הריונה של תמר - חלק א

[t@gel]

הריונה של תמר - חלק א

בבוקר התעוררה תמר מוקדם מהרגיל. בדרך כלל היא ממשיכה לישון עוד שעה לאחר שעומר יוצא לעבודה. הפעם היא התעוררה לפניו. היא החליקה מהמיטה בדממה, התקלחה וניגשה להכין ארוחת בוקר לשניהם. היא ניסתה להיזכר מתי לאחרונה אכלה ארוחת בוקר עם בעלה, מתי בכלל התעוררה יחד אתו, מוקדם בבוקר. החודשים האחרונים בחייה לא היו יציבים כלל. היא נהגה להתעורר הישר אל זרועות המחשב. מקבעת את עצמה לשעות של צ´אטים. הבוקר הדברים היו שונים. כשעומר יצא מהמקלחת חיכתה לו ארוחת בוקר מעוררת. הוא התבונן בפנים המלאכיות של תמר, משהו השתנה בה. מבע עיניה היה כמו זר לו, הוא כבר התרגל לכאב שהתנחל בהם מהיום בו סיפרה לו על הריונה, נזכר כי גם ליל אמש היה שונה מלילות עברו. שלא כהרגלה, תמר עזבה את המחשב בשעה מוקדמת ונצמדה אליו במיטה, מחבקת אותו באהבה. עומר החליט שלא לשאול שאלות ורק בירך אותה בברכת בוקר אור. הם דיברו על הפרוייקט שעליו להציג במשרד בעוד כשעה. כשסיימו לאכול, זירזה אותו שלא יאחר, כשהיא ממטירה על שפתיו שלל נשיקות, מאחלת לו הצלחה במצגת ומשלחת אותו לדרכו. לאחר שיצא שטפה את כלי ארוחת הבוקר והכריזה בינה לבין עצמה על יום מנוחה בשמש. היא הכינה לעצמה כוס נס-קפה נוסף, לקחה איתה את הטלפון האלחוטי ויצאה לגינת הבית, משתרעת על מיטת השיזוף, צוללת אל תוך מחשבותיה. הם היו נשואים כמעט 3 שנים, התחתנו לאחר שנתיים של חברות. האהבה ביניהם עלתה ופרחה. הם המשיכו לטייל ולצאת לבילויים כמו בימי רווקותם. מוסד הנישואין לא הורגש כלל. הם היו חברים אמיתיים. עומר היה בעל מושלם עבורה. העניק לה את כל צרכיה, התחשב ברצונה ללמוד וסייע לה להתקבל אל לימודי עיצוב. היה לה חלום לסיים את לימודיה ולפתוח בקריירה מצליחה. לאחר שנתיים של נישואים היא גילתה שהיא הרה. תמר הייתה מבוהלת. ילדונת, עוד לא בת 28, וכבר הרה. היא הרגישה כאילו החיים רימו אותה. היו לה תוכניות אחרות. היא לא הבינה דבר בגידול ילדים, לא רצתה להפסיק ליהנות מהחיים המדהימים שחלקה עם בעלה. תמר ידעה כי ילד ייקח ממנה את נעוריה. היא נכנסה לדיכאון, לא הייתה מוכנה נפשית להריון הזה. היא לא שללה את האפשרות ללדת ילדים בעתיד, אלא פשוט רצתה להגשים את עצמה גם בתחומים אחרים, לפני שהם יחלו בבניית הקן המשפחתי. עומר ראה את סבלה ולא ידע כיצד יוכל לסייע לה. הוא רצה את הילד, אך יותר מכל רצה לראות את תמר מאושרת. הוריה הסבירו לו כי היא תלמד לקבל את ההריון שלה עם הזמן, אבל לא היה זמן. הוא היה מוכן לכל, ובלבד שאהובתו תצחק. כאב לו לראות כיצד נמחק החיוך מפניה, מפנה מקומו לדכדוך. בחודש הראשון להריונה הגיעה אליה חברה לביקור. דפנה, רווקה, בת גילה של תמר חיה חיים אחרים לחלוטין. היא עבדה כמזכירה רפואית וניהלה רומנים סוערים על ימין ועל שמאל. מעולם לא החזיק אצלה גבר יותר מחודש. דפנה היא מאלו המשתעממות מהר. עד שדפנה התאהבה. היא סיפרה