הריון בגיל 40+

הריון בגיל 40+

בוקר טוב, חגגתי 40 בסוף אפריל. ילדתי (הריון ספונטני) בגיל 38 את בני בכורי. מאוד רוצה להביא לו אח/אחות. בעלי לא היה מוכן לשמוע על זה. לאחרונה תפנית. חושב באופן חיובי על הנושא ויתן לי תשובה בקרוב. (זה לא יהיה בעוד שנים ... כך הוא אומר). אבל אני - אפילו חודשים מפחידים אותי ... השעון הביולוגי מתקתק ומתקתק .. הסטטיסטיקות נראות פחות וורודות עם הגיל. מצד שני ללחוץ אותו לא נראה לי שיקדם את העניין - בעיקר שהוא מאוד התקדם בחשיבה שלו (מ-לא מוחלט ל-חושב באופן חיובי ...). האם משהי יכולה לעוץ לי עצה? האם הלחץ שאני חשה מוצדק? כלומר שכל חודש שעובר סיכויי הצלחה קטנים יותר? הרבה תודה מראש, חוה.
 
שלום לך

למה בעלך לא מסכים? מדוע למנוע ממך עוד ילד ומהבן שלך אח או אחות? כמה זמן הוא עוד יחשוב על זה? כשאני דיברתי על לחזור לטיפולים לילד שלישי (מה שלא עשיתי לבסוף) בעלי אמר לי - " אני לא בעד אבל מה שתחליטי אני איתך" אין מצב שהוא היה מונע ממני ילד שלישי אם ההיתי סגורה על עצמי
 
בעלי יכל להסתדר גם ללא ילדים

הוא הסכים לראשון בגללי והוא אב נפלא ... עם הלידה הראשונה שלנו הוא חווה קושי גדול במהלך חצי שנה ראשונה עם אובדן חירותו וחירותינו. למען האמת, רק כעת כשדניאל בנינו בן שנתיים הוא מתחיל להרגיש יותר טוב. כפי שציינתי על אף הקושי הוא תפקד למופת והיה אב מצויין. איפשר לי ועודד אותי ליסוע לשני כנסים בחו"ל בשנתיים האלה ... יש כמה דברים שחשובים לו. כמו לעשות ספורט 3 פעמים בשבוע. הוא חושש משני ילדים כי זה הרבה יותר קשה מילד אחד וחושש שלא יוכל להמשיך בדברים שחשובים לו. למרות שאני מבטיחה לו שאאפשר לו את העיסוקים החשובים לו, הוא חושש שלא ישאר לשנינו כזוג הרבה... יש לציין שאין לנו עזרה. אמי מבוגרת מאוד (בת 82 שתהיה בריאה) והוריו של בעלי אומנם עוזרים מעט אבל ידיהם עמוסות בהמון נכדים. חוה.
 

ר ע נ נ ה

New member
החששות שלו מוצדקים

בטח שעם שני ילדים קשה יותר, בעיקר אם ההפרש בגילאים קטן ובעיקר כשאין עזרה מהמשפחה. גם נכון שכזוג לא נשאר הרבה זמן ביחד כשהילדים קטנים, אבל הם הרי גדלים בסוף אז רק צריך לצלוח את התקופה הראשונה. אם הזוגיות בסדר, אז סביר להניח שהיא תשרוד עוד ילד, במיוחד שההלם של הילד הראשון לא ממש חוזר על עצמו בילד השני. אני מבינה את ההתלבטות שלך, הייתי בדיוק באותו המקום כמוך, גם בעלי לא רצה עוד ילד ומה ששכנע אותו זה הטיעון שלבת שלנו לא מגיע לגדול לבד בעולם והיא צריכה אח או אחות. היום במבט לאחור אני מודה שהיה מאוד קשה ועדיין במרחק של 10 חודשים מאז שהקטן נולד קצת קשה לנו אבל זה הולך ונהיה קל וכמובן שווה, שווה, שווה כל רגע עם הקטנים המקסימים האלה!
 

