הרווחה ואני

[efrat 34]

הרווחה ואני

היות וזה ספור אופטימי וטוב החלטתתי לפתוח הודעה חדשה

אצלינו זו אותה עו"סית כבר חמ ש שנים
אחת הסבות שאני ממשיכה לשלם שכירות מאוד גבוהה - 5000 לחודש
זו היא
אנחנו משפחה מורכבת
הגדול עם הפרעת התנהגות מאוד קשה מחוץ לבית
השני PDD

השני הוא ברחן מדופלם בשניה הוא איניינו

לפני שנה על הבוקר הוא ברח לסבוב אופניים שלו ונפצע קשה
השכן שהביא אותו על הידיים כפיו מדמם ועצם הבריח שבורה
נכנס הביתה וראה מהעיניים שלו אמא מזניחה

היות ואני רגילה לבריחות האילו ישבתי כמו כל בוקר קפה סגריה מול המחשב

הוא צרח עליי שיפנה לרווחה איך אני נותנת לילד לרכב ללא קסדה
ואני...
פשוט נתתי לו לצעוק
אמרתי לו שהוא צודק
וברגע שיצא מביתי הזעקתי את הגרוש לחדר מיון
ועידכנתי את העוסית

אכן השכן עשה הכל בכדי להגיע לעוסית שלנו
צרח השתולל
ורק לאחר כמה דקות נתן לה לדבר
ולהסביר לו למה בעצם היא לא מתכוונת לעשות עם התלונה שלו דבר
ואם הוא ככ רוצה לעזור הוא יכול להתנדב לעזרה

לשמחתי אנחנו כבר עברנו את שלב הברייחות והצלחנו להביא את האפרוח להבנה שלא נוסעים ללא קסדה ומגינים

אבל....
מטרת הספור היתה להראות גם צד אחר

 

[efrat 34]

ספור חיובי- חשוב

מ
ק
פ
י
צ
ה

חבל לי שלא תקראו את זה

 

[schlomitsmile]

אין ספק שיש עו"סים נפלאים, וחשוב לזכור זאת

גישה חשדנית ולוחמנית מראש, לא הועילה לאיש.
אבל
זכותו של כל אזרח, אפילו הורה לאוטיסט

, להיות זכאי כל עוד לא הוכח ההיפך, גם בלי שעו"ס יכיר אותו 5 שנים ויידע שהוא הורה טוב ולא מתעלל או מזניח.
במצב הקיים, אנחנו למעשה בני ערובה של כל שכן/מורה/עובר אורח, שבתום-לב או לא בתום לב, מחליטים לספר עלינו סיפורי אימים ברווחה.
המערכת דוחקת אותנו לפינה שבה אנחנו נאלצים לייצר אליבי מראש, למשל קשר טוב עם עו"ס, שהופך חיוני כ"כ עד שנהיה מוכנים לשלם שכירות גבוהה ובלבד שנשאר עם אותה עו"סית מופלאה.

 

[אמיתמי]

אנחנו אוכלוסיה שמועדת לנושא הזה

כי אנחנו הורים לילדים חסרי ישע, שסטטיסטית נפגעים הרבה יותר מילדים אחרים. גם על ידי מטפלים וגם על ידי הורים. זה קשה, אבל אני לא חושבת שניתן לצפות מהרשויות ומעוברי אורח למינהם לא להזדעק כשמשהו נראה להם חריג. העובדה שזה קיים, ושצריך להערך לזה, לא במובן של אליבי, אלא במובן של גיבוש מערכת תמיכה , היא עובדה קיימת.

 

[schlomitsmile]

אין לי טענות למי שמתלונן בתום-לב וברור שכשמתקבלת תלונה, יש לבדוק אותה.
השאלה היא איך בודקים, האם אשם או זכאי עד שהוכח ההיפך.
העו"סים ברווחה אמורים להיות מודעים לקיומן של תלונות שלא בתום-לב,
וגם לפרשנויות מוטעות בתום-לב שהובילו לתלונות שווא,
ולהיות מקצועיים מספיק כדי לבדוק כל תלונה באופן שלא יגרום נזקים לילד ולהוריו.
לפעמים הם כאלה, ולפעמים לא.

 

[גמבה מתולתלת]

אחת העוסיות אצלינו היא אמא של החברה הכי טובה

של הבת שלי (בעבר, כעת הן מזמן לא חברות). איזו בושה שהיא באה אלינו הביתה לפני כמה שנים. היא הכירה את המשפחה לפחות 5 שנים וכשהיא באה לתשאל אותנו היה לי כל כך לא נעים, וחשבתי לעצמי איך היא בכלל חושדת בכל מיני דברים והיא מכירה אותנו כל כך טוב והיא גם היתה חברה שלי! חברה!

 

[אמיתמי]

היא לא היתה יכולה לבקש שמישהי אחרת תבוא?