לתמר על הבחור המדהים, אותו פגשה בצ´אט. כבר חצי שנה הם יחד, וזה לעצמו הישג מדהים, היות ולדפנה היה רקורד של עשרות רומנים מהצ´אט. תמר הקשיבה בחצי אוזן לסיפוריה של דפנה. ראשה ריחף אי-שם בין "ענני הלא כלום" לבין "ענני הפנטזיה". ואז שאלה אותה דפנה אם היא מחזיקה קו אינטרנט בבית. עומר עבד במשרד ארכיטקטים, כך שהיה להם חיבור לרשת, מטעם העבודה שלו. תמר מעולם לא נגעה במחשב פרט לעבודות של לימודיה. זה פשוט לא עניין אותה. בחוסר רצון בולט היא נגררה אחרי דפנה לכיוון המחשב. במיומנות הפעילה דפנה את האינטרנט ושתיהן נכנסו לצ´אט. אלפי שורות רצו מול עיניה של תמר. היא לא הבינה דבר מהבלגאן שם. ואז החל השינוי המפתיע. תמר הבחינה שעם כניסתם לצ´אט, החל המסך מתמלא בפניות אל דפנה. היא הופתעה. היו לה אלפי שאלות לשאול. היא לא הבינה כיצד ייתכן שכולם הבחינו בכניסתן, מהיכן הם מכירים את "דפי" (דפנה הכניסה אותן בשם "דפי ועדי"), ומי זו לכל הרוחות עדי, שכולם מתעניינים בשלומה. בסבלנות בת אלף שנים, ישבה דפנה והחלה מסבירה לתמר את רזי הצ´אט. Nik name, שיחות פרטיות, שיחות בכללי, לקסיקון המילים הווירטואלי, אל מי מתייחסים, ממי לא נעלבים וכדומה. לאחר שעתיים, תמר כבר הייתה בעניינים. היא בקושי הבחינה בלכתה של דפנה. מרוכזת במסך, צוחקת ומשתוללת עם הגולשים. הם אהבו אותה, היא אהבה אותם. אנשים חדשים שלא מכירים אותה וכמו מכירים מאז ומתמיד. אותו ערב חזר עומר לבית מסודר וארוחת ערב רומנטית שהכינה תמר במיוחד בשבילו. הוא היה מאושר. הוא פחד על תמרי שלו, פחד לאבד אותה. בזמן הארוחה סיפרה לו תמר על המדיה החדשה שכבשה אותה. למען האמת, עומר לא סבל את דפנה, היא הייתה עבורו מעין סוררת. הפעם הוא הודה לה בלבו על שהכניסה עניין חדש בחיי אישתו האהובה. הוא קיבל את הצ´אט בברכה. לאחר שסיימו לסדר את המטבח, התיישבו שניהם על המחשב ועומר החל מסביר לתמר על הצ´אט. הוא הנחה את אותה מה מותר ומה אסור לומר בצ´אט, מדוע לא כדאי לה להזדהות בשמה האמיתי, לא להאמין לכל סיפור שהיא שומעת וכדומה. הם החליטו יחד כי היא תמשיך לגלוש תחת השם עדי. כך החל עידן חדש בחייה של תמר. לא עוד עקרת בית וסטודנטית ללימודי עיצוב. תמר הפכה להיות "גולשת" מין השורה הראשונה. היא לא התמקדה רק בצ´אט, היא חקרה את כל האתרים אליהם הגיעה. התאהבה בפורומים המציעים לגולש את האפשרות לשבת ולכתוב את כל הגיגיהם. לאתר "תפוז" נכנסה תמר לאחר שבועיים של גלישה ופשוט התאהבה. היא החלה רושמת את סיפוריה היפים מחיי הנישואים שלה בפורומים. הגולשים אהבו את "עדי" מיום ליום, יותר ויותר. דפנה הייתה שם לסייע לה בכל בעיה ושאלה, אבל תמר לא הייתה צריכה לשאול הרבה שאלות, היא קלטה את העסק מהר מאוד. לאחר חודשיים גלישה ?"תפוז" היא קיבלה עליה את ניהול הפורום המצליח ביותר באתר והפכה להיות שומרת בצ´אט. עומר הרגיש כי הגלישה ברשת ממלאת את עולמה של תמר והיא שוכחת את אכזבתה מהריונה.

