הרמוניה מטרידה אותנו רק כשאיננו נמצאים בהרמוניה. כש"משהו" לא מסתדר. מצא את ה"משהו", ומצאת את המפתח. אבל מה אם ה"משהו" הזה הוא עצם התפיסה שאנשים אחרים הם "נפרדים" ממך? הרי עצם חשיבה כזו מעמידה אותם במקום מסויים ומניחה שאינך יודע עליהם, על צרכיהם, רצונותיהם... בריקוד שני בני הזוג הופכים למהות אחת. כשגבולות ה"אני" וה"אתה" מתטשטשים, ההרמוניה נכנסת.
לי נראה שכאשר אנחנו חיים בהרמוניה עם עצמנו ואנחנו חיים שלא מתוך הצורך ל"קנות" את האנשים הסובבים אותנו אלא לשם הנאה מחברתם - אנו מגיעים להרמוניה עם אנשים
עם האנשים! אני לא יודע אם זה קשור לנושא ההרמוניה, אני פשוט לפעמים(לעיתים קרובות) לא מרגיש נוח ליד אנשים מסויימים וזה משתנה בין האנשים. אם זה אומר: -אנשים שאני רוצה להכיר. -חברים שלי. -מורים שלי. -בני משפחה שלי. -בנות. וזה מאוד מתסכל אותי!