הרסו לי את החיים ממש

[פרויקט רסקו]

הרסו לי את החיים ממש

בשנת 1952 קניתי מגרש בעיר ראשון לציון. קניתי דווקא את המגרש המסוים הזה מפני שהמגרש מצוי באיזור שאסור לבנות בו בתים מעל 3.5 מטר גובה. עם הזמן אנשים נוספים הצטרפו לשכונה ובנו את בתיהם הפרטיים כמוני. אני ואשתי גידלנו בבית זה, את ילדינו והקמנו בו את מפעל חיינו. בבית שלי ארבעה כיווני אוויר, רואים ממנו את זריחת השמש ואת השקיעה ואין שום מחסום משום כיוון שיסתיר את המרחב הרחוק. לפתע, העירייה יזמה תוכנית תוכנית והגישה אותה לועדה המחוזית. על פי התוכנית מותר יהיה לבנות בנייני רבי קומות. בכל דונם יהיה ניתן לבנות 48 יחידות דיור. האדמה שלי היא בדיוק 3 דונם. הגשתי את התנגדותי לתוכנית המתאר במועד, אולם העירייה ניפנפנה אותי בועדה המחוזית ובמקומית. הפסדתי. בנו באיזור שלי, אבל רחוק מאוד מהבית שלי, בתים רבי קומות. זה לא הפריע לי מפני שזה לא מסתיר לי כלום. הבית הפרטי שממולי מושכר לשוכרים ולא יכולתי להעלות על הדעת, שבעליו ביקשו תוכנית בניה כדי שקבלן ירים בניין. אם בונים מולי אין לי שמש וכל הבית שלי כבר לא שווה. הלכתי לעירייה וביקשתי מידע כדי להגיש התנגדות ואמרו לי שהאישורים כבר ניתנו. בעלי הבית הפרטי שמולי, כבר מכרו לקבלן שהרס את הבית הפרטי. אם הייתי יודע שכך יהיה (שבאיזור שלי יהיו בניינים ושיהיה מותר לבנות יותר מ 3.5 מטר גובה), אז לא הייתי קונה מלכתחילה כאן את המגרש ולא הייתי משקיע כל כך הרבה כספים בשביל לבנות כאן את הבית שלי. האם אני יכול לדרוש פיצוי מהמדינה על הנזק שנגרם לי ? פצעתי את עצמי, וכנראה שלא אהיה מסוגל להחזיק מעמד ואתאבד בעקבות הבניין שעומדים לבנות מולי כי הוא יהרוס לי את כל הבית שלי ואת החיים שלי. העירייה, והועדות לתכנון ובניה של המדינה, הם לא מקום שעזר לי למנוע את הנזקים האלה. מה אני יכול לעשות והאם אני יכול לחייב את המדינה עצמה להפסיק עם זה ?

 

[bkr54]

אתה לא יודע כמה בר-מזל אתה !

המגרש שלך שווה עכשיו הון עתק ! אם אתה מוכר אותו לקבלן שירים עליו 20 קומות, הוא יהיה מוכן לשלם לך פי 10 מהשווי של המגרש שלך ממה שהיה לפני שהתקבלה התכנית החדשה. אם בכוונתך להתאבד, אני ממליץ לך דחוף לשנות את התוכנית. תיקח את המיליונים, ותקנה לך וילה בכפר שמריהו, סביון, או, הרצליה פיתוח, ותחיה כמו מלך !

 

[פרויקט רסקו]