 

[t@gel]

הריונה של תמר - חלק ב

תמר גמעה מהנס שכבר הספיק להתקרר, הציתה סיגריה נוספת וליטפה את עוברה, כמו מבקשת ממנו סליחה על כל סיגריה שעישנה אתו יחד. היא באמת מעשנת הרבה, יריב היה סופר לה את הסיגריות כל יום. יותר נכון היה לומר כי הוא ספר לה קופסאות ליום. מחייכת לעצמה חזרה להיסחף ולטבוע בזיכרונותיה. יריב היה מנהל הצ´אט. הוא היה אחראי על תמר וסייע לה בשמירה על החדר אותו ניהלה. תמר הוקסמה ממנו מייד. הוא היה איש שיחה מדהים, דיבר איתה תמיד בגובה העיניים, נתן לה את ההרגשה שהוא אף פעם לא עסוק מידי בשבילה, ומיום ליום הפכו שיחותיהם יותר ויותר אישיות. תמר פתחה לבה בפני יריב ושניהם נכנסו לעולם של מילים מצמררות על החיים והאהבה. יריב כל-כך הבין את תמר. היא לא ידעה כיצד הוא יכול להבין את תסכולה מההריון, את חיי הנישואין שלה, אם הוא עצמו רווק. למעשה, הייתה לה הרגשה מאוד חזקה כי אין לו חברה אפילו. מלותיו שיקפו בדידות עמוקה וכואבת. לאחר חודש של שיחות פרטיות היא העזה והציעה לו להיפגש עמה, היא הסבירה לו שכוונתה לפגישת ידידים תמימה לחלוטין, "שיחה על כוס קפה ועוגה". יריב גיחך ואמר לה שהוריו לא יסכימו לו להיפגש עם אנשים הרשת. רק אז ניגלה לתמר כי יריב עודו תלמיד תיכון בכיתה י"ב. הגילוי המפתיע עודד את תמר להמשיך בשיחותיה עמו. הוא הוקסמה מרמת ההבנה שלו. הבנה בוגרת של ילדון. הקשר ביניהם הלך והתחזק. הוא היה איש סודה, העצים אותה ברגשות אהבה, הניח לה למצוא בו פורקן לעצבים ומתחים, כמו מעודד אותה להישען על התמימות הטבועה בו, תמימות שנגזלה ממנה. האהבה בה הציף אותה, שימשה לתמר לעזר כנגד כעסה על הריונה. היא החלה מקבלת את עוברה בשלווה וסלחנות. יריב היה מכור למחשבים, מכור לאינטרנט, מכור ל"תפוז". הוא לא היה איש של צ´אטים, לא אהב לדבר עם כל אחד. הוא היה אחראי על כל הצד הטכני של הצ´אט. תמר ידעה כי הוא לא משוחח עם איש מלבדה בציאט שיחות פרטיות. הוא היה שם על מנת לסייע בתקלות. המילים שלו היו שמורות לה בלבד. היא לימדה אותו כיצד להכיר ברגשות ולהביע אותם. ליריב לא הייתה חברה מעולם. התמכרותו לרשת הגבירה בו את התחושה כי לעולם לא יימצא מישהי שתאהב אותו כמו שהוא והוא גם לא חיפש. הוא היה הרבה יותר בוגר מכפי גילו, מעולם לא מצא עניין בבנות גילו, הצליח לקיים דו שיח מרנין רק עם תמר, שהייתה מבוגרת ממנו ב-10 שנים. הוא היה מתרגם עבורה שירים מיוחדים שאהב. מקדיש לה אותם בפורום שלה. היא הייתה עונה לו שם במכתבי אהבה. הכל תחת שמות בדויים. שאיש לא יבין. היא לימדה אותו כיצד להיפתח. הוא ראה בה אימא ווירטואלית ואהב אותה מאוד בשל כך. הזמן חלף ותמר כמו השלימה עם הריונה, היא הייתה מסוחררת. השיחות עם יריב העניקו לה כוחות להתמודד עם הדיכאון שלה. היא ראתה בו יותר מחבר אמיתי, אבל לא הרגישה כיצד עם חלוף הזמן היא מתאהבת בו. כשהבינה את חומרת העניין היא נבהלה. עצם המחשבה שהיא מאוהבת בילדון גרמה לה לחרדות והיא החלה מצמצמת את שיחותיה עמו, מתבוננת בו מהצד ומנסה למתן את עוצמת רגשותיה. יריב לא הבין מדוע היא מתרחקת ממנו, אך כהרגלו, שתק. הוא קיבל את הריחוק בדממה. לא מודע לעובדה שתמר פיתחה אליו רגשות אסורים. הוא אהב אותה יותר מכל דבר בעולם. היא שימשה עבורו כמודל נשי מושלם. השירים שתרגם עבורה היו שירים מיוחדים, טעוני רגשות ותסכול, שירים שלא חלק מעולם עם אף אדם