כולנו היינו שם
הריון 1
אני עכשיו סוף סוף בהריון ראשון אחרי ivf אני מאוד חוששת מהתמודדות עם ילדים בכלל ועם השניים שבדרך בפרט אם יש למישהו/י עצה אשמח לשמוע
כולנו היינו שם
אנחנו עוברות את כל העינויים האלו, נשאבות למערבולת הטיפולים וכשכבר משיגים את המטרה ורוצים לנוח מגלים פתאום שאנחנו רק בהתחלה של מאבק אחר, ואני לא מדברת על הבחילות הצרבות וכל שאר הכאבים "הקטנים" והמעצבים, אלא על שלל הסיכונים שצצים אלינו מכל ספר הריון מצוי, כל בדיקה ותקופת החרדות עד קבלת התשובה - לא אהבתי להיות בהריון, רציתי כבר שהסיוט יגמר עם ילדה בריאה בידים. ואכן הוא נגמר, והיתה לי את הילדה ממושלמת שלי בידים, הילדה שכל כך חיכיתי לה ו.......לא ידעתי מה אני עושה איתה, מה היא רוצה ממני, מה אני צריכה לעשות ומה היה לי רע קודם וזה עוד עם תמיכה של בעל מקסים ואמא וחמה שלא עזבו אותי לשניה ועשו הכל בבית וכל מה שנשאר לי לעשות זה להניק ולישון. אז המלצה שלי זה לא להיות גיבורה לקבל עזרה, כי מאוד קשה לעבור את זה לבד בהתחלה, לא לצפות להתאהב ישר, ובקשר לאמהות זה משהו שמגיע לאט לאט זה מתחיל בדאגה גדולה ליצור הקטן וחסר הישע שיש לך בידים ומתחלף באהבה ענקית שאת לא יודעת מאיפה זה הגיע לך. וכנראה שזה שווה הכל כי הנה עכשיו אני עוברת את אותם טיפולים ואפילו יותר קשים (בפעם הקודמת לא הגעתי להפריה) כדי לעבור את הכל מחדש. אז המון מזל טוב על ההריון שיעבור בקלות ובמהירות.
