הרפתקאותיה של לשם...
לשם נולדה להורים סוחרים, בת זקונים אחרי מספר לא ברור של אחים גדולים. הוריה אומנם אינם סוחרים עשירים ( המונח עשירים באי שבו לשם גרה מקביל לנחתים - החבר'ה שאכן שולטים בעיר ובאי כולו מטעם הממלכה הגדולה שבצפון, שאת השם שלה לשם אף פעם לא זוכרת), אבל הם בהחלט אמידים, ועכשיו, אחרי שכל הבני הבוגרים נכנסו לעיסקי המשפחה, ללשם עצמה אין שום דבר מעניין לעשות - חוץ מתחביבה העיקרי - לקרוא ספרים ( עם חיבה עמוקה לספרי משפטים), להתמקח ולשוטט להנאתה בעירה- נמל. הסיפור שלנו מתחיל, אחר צהריים עליז אחד שבו לשם ישבה על שפת האגם העגול אצל דודיה, לשם הייתה משועממת להחריד - בת דודתה הלכה לבקר "ידיד" טוב, אין ספרים בבית של דודה, ובקיצור, מצפים לה מספר ימים של שיעמום עמוק. פתאום לשם שומעת את דודה מדבר מכיוון הבית - התחמקות מהירה אל מתחת לחלון חדר העבודה של הדוד מאפשר לה לשמוע את העובדות הבאות : בזמן שהמשרתים כרתו את העץ העתיק שעמד ליד השביל בכניסה לבית, הם מצאו משהו מעניין - כל כך מעניין, שאם הנחתים ימצאו את זה, הדוד יהיה בצרות. הסקרנות הרגה את החתול, אבל עוד לא את לשם: לשם שלנו מחכה עד שהדוד יצא מהבית ( מה שקורה מהר מאוד), היא הולכת לאורווה ומגלה שהסוס הגדול, המגעיל והמסריח של הדוד לא נמצא שם, היא מחליפה כמה מילים עם נער האורווה ומגלה ש"האדון ביקש לאכף את הסוס שלו מהר מהר ויצא לדהור, לא גבירתי, אני לא יודע לאן הוא דוהר... מתי הוא יחזור? יכול להיות שעוד כמה דקות, יכול להיות שרק מחר, כל עוד מכונת הגללים, סליחה, הסוס שלו לא בסביבה, אני שמח מאוד על זה". לשם בטוחה שיש לה עוד כמה שעות טובות עד שהדוד יחזור, ואז חומקת אל מתחת לחלון חדר העבודה - היא נעזרת בדלי בכדי לטפס אל תוך החלון ורואה את חדר העבודה של הדוד, ותוספת מעניינת. על השולחן בחדר מונח חץ - אבל לא חץ כפי שלשם מכירה -החץ הזה עשוי כולו ממתכת - ראש, גוף, אפילו הנוצות שבקצה עשויות ממתכת, ומתכת שלשם לא מכירה, משהו כסוף כחול, חזק עדין וקל. והדבר הכי מפתיע זה הגודל של החץ הזה - אם לא היו לו נוצות בקצה היה אפשר לחשוב בקלות שמדובר בחנית קצרה - האורך שלו הוא קרוב למטר. לשם נגשת לחץ ומנסה להטיל את אחד הלחשים שהיא למדה אולי מהספרים - לחש "ידע חפץ" - שמאפשר לה לראות דברים מעניינים מעברו של החפץ - לשם רואה קרב גדול, שאחד הצדדים בו נושא נס שחור עם פנטגרם אדום, ואת החץ עצמו עף וננעץ בעץ,ואת העץ גדל סביבו עד שהוא מסתיר את החץ. לשם מחליטה שלא יתכן שהחץ ילקח על ידי הנחתים, ויוצאת החוצה ( הפעם דרך הדלת) לחפש מקום להחביא אותו. היא מתקרבת לשיחים מול האגם, ואז שומעת:" פססט, בואי לכאן". די בחשש, היא מתקרבת לשיחים, ורואה שם שועל. כן, לשם שמעה על השועלים האלה, הם נמוכים מבני האדם, אבל עדיין גדולים מספיק בכדי להשתמש בכלי נשק - ואיזה כלי נשק יש לשועל הזה! קשת, חרב