אחר. במכתביה אליו בפורום היא כתבה מילים המשתמעות לשני פנים. בעודה מתכוונת למילות אהבה, הוא ראה מילים של חברות אמיצה. הריחוק הכאיב לו, אך יותר מכל הכאיבה לו העובדה כי היא לא הסבירה מדוע היא הולכת. תחילה חשב כי פגע בה, אך הבין שסיבה אחרת מרחיקה אותה, סיבה שהוא, הילדון, לא יוכל להבין. הוא צלל לתוך עולם הדממה שלו, נותן לתמר את המרחב שהייתה זקוקה לו, ושוב חזר לנקודה ממנה התחיל, בה איש לא מכיר את יריב האמיתי, הכואב. עד שגלי הגיעה. גלי נכנסה לחייו של יריב כמו במקרה. הוא ראה בהודעותיה בפורום מצוקה כואבת קשה והחל מנסה לדובב אותה. היא הייתה חדשה ב"תפוז". לא הרבה הכירו אותה. עם כניסתה לאתר מונתה גלי כמנהלת פורום והתמקדה אך ורק בכתיבה יוצרת. היא לא גלשה בצ´אטים, אלא השתמשה בפורומים השונים כמקום לביטוי כאבייה. יריב הכיר לגלי את הצ´אט. ועד מהרה הם החלו צוללים בשיחות נפש פרטיות אל תוך הלילה. גם תמר הכירה את גלי, למעשה הן הכירו עוד לפני שיריב פגש אותה בפורום ושתיהן אפילו נפגשו פעם, במפגש של הפורום. תמר ידעה מהיכן נובע סבלה. היא תמיד עודדה את גלי להתמודד עם הקשיים, ניסתה לתת לה תיקווה שימים קלים יותר יגיעו. בשתיקה חתומה שמרו יריב וגלי על סוד שיחותיהם ולא שיתפו איש. תמר הרגישה כי משהו חדש ממלא את חיי יריב. היא הבינה כי יריב נקשר רגשית לבחורה, אך לא ידעה אל מי, עד ליום שבו מינה יריב את גלי כשומרת צ´אט. יריב סיפר לתמר על אהבתו לגלי, סיפר לה על פגישתם הראשונה והשניה, ולבה של תמר נצבט. היא מעולם לא פגשה את יריב. אבל היא לא הראתה זאת. גלי מצידה סיפרה לה על המאבק הנפשי אליו נקלעה בעקבות אהבתה ליריב. גלי לא ידעה אם זה אפשרי בשבילה. בגיל 26 להתאהב בילד שטרם מלאו לו 18. כך מצאה עצמה תמר מעודדת את אהבתם של גלי ויריב וכואבת בשתיקה. היא עודדה אותם להיאחז באהבה ולא לתת לה להעלם. היא באמת רצתה שיריב יהיה מאושר ועשתה כל מאמץ לפרגן לו בעודה סובלת בדממה. מלותיה עלו לה בסבל רב. הכאב שפילח אותה היה כה עז עד כי היא חשבה שהיא מתפוגגת אל מול בעלה. היא החלה מתקרבת אל יריב מחדש, המשיכה לכתוב לו מכתבים ושירים, מנסה להיאבק באהבה האסורה שלה, אך ללא הצלחה. לא עברו יום ולילה בהם תמר הצליחה לעצור את דמעותיה. היא אהבה את גלי אהבה אמיתית, דאגה לה בטירוף, מודעת לעובדה שגלי לא במצב נפשי טוב. תמר הבינה כי שניהם מאוהבים ושאין להם מושג על אהבתה היא. הסוד של תמר יצא לאור לאחר כמה ימים. תמר פנתה אל גלי וסיפרה לה על אהבתה ליריב. היא נשבעה לגלי כי לא תעמוד בדרכה וכי היא תתרחק. גלי, הרגשה מצידה שהיא הרסה את הקשר בין יריב לתמר והייתה הרוסה בשל כך. לאחר מכן סיפרה תמר את סודה ליריב. הוא היה המום ולא ידע מה לומר. הוא לא הבין כיצד השלה את תמר וגרם לה להתאהב בו. מתוך כל הבלבול שאפף אותם, ידעו שלושתם דבר אחד ברור, הם נקלעו למשולש רומנטי קטלני, בו המשתתפים אינם אויבים כי אם גרוע מכך, הם חברי נפש אמיתיים. הדברים החלו לובשים צורה של סיפור אהבה טראגי מסוג הרומאנים של "דניאל סטיל". הם בכו כל היום, מנסים למצוא את הדרך החוצה מסבך הרגשות הזה. תמר ביקשה לדבר עם שניהם, ויריב פתח להם חדר פרטי סודי בצ´אט. כשהיא נקרעת מבכי נשבעה להם תמר כי היא מודעת לטירוף שבדבר ושהיא תעשה הכל לשמור על אהבתם ותמתן את רגשותיה. הם ישבו בחדר ושתקו. שום מילה לא נראתה כמוצדקת באותו הרגע.

