יש לא מעט אופציות
1)חלום שמשפיע על המציאות - טריק שתמיד רציתי לנסות, לפצל קבוצה לשתיים, קבוצה אחת חולמת אירועים שונים, נאמר, עומדת מולם חידה כשלהי שניתן לפתור רק בחוקיות המיוחדת של מצב חלום, וקבוצה שניה מושפעת מהתוצאות של החלום (פתרתם את החידה בחלום ? יופי , עכשיו הדלת במקדש נפתחה). כמובן שהקבוצה שלא חולמת צריכה לא רק להתקדם ברחבי המקדש אלא גם להגן בדרך זו או אחרת על חברי הקבוצה החולמת.. זה עובד לשני הכיוונים
2)מסע אל תוך הפסיכו - דרך נפלאה להעמיק את ההיכרות עם הדמויות שלך. שב עם השחקן כשאתה בונה מפגש כזה. תוציא ממנו פרטים על הדימויים הויזואליים שמשמעותיים לדמות, ריחות, צלילים, משפטים. כל דבר, תלוש ככל שיהיה מכל הקשר, שמשמעותי לדמות. זרוק הכל לבלנדר של אסוציאציות סמי קשורות עם פואנטה כלשהי בסוף (הדמות לומדת משהו חדש על עצמה, הקבוצה לומדת משהו חשוב על הדמות, וכולי), כל זה במערכת חוקים מיוחדת של עולם החלום (אולי אפילו בלי חוקים ? מוגבלים אך ורק על ידי הדמיון כמו בחלום אמיתי). ויצרת לך מסע היכרות אל תוך הפסיכוזות הפרטיות של הדמות
. רעיון מעניין הוא לזרוק את הדמויות לחלום של הארכיאויב שלהם (בהנחה שקיים אחד), תן להם להכיר (גם אם דרך אסוציאציות וחצאי מחשבות) את מה שגורם לאויב שלהם לפעול, מה שמניע אותו, זה יכול להיות נחמד. זאת גם דרך נפלאה לחשוף בוגדים בקבוצה ובכלל
. 3)סתם עולם הזוי - לא בדיוק חלום, אבל עם אותה רמת הגיון והקשרים בין אירועים. תן לדמויות את גן העדן והגהינום הפרטי שלהם, כל מה שיחשבו וירגישו יופיע ויתממש מול עיניהם, חושב שיהיה מגניב לעוף ? והנה אתה באויר, מרגיש רגשות אשם על משפחת האלפים שרצחת בדם קר לפני שלוש שנים ? למה שלא תהיה מוקף ברוחות שלהם שיצרחו עלייך את הדברים שבהם אתה מאשים את עצמך. מבחינה מכאנית זה מעט בעייתי (אם ללכת על הגדרה מאד מאד גסה אז שחקנים = רגשות מחשבות ופעולות של הדמויות, שהם = כל השאר. ואם ללכת לפי הסעיף הנוכחי אז רגשות ומחשבות של הדמויות = כל השאר, ונתקלנו בבעיה. מצד שני אם אין לך משהו מוכן להיום ובא לך לראות את השחקנים שלך מאלתרים זרוק את כולם לחלום משותף כשהשליטה בחלום מתחלפת בינהם , והם למעשה ינחו את הפגישה. השחקן בעל השליטה יתאר איך עולם החלום מתנהג (ומכך השחקנים כבר יסיקו לבד בדיוק מה הדמות שלו חושבת) והדמויות חסרות השליטה יגיבו לעולם הזה (איך הן יגיבו ? פה השהם כבר יכול להכתיב מכאניקה מסוימת או אפילו לתת את הכח הזה לשחקן בעל השליטה, שיחליט בדיוק מי מהדמויות יכולה לעשות מה. הרי אם בעל השליטה משוכנע שאחת הדמויות היא בוגדת רצחנית שזוממת לרצוח את שאר החבורה בשנתם מן הראוי שהדמות שנחשדת בבוגדנות תתנהג בהתאם, לפחות עד שמישהו אחר יקבל שליטה על החלום). מובן שהסגנון הזה דורש הרבה בגרות ויכולות משחק מהשחקנים. אני ממליץ להימנע בכל דרך משינויי עלילה מהותיים שמתבטלים בתירוץ של "זה היה חלום" זה מתסכל, מעצבן ומשעמם את השחקנים. לחשוב שכל מה שקרה עד עכשיו לא היה רלוונטי ממש לכלום נראה כמו תרגיל זול. וזה אף פעם לא כיף.