הריון ופחדים

[יערה רונן1]

הריון ופחדים

אני קוראת "פאסיבית" של הפורום כבר כמה שנים. אני בת 35. אני סובלת מזה כ-20 שנה מבולימיה - ונסיתי פחות או יותר כל טיפול אפשרי - באיכילוב במרפאות, אישפוז (בתקופות בהם המשקל ירד המון, שורה של פסיכולוגים פרטיים, שורה של פסיכיאטרים פרטיים ותרופות (כרגע אני שותה אנפרניל 150 + למוגין 300- בעבר ניסיתי סרוקסט, טופמקס, סיבמלתה...) - ושום דבר לא פתר הבעייה, פה ושם היו תקופות מאושרות של "נקיון"... אנשים תמיד רוצים לזכות בלוטו/פייס, אני מסתפקת בלקבל בחברה את כל הכסף שהוצאתי על אוכל בימי חיי... גיליתי לפני שבוע שאני בהריון...זה לא צריך היה להפתיע אותי כי עבדנו על זה בשנה האחרונה. אבל פתאום נבהלתי (מאוד) - איך אני אגדל את הבוטן הפצפון הזה עם כל ההקפאות??? האם אני אגואיסטית רעה??? אשמח לשמוע משתתפות שעברו חויה דומה, ובעיקר אשמח לקצת פרספקטיבה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ברוכה הבאה יערה

לא חוויתי הריון. כן חוויתי בולימיה. ואני יודעת כמה קשה להשתחרר ממנה, וכמה קשים החיים איתה. את לא רעה, ולא אגואיסטית. את חולה. ואני חושבת שילד שלך מגיעה אמא בריאה. לא אמא אחרת, לא שעדיף שלא תהיי אמא שלו. הוא צריך אותך, אמא שלו, בריאה.הוא צריך אמא בריאה עכשיו כשהוא גדל בבטן שלך, והוא יצטרך כזו לכל חייו. יכול להיות שזו מוטיבציה חדשה שתעזור לך לשמור על עצמך מהחולי, לפחות בתקופת ההריון?