאן. חגי

 

[נסיכת הכוכב]

קוראת אותך

וכל פעם מחדש מתפעלת מהדרך שלך , תודה שכתבת על מה שעברת אתה , הפעילות באונברסיטת חיפה חשובה כל כך ותורמת לחברה , הם מדי פעם מפרסמים בפורום על הפעילות לטובת אלמנים ואלמנות

 

[yamkachol]

../images/Emo140.gif תודה נסיכונת.

 

[Skunst]

תודה

לך חגי על השיתוף. אני גם מאמינה במודעות עצמית ובפסיכולוגיה, אני חושבת שאדם צריך שיהיה לו המינימום פתיחות ואמונה כדי להצליח להיעזר באלו. אני כל כך מקווה לגלות שגם אמא שלי תוכל. אני מאחלת לך המון טוב, שמרית

 

[yamkachol]

יש עוד נקודה,

ההתמודדות באובדן הינה ענין אישי. כל אחד בקצב שלו, עושה את מה שמתאים לו. יתכן ולאמך לא מתאים כעת ללכת לקבוצה שכזו. תוכלי להזכיר לה בעוד כמה זמן. כמובן אין מה ללחוץ. כמובן, מתאים שתהיי עם המון סבלנות, אורך רוח, קבלה - שזו התמודדות שלה - והיא מחליטה מה מתאים לה לעשות ומתי. כל טוב לכן.

 

[הים רגוע]

בת יקרה

מציעה לך לנסות לחבר את אמך לקבוצות חברתיות בויצו או נעמת, כמו כן לגשת לביטוח לאומי לפקידת השיקום ולבדוק איתה לגבי קבוצת תמיכה ובמה היא יכולה לסייע . זה יכול להוסיף לה סיבות לעשיה ולהביא תעסוקה שתשחרר אותה ולו במעט מהמחשבות והגעגוע . כמו כן במאמרי הפורום תמצאי רשימת קבוצות תמיכה וכן כתבה על על חשיבה חיובית שיכולה לסייע . כל הכבוד לך

 

[אשד היחידה]

אני רוצה להוסיף בשבילך הבת היקרה מה קורה

איתך? איפה את משבצת את עצמך בהמשך החיים? ושאלה כללית יותר? היה פורום יתומים שנסגר אולי כדאי לפתוח אותו מחדש אנחנו מתעסקים באבל שלנו וקצת מזניחים את הבנות והבנים שלנו שזקוקים ליד תומכת,מנחמת ומדריכה. מאחר ואין לנו בהתחלה את הכוחות הנפשיים והפיזיים לעזור להם. והם נושאים בגבורה וסבל את כאבם רק כדי לא לפגוע בנו.

 

[Skunst]

אכן, מהצד שלי אני יכולה

לשתף שהאינטראקציה שלי עם אמא שלי מאוד השתנתה והפכה להיות יותר מורכבת מזו שהיתה לפני שאבא שלי נפטר. מן הסתם. אני נעזרת בטיפול אצל פסיכולוג כדי להתמודד עם כל הרגשות, עכשיו כשאני מנסה לשתף כאן אני גם מבינה עד כמה הם עדיין לא מעובדים, הם מאוד סותרים אחד את השני וחלקם קשים לקבלה. תודה לכולכם על השיתוף, המקום הזה שיש לכם כאן ראוי להערכה, היכולת שלכם לחזק אחד את השני גם וירטואלית היא מופלאה ולא מובנת מאליה כלל. רק טוב.