מה זאת נוסטלגיה?
חברים וחברות.כתבתם מילים כדורבנות.בכאב אמיתי.אבל, אתם מתעלמים מדבר אחד חשוב.לדעתי כמובן.מה זאת נוסטלגיה? עבור רוקד מבוגר, הרי שריקודים בני20 30 ו /או 40 שנים, נחשבים נוסטלגיים,בעיקר,משום שהוא רקד אותם פעם,והשירים היו מוכרים לו אז! אולם, מהי נוסטלגיה עבור רוקדים צעירים,או רוקדים מבוגרים שרק בשנים האחרונות החלו לרקוד ריקודי עם??? עם כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד, מה לרוקדים צעירים,או חדשים, ולריקודים (או שירים) כגון:"אל גינת אגוז", "עת דודים כלה"??? הנני מדריך מזה 15 שנים, ורוקד ותיק עוד יותר-ובאופן אישי אוהב אני ריקודים ישנים, ובעיקר-את ריקודיו של מושיקו הלוי. ולראיה,למרות שאני מרקיד הרבה חבר´ה צעירים בי-ם, מצליח לשלב בחוגים שלי,ריקודים ישנים יותר.להלן רשימה חלקית של ריקודים לא חדשים,שלימדתי לצד חדשים, בחודשים האחרונים:"שטיח פרסי","יקיר מנחם","פרח זהב","בכרמים",כל נדריי","הורה אגדתי","מחול האוהבים" ועוד... לדעתי האישית, הן כמדריך והן כרוקד,אין מקום לחוגים והרקדות המוגדרים "נוסטלגיה".בטח לא על בסיס שבועי.בכל מקרה, אין לזה צידוק כלכלי. ומה כן??? לשלב ריקודים ישנים יותר,יחד עם החדשים, ואז ההרקדה תהיה מעניינת ואיכותית יותר,"מתקדמת",וזו גם הזדמנות ראויה לרוקדים צעירים ו/או חדשים לרקוד (ולשמוע)ריקודים אחרים, ישנים יותר. לדעתי, יש גם מן החטא, בהגדרת ריקודים מסויימים כ"נוסטלגיה".ריקודי העם שלנו, הן החדשים והן הישנים, הם חטיבה אחת.והם צריכים להירקד ביחד, בשילוב, בהרמוניה.כמו שרוקדים צעירים ומבוגרים יחדיו. "נוסטלגיה",היא בסך הכל גימיק כלכלי,ללא שום בסיס רעיוני.אולי זה גם נובע, מיכולות מוגבלות של מרקידים (ולא מדריכים-על ההבדל בין המושגים נדון בהזדמנות אחרת),שאינם יכולים-מסיבותיהם-להתמודד עם ה"מבול" החדש, אז הם "מגדירים" את חוגיהם, "נוסטלגיה".אולי. חומר למחשבה.....