הריק שלי
קוראת אתכם כאן במשך היום ולראשונה מאז התחלתי את "שוטטותי" בפורום, פשוט |לא מצליחה| להביא את עצמי לכתוב לענות להתייחס....
ריק לי. זה לא מחסור בזמן זה לא שאין לי מה להגיד (נראה לכם....
) זה פשוט שריק לי. אין לי אנרגיות. אני לא עצובה... (טוב, נו, אולי קצת...
) ולא צורב ומעיק לי הלבד (בזמן האחרון, לא תמיד...
) הדבר היחיד שעוד יש לי אנרגיות אליו זה הגורים...
בשבת אירגנתי להם חדרים (אחרי 4 שנים שהם ישנים באותו חדר, ערכנו פיצול) והייתי מאושרת!
אלה היו אנרגיות. אנרגיות טובות. דמיינתי כל היום את הפרצופים שלהם היום בצהרים כשחזרו מהגן ומבציפר וראו את ההפתעה כל כך הצטערתי שלא הייתי כאן בבית לראות את זה.... אפילו כשאני רק כותבת על זה אני מרגישה שוב פתאום איזה סוג של "התעוררות"... אבל או-טו-טו הם הולכים לישון, הגורים ובבית ישתרר השקט הזה שאני כל כך אוהבת ומקווה שהוא כשלעצמו יספיק אם לא היום, אז גם מחר, ומחרתיים, ועוד שבוע, הרבה-הרבה שקט כדי להחזיר לי את האנרגיות את הכוחות לזוז ולהזיז דברים (ובעיקר את עצמי) בשלב ראשון אני מסתפקת שיחזרו הכוחות לכתוב כאן יותר....
עפ
(גם בלי אנרגיות, קוראת הכל)
קוראת אתכם כאן במשך היום ולראשונה מאז התחלתי את "שוטטותי" בפורום, פשוט |לא מצליחה| להביא את עצמי לכתוב לענות להתייחס....
