זאת שהיתה...
New member
הרווח שברווח
וזה בהתייחס לאז לעומת עכשיו, לשם לעומת כאן והרווח שביניהם... פתאום אני מוצאת את עצמי שוב כאן, בפורום הזה, ומטבע הדברים, זה מחבר אותי ל"אז" שהייתי פה, ואני רואה כאן נקודה יפה לעצירה. אז אני עוצרת רגע, יוצאת טיפה החוצה, מסתכלת על נוף, נושמת, בוחנת מה קרה ברווח הזה, ומשתפת... רואה תהליך שעברתי מאז... או לפחות נקודות מסוימות בו, או צירים כאלה ואחרים בתוכו. רואה איך הייתי אז בתחילה של מפגש, מפגש עם עצמי, עם קולות בתוכי שהתחילו לדבר בקולות אחרים ממה שדיברו עד אז... והקולות דיברו על הרחבת גבולות, על הגדלת מנעד הרגשות, על משהו שהיום אני נותנת לו את השם "חופש". רואה איך אז הייתי כל כך יותר ב"אסור"... את זה אסור לעשות, ואת זה אסור לחוות, ואת זה אסור אפילו להרגיש ובוודאי ובוודאי שלא לפעול על פי... והיום הרשות כל כך הרבה יותר נתונה לי... להרגיש מותר לי להרגיש הכול. ה-כול. וגם הלחוות והלעשות והלפעול התרחבו, אם כי שם עוד יש עבודה...
אבל העבודה נעשית... ותמיד תיעשה. ומתוך המותר הזה פתאום יש לי רווח ומרחב ואני מרגישה שאני יכולה לפרוש את הזרועות לרוחב, לכל רוחבן, מוטת כנפיים, ולהסתובב בתוך המרחב שלי כמו בריקוד סוּפי שכזה, בלי שאני בכלל מתקרבת לגעת בקירות... אין סכנה כזאת בכלל... ו-וואו! זו הרגשה נפלאה! זרועות שככה פרושות לצדדים, זה תנאי הכרחי לחיבוק ואני... אני מרגישה מחבקת את החיים. סתם כך, בלי שום סיבה. לטוב ולפחות טוב. ואל תוך הרווח הזה נכנסו לי אנשים חדשים, טובים, יקרים, שממלאים אותי באנרגיות חדשות, שתומכות באני החדשה הזאת שיצרתי... המרווחת יותר... וזה רווח בפני עצמו... עם נגיעות והשלכות וחומרים חדשים לעבד וללמוד דרכם... רווחים. חיים. כיף. או לכל הפחות, מעניין. ומה איתכם? איך הרווחים שלכם? גדלו? חיבוקים בזרועות פרושות, זאתי
וזה בהתייחס לאז לעומת עכשיו, לשם לעומת כאן והרווח שביניהם... פתאום אני מוצאת את עצמי שוב כאן, בפורום הזה, ומטבע הדברים, זה מחבר אותי ל"אז" שהייתי פה, ואני רואה כאן נקודה יפה לעצירה. אז אני עוצרת רגע, יוצאת טיפה החוצה, מסתכלת על נוף, נושמת, בוחנת מה קרה ברווח הזה, ומשתפת... רואה תהליך שעברתי מאז... או לפחות נקודות מסוימות בו, או צירים כאלה ואחרים בתוכו. רואה איך הייתי אז בתחילה של מפגש, מפגש עם עצמי, עם קולות בתוכי שהתחילו לדבר בקולות אחרים ממה שדיברו עד אז... והקולות דיברו על הרחבת גבולות, על הגדלת מנעד הרגשות, על משהו שהיום אני נותנת לו את השם "חופש". רואה איך אז הייתי כל כך יותר ב"אסור"... את זה אסור לעשות, ואת זה אסור לחוות, ואת זה אסור אפילו להרגיש ובוודאי ובוודאי שלא לפעול על פי... והיום הרשות כל כך הרבה יותר נתונה לי... להרגיש מותר לי להרגיש הכול. ה-כול. וגם הלחוות והלעשות והלפעול התרחבו, אם כי שם עוד יש עבודה...
אבל העבודה נעשית... ותמיד תיעשה. ומתוך המותר הזה פתאום יש לי רווח ומרחב ואני מרגישה שאני יכולה לפרוש את הזרועות לרוחב, לכל רוחבן, מוטת כנפיים, ולהסתובב בתוך המרחב שלי כמו בריקוד סוּפי שכזה, בלי שאני בכלל מתקרבת לגעת בקירות... אין סכנה כזאת בכלל... ו-וואו! זו הרגשה נפלאה! זרועות שככה פרושות לצדדים, זה תנאי הכרחי לחיבוק ואני... אני מרגישה מחבקת את החיים. סתם כך, בלי שום סיבה. לטוב ולפחות טוב. ואל תוך הרווח הזה נכנסו לי אנשים חדשים, טובים, יקרים, שממלאים אותי באנרגיות חדשות, שתומכות באני החדשה הזאת שיצרתי... המרווחת יותר... וזה רווח בפני עצמו... עם נגיעות והשלכות וחומרים חדשים לעבד וללמוד דרכם... רווחים. חיים. כיף. או לכל הפחות, מעניין. ומה איתכם? איך הרווחים שלכם? גדלו? חיבוקים בזרועות פרושות, זאתי