דינהלה1

New member
עונה לך גם

בקשר לבנך הבכור כבר עברתם כמעט את התקופה "הקשה". ככל שהילדים גדלים הם יותר עצמאים ויותר קל לצאת איתם לשליו אותם בחיים. אם רוצים לצאת מביאים בייביסיטר וכו. הבאת תינוק לעולם המשמעות עוד שנתיים כאלה. מצד שני אחרי שנתיים יהיה לכם את הזמן שבעולם להנות מהילדים ולמצוא זמן גם לעצמכם. בזמן שבעלך "מתבשל" את יכולה בינתיים לגשת לרופא נשים לבצע את הבדיקות השגריתיות של טרום הריון וגם לקבל מהרופא עדכון לגבי כשירותך והסיכוי להכנס להריון.
 
תודה על התגובות. מהן הבדיקות השגרתיות?

אני כבר 5 חודשים לוקחת חומצה פולית. השלמתי בדיקות גנטיות חדשות. לא כ"כ ברור לי מה עוד. אני קצת מתלבטת אם לבדוק פרופיל הורמונלי או סתם להתחיל ולנסות. אם הפרופיל לא יהיה תקין כ"כ זה סתם יכניס אותי לדאגות על אף שגם עם פרופיל לא מושלם עדין ניתן להרות ... בכל זאת, אשמע לעצתך ואקבע תור לגניקולוג עכשיו. תודה לכולן. התגובות שלכן מאוד מעודדות. חוה.
 
לא זוכרת מהם בדיקות שגרתיות

חומצה פולית בודאי לקחת מעבר אולי בדיקות דם סטנדרטיות?
 

דינהלה1

New member
אכן פרופיל הורמונלי ובדיקה פיזית

זה מאוד חשוב, אצלי לדוגמא גילו שאני פוליציסטית, קיבלתי כדורים להסדרת המחזור, אצלי המתנה לביוץ "טבעי" היה כמו בערך זכייה בפיס...לקח לי שנה ו3 להרות בהריון הראשון וזאת עם כדורים להסדרת ביוץ. בהריון השני הרופא הגאון שלי ביקש גם מבעלי לעשות בדיקות, ושוב הוא צדק...גם אצל גברים עם הגיל ההורמונים משתנים. תקבעי אצל רופא נשים שהוא גם רופא פריון. שיהיה לך בהצלחה.
 
שיחה כנה מלב אל לב

חשבת אולי לנהל איתו שיחה כנה על החששות שלך? לא ללחוץ אותו לתת תשובה במיידי, אבל לשבת איתו ברגוע ובניחותא ולהסביר לו את החששות שלך ולתת לו גם לדבר מהלב בלי ללחוץ. שיהיה בהצלחה מוריה
 
ניהלנו מספר שיחות כאלה במהלך השנה האחרונה

בעלי מלא בחששות. האמת היא שהיו לי הרבה שיחות כאלה איתו גם לפני הילד הראשון אבל עכשיו זה אפילו קצת טעון יותר ומלא עוד יותר בחששות מצידו. חוה.
 
ואני.. לא רוצה להיות נביאת זעם - אבל....

אנסה לתת לך כמה עובדות אמיתיות.. כן, ככל שהגיל מתקדם יותר קשה יהיה לך להיכנס להריון ספונטני.. את צריכה להודות לבורא עולם שזה קרה לך בגיל כ"כ מתקדם כמו 38... ושהכל היה בסדר וברוך-השם הילד בריא... צריך לקחת בחשבון שעכשיו שאת מעל גיל 40 יהיו בדיקות שתצטרכי לעבור, גם במהלך הריון טבעי מעבר לאלו שעברת כאשר היית בת 38. מנסיוני האישיר - אני אומרת.. לא לחכות. נכון שיותר קשה עם שני ילדים.. אבל הזמן שבו תוכלי להגשים את הרצון הזה .. הולך ומתקצר. היום כאשר את עדיין בתוך הסיפור של חיתולים וכו' יהיה לך יותר קל לקבל ולגדל ילד נוסף מאשר כאשר הבן שלך הנוכחי כבר יהיה בשלב יותר מתקדם וגם לילד יהיה יותר גל לגדול ולא להיות לבד, עכשיו.. מבחינת חבר למשחקים. אני מציעה לשבת יחד עם בן-זוגך ולנהל שיחה אמיתית ורצינית על הנושא. כך הדברים יהיו ברורים לשני הצדדים.. לגבי החששות שלו לשיגרה - וזה שי ילדים - לא מסיים את החיים שלנו - אלא רק מעשיר אותם ואם יש דברים שחשובים - עושים להם זמן.
 