קצרה! אם אחד הנחתים יתפוס אותו, הוא יהיה בצרות! בכל מקרה, מסתבר שזה לא מיקרי שהשועל הגיע לפה, הוא רוצה את החץ המוזר. לשם לא נולדה אתמול, והיא מוכנה להביא לו את החץ המוזר בתנאי אחד: שהוא ישעשע אותה ויספר לה סיפורים על החץ הזה ולמה הוא רוצה אותו - לאף שועל כפרי אין סיכוי להתמקח מול לשם שלנו, והשועל מסכים לספר לה, אבל עכשיו זה לא בטוח - היא תפגוש אותו בלילה, שהירח במלואו, ואז הוא יספר לה את הסיפור כולו. לשם מסכימה ומביאה לו את החץ, לשימחתה, אף אחד לא רואה אותה. עקב תחושה מוזרה שזה הולך להיות לילה ארוך, לשם הולכת לישון. היא מתעוררת עקב צעקות שהיא שומעת ברקע: דודה צועק על אישתו ועל ביתו, לשם שוכבת במיטה ותוהה מה קרה - דודה נכנס זועם מאוד לחדר ושואל אותה האם היא נכנסה לחדר עבודה שלו היום בצהריים, לשם מודה, וכאשר הוא שואל אותה האם היא שמה לב למשהו מוזר, היא מציינת שאין לו ספרים שם! רק כריכות מודבקות. הדוד יוצא בטריקת דלת וצועק למשרתים שלו, לשם מתלבשת, יוצאת מהחדר והולכת להסתכל דרך החולון על הדוד - הדוד כבר יצא החוצה והוא מדבר עם שני נחתים, די בהתרפסות, הנחתים לועגים לו ומכים אותו, ואז דוהרים משם. אחרי שהם הולכים ויוצאים מטווח שמיעה הוא צועק שהוא בחיים לא יעזור להם יותר. ארוחת הערב עוברת די בשקט - גם דודתה של לשם וגם בת דודתה נושאות סימנים כחולים, ואף אחד לא מאושר, די באמצע האוכל, דודה אומר שלשם חוזרת מחר הבייתה. לשם עולה עם בת דודתה לחדרה ומנסה לעודד אותה - היא בטוחה שאביה כעם בגלל שהיא מתראה עם בנו של נחת. לשם חוזרת לחדרה ואחרי עוד כמה שעות שינה, יורדת לפגוש את השועל. השועל כבר שם, מחכה לה ומביט - עליה, הוא מציין שזה רעיון טוב ללבוש בגדי רכיבה ( לשם לבשה אותם כי היא לא יכלה לטפס דרך החלון בשימלה), היא אולי תצטרך עוד לרכב הלילה.ואז הוא מתחיל את הסיפור - בהתחלה האי הזה היה שייך להם - לשועלים ולקופים, ואז הגיעו בני האדם, בני האדם החלו לבנות ולפתח את האי. ואחרי מספר שנים הגיע המלך מכשף - הוא היה נורא ושלט ביד ברזל, אבל הוא היה נורא לכולם במידה שווה. ואז הגיעו הנחתים -וכבשו את האי, ואם החיים של בני האדם כאן הפכו לגרועים, עבור הקופים והשועלים הם בילתי נסבלים. עכשיו, אומר לה השועל, מתחילים להופיע דברים מזמנו של המלך מכשף, וע"פ הסימנים של הזקנים - זה הזמן להתחיל במרד, הוא מבקש מלשם לרכב אל הפונדק של קופי, ליד עץ האלון העתיק, ולהגיד לקופי "להגיד לצ'וק שזה מתחיל". לשם מסכימה מיד. היא הולכת אל בת דודתה, מספרת לה שהיא הולכת לברוח עם איזשהו נחת, ומבקשת ממנה להרוויח בשבילה קצת זמן, היא מבקשת ממנה גם את הפוני שלה, והיא מסכימה. לשם יורדת למטבח ולוקחת, מלבד גבינה נקניק ולחם, גם סכין קצבים - הנחתים אוסרים על אחזקת נשק, אבל אי אפשר לצאת לרכב לבד בלי נשק. היא חומקת לאורווה, עולה על הפוני ומתחילה לדהור צפונה - המשך יבוא
