לא היתה לי אנרגיה רגשית מספקת כדי לקרוא את
השרשור הזה, ואני מקווה שאתפנה אליו, הוא חשוב וראוי שאקדיש לו תשומת לב. אני מתייחסת לזה כאל אפשרות ריאלית, לאור הנתונים הדמוגרפיים. למזלי יש לי זכות חוקית לעבור לאירופה ואולי גם אממש אותה, אני ממילא רוצה לגור שם יום אחד, אבל נכון שזה קשה לעשות אחרי גיל 40. כשגרתי בהולנד פגשתי אנשים שגרו פעם ביוגוסלביה, היתה מדינה כזאת, עכשיו אין. קורה שאנשים חייבים לעשות מן מעברים שכאלה. נכון שהם היו הרבה יותר צעירים מאשר הגיל שאני אהיה בו אם וכאשר אצטרך לעבור. אבל כרגע אני חיה כל יום בנפרד בלי לחשוב על כך בצורה קונקרטית. לגבי האלהורות, היה נחמד אם היו יותר כמוני, לי נמאס שבכל מקום בציבוריות הישראלית עוסקים בהריון, לידה, משפחה, ילדים.