ממה לא בר מזל

אני לא רוצה למכור לקבלן, כבר קבלנים שפגשו אותי בסופר שאלו אותי אם אני מוכר. אני לא מוכר את המגרש כי המגרש הוא ההסטוריה שלי. המגרש הוא אני, וכשמישהו מציע לי למכור אותו או שיבנו עליו בניין, הוא כאילו מציע שירצחו אותי ויתנו לגופה שלי שנראית חיה פיצויים. לכן אני גם לא רוצה למכור ולקנות בית פרטי במקום אחר. כי במקום אחר, זה לא שלי, אין לי זכרונות מבית חדש שאקנה. יש לי זכרונות מהבית שלי הנוכחי, מהאדמה שבו, מהעצים ששתלתי, והאנשים שביקרו בו ואני מכיר כל סנטימטר במגרש שלי ולפי כל מקום קטן במגרש, אני יכול לשחזר זכרונות מאנשים שבאו אלי לביקור. אם יקימו לידי בניין, כבר לא אראה את הנוף שהורגלתי אליו עשרות שנים, את השמש שהייתי רגיל אליה ואת המרחב המרגש שמעורר זכרונות ותחושות נעימות מהעבר ושלווה. אני לא רוצה שיסתובבו לידי אנשים. לא רוצה עשרות דירות בבעלותי. אני רוצה את השקט שהיה לי עד היום. את הנוף, את השמש לידי ואת האיזור שגדלתי בו מקום שאפשר לחיות בו. האיכות חיים שלי שווה לי הכל. מה נותר לי בחיים, אם לא השקט, הנוסטלגיה מהמקום, הנוף הנשקף. הרי כל אלה הם חלק ממני כבר. אני רוצה את המגרש שלי ושלא יכריחו אותי למכור אותו או לגור בבניין ואני לא רוצה להקים במגרש שלי שום בניין. השכנים בחרו בכסף, שיבחרו ושיהיה להם לבריאות אבל הצרה שהבנין יסתיר לי את הכל ויהרוס אותי לגמרי. כל אדם שונה ועבורו אושר הוא משהו אחר. אצלהם האושר הוא הכסף, אצלי האושר הוא באיכות החיים ובהסטוריה שלי עצמי. כאן המגרש שלי והנוף הם כבר חלק מהזהות שלי. המגרש שלי הוא מפעל חיי. הבית שלי עם הנוף שמסביב ועם השמש שנכנסת והפינות להשקיף ממנו לעצים שבחוץ, לשמיים, לעננים, לזריחה ולשקיעה כל הדברים שחווינו אותם כאן בבית הזה, הם כבר חלק מהנפש שלנו. יש נוסטלגיה, רגשות, פלשבקים מהנוף, מהבית הפרטי, זכרונות והחוויות האלה הן חוויות שחווינו כאן, בבית הזה. ברגע שבונים לי כאן, גם יסתובבו לי כאן נערים, יעשו רעש עם זיקוקים, יהיו מכוניות יותר, וכל ההסטוריה שלי תיעלם. מתן פיצויים, לא יוכל לרכך את הנזק האמיתי. הקמת הבנין, תעלים את כל ההסטוריה שלי מהנוף. הנוף הוא חלק מהנפש שלי. הקמת הבנין תהרוס אותי ממש וזה נזק אמיתי שכסף אולי ינחם אבל לא ימנע את הרס נפשי. האם ניתן לחייב את העירייה להפסיק לגרום לנזק על ידי המשך מתן הרשיון לקבלן לבנות ? האם ניתן לחייב את הועדה המקומית לתכנון ולבניה להפסיק לגרום לנזק על ידי המשך מתן הרשיון לקבלן לבנות ? מדוע אף אחד במדינה לא מבין שהרדיפה אחרי נדלן ולבנייה לגובה של העירייה והועדות לתכנון ולבניה, היא רדיפה שגורמת להרס של ממש לאנשים כמוני שסך הכל באתי לכאן וקניתי בגלל שהאיזור הזה היה כזה שאסור לבנות בו לגובה ? אם באיזור הזה לא היה את האיסור לבנות לגבוה, אז לא הייתי טורח להשקיע את כל החיים שלי באיזור שהנוף בו הפך לחלק מהאישיות שלי. ואני מוותר על הון. אני לא רוצה לגור בדירה . וגם לא רוצה שיאלצו אותי לקנות בית פרטי במקום אחר. כאן זה ההסטוריה שלי ויש לי נוסטלגיה מכאן. אני רוצה את המגרש שלי שישאר כמו שהוא היה, בלי בניין ענק ליד. מקסימום שהשכנים יבנו בית אחר, אבל לא לגובה. מה פתאום לגובה. מדוע כך לא להתחשב באחרים ? רק בגלל שהעירייה יזמה תוכנית מתאר כזאת שקובעת שמותר לבנות לגבוה ? לפני שהעירייה יוזמת תוכניות מתאר על איזור עם בתים פרטיים, היא לא צריכה לקחת מקום כזה ולקבוע שפתאום מותר לבנות בו לגבוה. קצת התחשבות באנשים שקנו באיזור כזה בית רק בגלל שאסור לבנות בו לגובה.

 

[bkr54]

גם אם לא תמכור - המציאות כבר השתנתה

השאלה אם אתה מוכר או לא, לא תשפיע על מה שמסביב. המציאות חזקה ממך, ואין לך כוח להילחם נגדה. האם כדאי לך להישאר במקום הזה כאשר ממילא כבר לא יהיו לך התנאים הטובים שאליהם התרגלת ? אם אתה חושב שאתה תצליח להילחם נגד הקבלנים והעירייה וכל המושחתים שסביבם - את טועה. הפתרון היחידי שיש לך - זה לברוח. תמצא לך פינה שקטה במקום אחר, ותתחיל פרק חדש בחיים. הרבה שנים חיית לך בשקט, עד שהבלגן של המדינה הגיע גם אליך. יש אנשים שפתאום מקבלים מחלה קשה, ואז הם שואלים: למה זה מגיע לי, הרי לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד. החוכמה במצבים כאלה היא להבין שהחיים צריכים להמשיך, ואין אפשרות להקפיא את המציאות לפי איך שמתאים לך. מה שעבר עליך שייך להיסטוריה, ועכשיו תחשוב על העתיד.