לשם נולדה להורים סוחרים, בת זקונים אחרי מספר לא ברור של אחים גדולים. הוריה אומנם אינם סוחרים עשירים ( המונח עשירים באי שבו לשם גרה מקביל לנחתים - החבר'ה שאכן שולטים בעיר ובאי כולו מטעם הממלכה הגדולה שבצפון, שאת השם שלה לשם אף פעם לא זוכרת), אבל הם בהחלט אמידים, ועכשיו, אחרי שכל הבני הבוגרים נכנסו לעיסקי המשפחה, ללשם עצמה אין שום דבר מעניין לעשות - חוץ מתחביבה העיקרי - לקרוא ספרים ( עם חיבה עמוקה לספרי משפטים), להתמקח ולשוטט להנאתה בעירה- נמל. הסיפור שלנו מתחיל, אחר צהריים עליז אחד שבו לשם ישבה על שפת האגם העגול אצל דודיה, לשם הייתה משועממת להחריד - בת דודתה הלכה לבקר "ידיד" טוב, אין ספרים בבית של דודה, ובקיצור, מצפים לה מספר ימים של שיעמום עמוק. פתאום לשם שומעת את דודה מדבר מכיוון הבית - התחמקות מהירה אל מתחת לחלון חדר העבודה של הדוד מאפשר לה לשמוע את העובדות הבאות : בזמן שהמשרתים כרתו את העץ העתיק שעמד ליד השביל בכניסה לבית, הם מצאו משהו מעניין - כל כך מעניין, שאם הנחתים ימצאו את זה, הדוד יהיה בצרות. הסקרנות הרגה את החתול, אבל עוד לא את לשם: לשם שלנו מחכה עד שהדוד יצא מהבית ( מה שקורה מהר מאוד), היא הולכת לאורווה ומגלה שהסוס הגדול, המגעיל והמסריח של הדוד לא נמצא שם, היא מחליפה כמה מילים עם נער האורווה ומגלה ש"האדון ביקש לאכף את הסוס שלו מהר מהר ויצא לדהור, לא גבירתי, אני לא יודע לאן הוא דוהר... מתי הוא יחזור? יכול להיות שעוד כמה דקות, יכול להיות שרק מחר, כל עוד מכונת הגללים, סליחה, הסוס שלו לא בסביבה, אני שמח מאוד על זה". לשם בטוחה שיש לה עוד כמה שעות טובות עד שהדוד יחזור, ואז חומקת אל מתחת לחלון חדר העבודה - היא נעזרת בדלי בכדי לטפס אל תוך החלון ורואה את חדר העבודה של הדוד, ותוספת מעניינת. על השולחן בחדר מונח חץ - אבל לא חץ כפי שלשם מכירה -החץ הזה עשוי כולו ממתכת - ראש, גוף, אפילו הנוצות שבקצה עשויות ממתכת, ומתכת שלשם לא מכירה, משהו כסוף כחול, חזק עדין וקל. והדבר הכי מפתיע זה הגודל של החץ הזה - אם לא היו לו נוצות בקצה היה אפשר לחשוב בקלות שמדובר בחנית קצרה - האורך שלו הוא קרוב למטר. לשם נגשת לחץ ומנסה להטיל את אחד הלחשים שהיא למדה אולי מהספרים - לחש "ידע חפץ" - שמאפשר לה לראות דברים מעניינים מעברו של החפץ - לשם רואה קרב גדול, שאחד הצדדים בו נושא נס שחור עם פנטגרם אדום, ואת החץ עצמו עף וננעץ בעץ,ואת העץ גדל סביבו עד שהוא מסתיר את החץ. לשם מחליטה שלא יתכן שהחץ ילקח על ידי הנחתים, ויוצאת החוצה ( הפעם דרך הדלת) לחפש מקום להחביא אותו. היא מתקרבת לשיחים מול האגם, ואז שומעת:" פססט, בואי לכאן". די בחשש, היא מתקרבת לשיחים, ורואה שם שועל. כן, לשם שמעה על השועלים האלה, הם נמוכים מבני האדם, אבל עדיין גדולים מספיק בכדי להשתמש בכלי נשק - ואיזה כלי נשק יש לשועל הזה! קשת, חרב קצרה! אם