 

[t@gel]

הריונה של תמר - חלק ג

תמר התרוממה ונכנסה לבית להכין לעצמה כוס נס-קפה חדש. עם תחילת הריונה היא וויתרה על המון הרגלים רעים. אחד מהם היה לעבור לקפה נטול קופאין. רק על העישון לא יכלה לוותר. זה היה חזק ממנה, ולמזלה הרב, עומר לא התעקש על כך. הוא ידע עד כמה מתוחים עצביה וניסה שלא להלחיץ אותה. הם ניהלו חיי נישואין תקינים ורגילים. המשיכו להיות חברים טובים ועומר ידע הכל על יריב. ידע כי יריב משמש לתמר משענת בשעות בהן הוא בעבודה. ידע הכל פרט לדבר אחד, שתמר התאהבה בילדון. הוא בירך על הידידות החדשה של אישתו. מודע לעובדה כי בזכות ידידות זו הצליחה תמר לקבל את הריונה. הוא ראה את השלווה והאושר שהיו נסוכים בה. אבל אז התהפכו שוב היוצרות ותמר הפכה להיות עצובה שוב. עומר הבחין בעיניה הנפוחות, לא מבין על מה היא בוכה שוב. הוא החליט בחודש השביעי להריונה לקחת אותה לנופש בצפון. עבורה היה זה זמן טוב לעשות חושבים עם עצמה. הניתוק מהמחשב ומיריב כאב לה, אבל הזמן פעל לטובתה, או לפחות כך חשבה. כשחזרה מהנופש נכנסו גלי יריב ותמר לחדר פרטי הקבוע שלהם בצ´אט והיא החלה מבהירה להם כי חשבה על עומקם של דברים והבינה כי אין היא מאוהבת ביריב כלל, אלא בבעלה, וכי היא לא מוכנה שאהבתם של שניים מיקיריה תיהרס בגלל רגשות מוטעים שלה. תמר ארגנה בביתה מפגש של כמה חברי צ´אט קרובים וביניהם יריב וגלי. ההתרגשות אחזה בה. היא הולכת לראות את יריב בפעם הראשונה. חולמת על החיבוק המיוחל, נושמת את הרגע בו תביט אל תוך עיניו. תמר הייתה נסערת. בבוקר המפגש המיועד תמר הייתה כל כך לחוצה, עד כי שכחה מקיומו של העולם. היא ספרה את הדקות עד לשעה בה קבעו כולם. גלי התקשרה להודיעה שהם יאחרו. להפתעתה של תמר היא הרגישה הקלה מסוימת. היה זה זמן טוב לעשות סדר במחשבות ולמתן את ההתרגשות. היא מאוהבת אך ורק בבעלה, מתרגשת לפגוש את יריב לראשונה, זה כל הסיפור. היא לקחה נשימה עמוקה ונרגעה. כשהגיעו, תמר חיבקה את גלי בחום אימהי. לפתע הכל היה בסדר. גלי ויריב הם שני ילדיה הווירטואליים. במקום לשקוע במחשבות על יריב, היא שקעה בדאגה לגלי. מביטה אל עיניה ומסרבת להרפות מחיבוקה. איש לא הבחין כי תעצומות הרגש של שלושתם היו כל-כך גבוהות עד כי ניתן היה להרגיש בגלי החום שעברו ביניהם. איש מהחברים גם לא ידע כי בין גלי ויריב נרקם סיפור אהבה תמים. תמר הייתה זו שסייעה להם להסתיר את הרגשות ביניהם, מחפה עליהם מכל עין סקרנית. גלי ויריב נשארו עוד הרבה אחרי לכתם של החברים. הם לא דיברו על רגשותיה של תמר. הם דיברו על הכל מלבד על מה שהתחולל בתוך תמר. כשליוותה אותם לרכב התבוננה תמר בעיניו של יריב, מבקשת לעצמה למצוא את שחסר לה. יריב אחז בה בחוזקה, מחבק אותה בכל כוחו, חיבוק של אהבה. היא הייתה כמו אימא בשבילו והיא ידעה את זה ואהבה אותו על כך. למחרת נפגשו שוב שלושתם על הרשת. תמר הייתה מבולבלת לחלוטין. נוכחותו של יריב בין זרועותיה הרעישה אותה. היא שכחה את החלטותיה וחזרה להתעלל בעצמה עם המחשבות עליו, עם הרצון להיות שייכת לו. היא הבינה שמכתבייה בפורום פוגעים בגלי, ניסתה להקהות רגשות, נלחמת בעצמה ונשברת. יריב כאב את כאבה ולא היה מסוגל לסייע לה. הריונה של תמר ספג טראומות רגשיות קשות שוב. תמר לא הצליחה לשלוט ברגש. היא הייתה חצויה לשניים. תמר של יריב ותמר של יריב וגלי. המאבק על אהבתה ניתק אותה מכל הגיון. היא ניסתה לדבר עם בעלה, אך ללא כל הצלחה. היא לא העזה להוציא את המילים. לא רצתה להכאיב לו. הימים עברו ותמר שימשה כעין מקדש של עינויי נפש. היא ספגה את ייסוריי גלי בבכי, מנסה להרגיע אותה. גלי הרגישה אשמה, תמר הסבירה לה כל פעם מחדש, עד כמה היא טועה.