חששות

אין ספיק שהבאת ילדים משנה את שגרת החיים ונוטלת מאיתנו , לפחות בתקופה הראשונה, את החופש שהיה לנו עד עכשיו. קראתי קצת את השרשורים ואני רואה שאת עושה כבר בדיקות וההרגשה שלי היא שאת כבר מוכנה להביא ילד ואת כבר בראש של ילד נוסף ואילו בעלך עוד לא יודע מה הוא רוצה. נראה לי, זאת רק הרגשה שלי, שאתם בשני מסלולים שונים . אני קצת חוששת שאת עכשיו מתכוננת להביא ילד ובעלך יחליט בסוף שהוא לא רוצה ותחווי קושי גדול. לדעתי, ונראה לי שאת מסכימה איתי, הבאת ילד צריכה להיות החלטה משותפת של שני ההורים כי היא משנה את חייהם של שני ההורים. נסו לחשוב , לא על השנתיים הקרובות, אלא על עוד 10 שנים - איך אתם רוצים שהמשפחה שלכם תיראה, האם די לכם בילד אחד או אולי אתם רואים עצמיכם בבית מלא ילדים. קחו בחשבון שילדים גדלים ונהיים עצמאיים יותר ויותר. קחו בחשבון שיש לילדים מעון וחוגים וחברים. אין ספק שסדר היום משתנה וגם העדיפויות, אבל אפשר לאמץ שיגרת חיים חדשה שתתאים למצב המשפחתי החדש. לא חייבים לוותר על הזוגיות, ועל העצמאות, פשוט מוצאים דרכים אחרות לפתח את עצמיכם כזוג וכיחידים. אני עושה אימון על המעבר להורות -על החששות ועל שמירת הזוגיות ולמעשה על כל נושא שקשור להבאת ילדים (לפני ההריון, בהריון ואחרי הלידה). אם תהיו מעוניינים צרו עימי קשר. בכל מקרה ובלי שום קשר, אשמח לשמוע ממך על ההתקדמות בנושא ואשמח עם תעדכני אותי איך אתם מתקדמים יום נעים מוריה
 
את כנראה צודקת ...

בעלי באמת מבולבל. למעשה הוא כבר אמר לי כן בהתרגשות וכששאלתי מתי? בעוד שבועים? שוב קיבל רגלים קרות. אני מאמינה שאם ארפה קצת הוא יתן תשובה חיובית של אף שזו לא משאת ליבו. הוא מבין את העניין של הגיל והשעון הביולוגי שלי ונראה לי שלא היה רוצה להשאיר את בנינו לבד ... מה שנותר זה להתפלל שכאשר יסכים ניקלט מהר מהר. תודה על תגובתך, חוה.
 
הי-אני נכסתי להריון בגיל 44

לקח לי הרבה זמן לשכנע את בעלי -שנתיים ועוד שנתיים להיכנס להריון. אבל שווה כל רגע. ממליצה בייחוד כדי שיהיה לבנך אח או אחות הקטנה שלי עכשיו בת 4 וחבל שאני לא יכולה להביא לה עוד אח או אחות, הוציאו לי את הרחם ואני כבר ממש ממש זקנה- 48 כך שהיא שמחה שהחתולה ברחוב המליטה גורים, והגיעה לגן מבסוטה שגם לנו יש גורים.
 
תודה על תגובתך המעודדת ...

נראה לי שקרה לך נס גדול. בכל מצב, לפי מה שקראתי יש לך סיכוי לאריכות ימים כי נשים שפוריות בגיל מבוגר הן בד"כ מפרישות יותר אסטרוגן וזו עדות לאריכות ימים. תהני מהבת. חוה.
 
מדוע בעלך לא רצה בהתחלה ילד ואיך שכנעת אותו?

אשמח לשמוע על כך דרך הפורום או במסר אישי. מה שנוח לך. תודה, חוה.
 
הי- יש לנו שני ילדים גדולים גדולים בני 22 ו-

19, והוא לא היה בטוח שזה מתאים להיכנס שוב לחיתולים.
 
למעלה