אחד הנחתים יתפוס אותו, הוא יהיה בצרות! בכל מקרה, מסתבר שזה לא מיקרי שהשועל הגיע לפה, הוא רוצה את החץ המוזר. לשם לא נולדה אתמול, והיא מוכנה להביא לו את החץ המוזר בתנאי אחד: שהוא ישעשע אותה ויספר לה סיפורים על החץ הזה ולמה הוא רוצה אותו - לאף שועל כפרי אין סיכוי להתמקח מול לשם שלנו, והשועל מסכים לספר לה, אבל עכשיו זה לא בטוח - היא תפגוש אותו בלילה, שהירח במלואו, ואז הוא יספר לה את הסיפור כולו. לשם מסכימה ומביאה לו את החץ, לשימחתה, אף אחד לא רואה אותה. עקב תחושה מוזרה שזה הולך להיות לילה ארוך, לשם הולכת לישון. היא מתעוררת עקב צעקות שהיא שומעת ברקע: דודה צועק על אישתו ועל ביתו, לשם שוכבת במיטה ותוהה מה קרה - דודה נכנס זועם מאוד לחדר ושואל אותה האם היא נכנסה לחדר עבודה שלו היום בצהריים, לשם מודה, וכאשר הוא שואל אותה האם היא שמה לב למשהו מוזר, היא מציינת שאין לו ספרים שם! רק כריכות מודבקות. הדוד יוצא בטריקת דלת וצועק למשרתים שלו, לשם מתלבשת, יוצאת מהחדר והולכת להסתכל דרך החולון על הדוד - הדוד כבר יצא החוצה והוא מדבר עם שני נחתים, די בהתרפסות, הנחתים לועגים לו ומכים אותו, ואז דוהרים משם. אחרי שהם הולכים ויוצאים מטווח שמיעה הוא צועק שהוא בחיים לא יעזור להם יותר. ארוחת הערב עוברת די בשקט - גם דודתה של לשם וגם בת דודתה נושאות סימנים כחולים, ואף אחד לא מאושר, די באמצע האוכל, דודה אומר שלשם חוזרת מחר הבייתה. לשם עולה עם בת דודתה לחדרה ומנסה לעודד אותה - היא בטוחה שאביה כעם בגלל שהיא מתראה עם בנו של נחת. לשם חוזרת לחדרה ואחרי עוד כמה שעות שינה, יורדת לפגוש את השועל. השועל כבר שם, מחכה לה ומביט - עליה, הוא מציין שזה רעיון טוב ללבוש בגדי רכיבה ( לשם לבשה אותם כי היא לא יכלה לטפס דרך החלון בשימלה), היא אולי תצטרך עוד לרכב הלילה.ואז הוא מתחיל את הסיפור - בהתחלה האי הזה היה שייך להם - לשועלים ולקופים, ואז הגיעו בני האדם, בני האדם החלו לבנות ולפתח את האי. ואחרי מספר שנים הגיע המלך מכשף - הוא היה נורא ושלט ביד ברזל, אבל הוא היה נורא לכולם במידה שווה. ואז הגיעו הנחתים -וכבשו את האי, ואם החיים של בני האדם כאן הפכו לגרועים, עבור הקופים והשועלים הם בילתי נסבלים. עכשיו, אומר לה השועל, מתחילים להופיע דברים מזמנו של המלך מכשף, וע"פ הסימנים של הזקנים - זה הזמן להתחיל במרד, הוא מבקש מלשם לרכב אל הפונדק של קופי, ליד עץ האלון העתיק, ולהגיד לקופי "להגיד לצ'וק שזה מתחיל". לשם מסכימה מיד. היא הולכת אל בת דודתה, מספרת לה שהיא הולכת לברוח עם איזשהו נחת, ומבקשת ממנה להרוויח בשבילה קצת זמן, היא מבקשת ממנה גם את הפוני שלה, והיא מסכימה. לשם יורדת למטבח ולוקחת, מלבד גבינה נקניק ולחם, גם סכין קצבים - הנחתים אוסרים על אחזקת נשק, אבל אי אפשר לצאת לרכב לבד בלי נשק. היא חומקת לאורווה, עולה על הפוני ומתחילה לדהור צפונה - המשך יבוא