 

[t@gel]

הריונה של תמר - חלק אחרון

חוזרת למקומה תחת חום היום התמתחה תמר בהציתה סיגריה נוספת. הטלפון צלצל ותמר ענתה בחוסר רצון. היא רצתה יום של שקט. למזלה היה זה טעות במספר. היא לא תניח לאיש להטריד אותה היום. עליה לסכם את חודשי הריונה. היא ידעה כי מסכת הרגשות שעברה נבעה מעודף רגישות שהנחיל לה ההריון. הרי היא מעולם לא הייתה טיפוס סנטימנטאלי. היא תמיד לקחה את החיים בקלילות. זורמת איתם. היא הבינה היום כמה מכות נחתו עליה בהריון הזה וכאב לה על שלא הבינה זאת עוד קודם. אולי אז הייתה יכולה למנוע את כל הסבל שלהם. אולי אז הייתה יכולה למנוע את המשבר הגדול ביותר בחייה. לאחר שיחה כואבת בה הודתה תמר בפני יריב כי שיחותיהם חסרות לה, וכי היא מרגישה שהוא מחסיר ממנה, נכנעה תמר לדמעות והחלה בוכה בתוך חדר השינה, מול בעלה המתבונן. היא הרגישה כי היא נשברת. מתפרקת לאלפי גורמים. עומר הביט בה בדממה ועטף אותה בין זרועותיו. תמר פנתה אל האיש שהכיר אותה הכי טוב מכולם, אל האיש שסגד לאדמה עליה דרכה, אל בעלה. היא סיפרה לו הכל, על יריב, על גלי, על האהבה ששלושתם חלקו, על הסבל הרגשי העצום אשר נכרך בהריונה הטעון. תמר הסבירה כי ההריון הוא שהביא אותה לידי חיפוש אחר האהבה והנעורים. היא לא בגדה בו, היא בגדה אך ורק בעצמה ובתינוקה. עומר התבונן בפניה, מנגב דמעותיה ולחש "תמרי שלי, אינך מאוהבת ביריב, את מכורה לו. מכורה למילים, לרגש, מכורה ליחס שהעניק לך". "הרגשתי חסרת אונים אל מול ההריון הזה, כמו שחיי נעצרו ושינו כיוון מבלי לשאול אותי" "אני מבין אותך תמר, אני רק כועס על עצמי על כי לא הבחנתי במאום" "עומר, לא החסרת ממני אהבה, נתת לי הכל תמיד. נסחפתי אחרי נעוריו של יריב, מתוך רצון עז לחזור ולשמור על נעוריי". הוא התבונן בפניה שוטפות הדמעות. האישה שלו, זו שכל כך אהב, היא רצתה להרגיש צעירה סך הכל, רצתה לחזור לימים בהם הייתה חטובה וכובשת. לא ההריון הוא שתסכל אותה, כמו העיתוי שלו. הם נשבעו שלו יניחו לרגש ללכת לאיבוד שוב. הוא הבטיח לה כי יעמוד לצידה ויסייע לה להיגמל מההתמכרות שלה. מסביר לה כי יריב בחר באהבה, זכה לאהבה הראשונה שלו ולה אסור לעמוד בדרכו. עליה לשחרר את יריב. והבטיח לתמוך בה כל הזמן, להשיב לה את נעוריה במלותיו הוא. אותו לילה הם ישנו חבוקים. היה זה הלילה הראשון בו הצליחה תמר לעצום עין, רגועה מזה חודשים. בבוקר היא כתבה את שיחתה עם בעלה בפורום. וביקשה מגלי שתקרא. מה שהתחיל כנסיגה ומיתון רגשות עבר לסערה עצומה. גלי הבינה שתמר מודה בהתמכרות שלה, בקושי לשחרר את יריב והיא החליטה לעזוב. תמר התקשרה בהיסטריה אל יריב, מבקשת ממנו כי יסביר לה שאין זה המשך של הכאב כי אם סופו. יריב הגיע אל גלי באותו הרגע, נשבע לה כי הוא אוהב ולא יניח לה ללכת ממנו. במשך יום שלם ניסו שניהם להבין את תמר. להבין את עצמם. להבין את המשולש הקטלני הזה. כאב חד פילח את גבה התחתון של תמר והיא פקחה עיניה, מציצה בשעון התלוי על פרק ידה. השעה הייתה אחת וחצי בצהרים. היא מתחה רגליה וניסתה לחזור ולהתרכז במחשבותיה על יריב וגלי. היא ידעה כי כעת היא נותנת לעצמה דין ודברים על כל המאורעות. מסכמת את הסיפור. מתעלמת לחלוטין מהכאב, נזכרה בשיחה שניהלו שלושתם ליל אמש בחדר הפרטי שלם בצ´אט. גלי דיברה איתה על מועד הלידה הקרב ובא. שואלת אם תוכל להגיע לבקר אותה בבית-החולים. הם גם דיברו על מבחני הבגרות של יריב העומדים בפתח ונזפו בו על שהוא לא מקדיש תשומת-לב מספקת ללימודיו. השיחה ביניהם זרמה בקלילות, ללא רגשות טעונים, ללא דמעות. תמר הודתה בפני עצמה כי היא אף נהנתה. שתיהן כיסחו את יריב בירידות על כי הוא יתגייס להיות טבח בצבא. יריב לא היה פראייר, הוא החזיר להן ירידות על בורותן בענייני מחשבים והבטיח להן שום עזרה מצדו בפעם הבאה שיבקשו, כאות על העקיצות שלהן. בחדר הווירטואלי, כמו בלבותיהם, נשבה רוח שחוק ואושר. יריב וגלי הודו לאל על כי תמר הייתה מאושרת לראשונה מזה חודשים ארוכים. היא שלחה ידה והציתה סיגריה. דקירת הכאב השניה הגיעה בתוך 15 דקות והייתה מחרידה. תמר הניחה יד על בטנה וחייכה. היא פנתה אל התינוק שברחמה ואמרה בקול אוהב, "אני מקווה מאוד שאין לך כל תוכנית לצאת היום". היא לא חשבה לרגע על לידה. היו לה עוד שבועיים עד לתאריך המיועד. מתמכרת לליטופי השמש החמים הושיטה ידה אל הטלפון האלחוטי וחייגה אל עומר. הפקידה של המשרד ענתה לה. היא ידעה שתמר עוברת תקופה קשה ושאין להתייחס למצבי רוחה. לא אחת תקפה אותה תמר בטלפון. היו פעמים שהיא נבהלה ובכתה. תמר נזכרה כיצד צעקה עליה. היא כעסה על עצמה כעת והתנצלה בפניה על התנהגותה. חצי מחויכת חצי בספק העבירה הפקידה את השיחה אל משרדו של עומר. זה ענה לשיחה בקול דואג, מקווה שאין תמר נתקפת שוב בהיסטריה. "תמרי שלי, קרה משהו?" הוא שאל בקול מאופק. הוא הרגיש בשינוי שחל בה בבוקר. מין שלווה רגעית שנחה על פניה לפני שיצא לעבודה. זמן רב מידי שלא ראה את פניה זורחות כך. "קרה משהו עומר" שמע את קולה מעברו השני של הקו. "קרה משהו נפלא, התקשרתי להזכיר לך עד כמה אני אוהבת אותך". הוא עצם עיניו והתמכר לרטט שעבר בו באותן השניות. הוא אהב אותה בטירוף וכעת הוא ידע, הוא זכה באישתו האהובה חזרה. תמרי שלו חזרה לעצמה. היא סיפרה לו כי בילתה את כל שעות הבוקר בגינת הבית, מתמזגת עם השמש ומשחזרת את חודשיה האחרונים. מודה לו על התמיכה שהעניק לה לאורך כל הדרך. הם צחקו יחדיו ותוך כדי שתיאמו לצאת בערב לבלות יחד, זעקה תמר לתוך האפרכסת. הפעם הציר היה חד וקשה. עומר ניבהל, צועק לתוך הטלפון, שואל מה קרה. היא הבינה כעת, הכאבים הללו, אלו צירים. היא באמת הולכת ללדת. היא המתינה מספר שניות עד יחלוף הכאב ואמרה בשלווה "עומרי שלי, נראה לי שהערב נבלה בבית חולים, נחגוג את עובדת היותנו הורים". עומר טרק את הטלפון ורץ לכיוון דלת היציאה, צועק באושר לפקידת הקבלה. "אני אבא!!!". למחרת, כשעברו גלי ויריב את דלת המחלקה בבית היולדות, שמעו את צחוקה המתגלגל של תמר מהמסדרון. בחדר ישבו אורחים רבים. תמר נראתה מאושרת יותר מאי פעם. האמהות העניקה לעיניה העייפות מבט צלול וחייכני. היא חיבקה את שני ילדיה הווירטואליים ולחשה "תכירו את עמית, הבן שלי". היא סיפרה להם על הלידה הקלילה שעברה ואילו עומר התבונן בהם וצחק "לעומת הריון כזה טעון, כל לידה נראית פיקניק". היא סיפרה להם על ההחלטה לקרוא לתינוק עמית, צירוף אותיות של תמר ועומר. הם התיישבו לידה, נפעמים מהשינויים שחלו בתמר. רק לפני שבוע הם עוד בכו ופחדו. כעת כולם כבר ידעו היטב. תמר לא התאהבה ביריב. תמר מאוהבת בבעלה. יריב עבורה היה התמכרות סוחפת לנעורים אבודים ותו לא. הילדון הזה עזר לה להתבגר ולקבל על עצמה את תפקיד האם. מעבר לאושר הכורך כל משפחה טרייה חדשה, ריחפה באוויר רוח של שלווה. תמר זכתה בבנה הקטן. היא אימצה ואתו אל לבה באהבה, עומר ישב לצדה מחבק אותה. הם התבוננו אל גלי ויריב, מתעלמים לרגע משאר האורחים ואז אמרה תמר בשקט, "יריב, סייעת לי להשלים עם הריוני, התמימות שלך דבקה בי. תודה לך על כך. אני משחררת אותך כעת", היא שתקה לרגע ואז הוסיפה, "מעתה אני זו שאהיה לכם למשענת. אני זו שאשלח בכם חצי כוחות לדבקות באהבה". היא החרישה, מלטפת את ידו הענוגה של בנה הרך. העיניים המשיכו את שהקול לא אמר...תמר כבר לא מכורה ליריב. תמר התמכרה לתינוקה.

 

[עדי 22]

תגל

תודה רבה לך. הבוקר שלי התחיל מקסים כרגיל ועכשיו הגעתי לעבודה ולא היה משהו מיוחד לעשות ומאוד שמחתי לקרוא את הסיפור שלך. הוא פשוט מקסים ומעניין ביותר! את מאוד כשרונית.

 

[t@gel]

תודה רבה עדי22

מקווה שתהיה לך גם שבת קסומה

 

[עדי 22]

את מקסימה תגל

תמשיכי להלהיב אותי עם עוד סיפורים שכאילו פשוט כיף עדי שבת שלום גם לך

 

[may may.]

ווווווווואאאאוווווווווווו

כתיבה מדהימה ריגשת אותי... אין לי מילים. M

 

[t@gel]

../images/Emo13.gif תודה שקראת

ועוד יותר תודה שאהבת

 

[עדי~]

לתגל

ספור שווה לב ממש נהנתי ולא חשוב עם הוא אמיתי או לא טודה לך.

 

[t@gel]

תודה רבה עדי~

ואהממ.. סיפור אמיתי לחלוטין מלבד הסוף...

 

[ספירו^ש]

תגגגגלללל!

וואו! כשרונית בצורה מדהימה!!! זה כתוב בצורה כל כך טובה שפשוט זרמתי עם הסיפור.. הוא כל כך קריא!!! פשוט מהמם! זה גורם לך לחשוב.. תודה לך! אוהבת, ספירו´ש

 

[t@gel]

ספירוש מתוקונת

יווו כמה אני אוהבת אותך תודה ילדונת...

 

[_דקלה_]

מילה אחת.. ../images/Emo41.gif

מ-ק-ס-י-ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[חיוכית]

תגלוש - חולה עלייך אני../images/Emo39.gif

תצריף מילים כה נפלא יכול להוא רק ממך. רגישה ולבבית עם החוש הומורועצב נסוך בך הכל מכל ומשלוב שכזה רק יצירה גדולה יכולה לצאת.. גדולההה את אהבתי כל כך את ג ד ו ל ה מואהה תגל.

 

[leonori]

רציתי לקרא את סיפורך בשבת דווקא

ואכן צדקתי. הסיפור כבש אותי. כל כך אמיתי. מציאותי. טעון רגשות זעם ותסכול, וידידות יפה של זוג, וחברים. רצופה בסלחנות מרובה, והכי הכי... ביופייה של האהבה. תודה לך תגל על סיפורך. לעונג היה לי לקראו. שבת יפה לך. L

 

[***סימי***]

בוקר טוב תגל! ../images/Emo13.gif

איזה יופי של סיפור מעניין ומקסים. את כותבת מאוד יפה. סתם חזרתי לימי האינטרנט והנה אני משוטטת לי בתפוז. ומה מצאתי.??? אותך איזה יופי. יום מקסים שיהיו לך מלא

ממני סימה (מהפרעות אכילה .. זוכרת?)

 

[t@gel]

בוקר אור סימי ../images/Emo42.gif

טוב לראות אותך כאן מקווה שעשית חיים עד היום ולכן נעלמת לנו מקווה שאת חזקה יותר שתהיה לך שבת שלום תגל,

 

[***סימי***]

תגל

האמת היא שדווקא חיים זו לא המילה המתאימה ביותר.. אבל ... זה יותר לפורום שלנו.. כשארגיש שזה הזמן הנכון אני אספר כבר.. כרגע עוד קשה לי... שבת שלום לך מה שלומך את?? ***סימי***

 

[אנושית~]

סוף טוב הכל טוב..

סיפור יפה מרגש מאוד לא יודעת אם זה סיפור אמיתי אך בהחלט יכול לקרוא לכל אחד מאיתנו ..סיפור אנושי שמכניס חלק מאיתנו להרהורים ..לעומת חלק שיודע שאצלו הסיפור יגמר אחרת ..כותבת נהדר תגל מלא רגש תענוג מלא נשיקות לך תגל ושתדעי גם אם לא משוחחות ..תמיד עוקבת אחריך ושואלת לשלומך }{