הרהור

[נסיכת הנילוס]

לעניות דעתי

אין קביעה חד משמעית בסוגיה שהעלית. לדעתי האישית, לגנטיקה ולסביבה הקרובה ביותר של האדם (קרי, הורים) יש משקל רב יותר בהתפתחות האישית של האדם. ההורים הם המודל הראשוני לחיקוי של הילד (להוציא אינסטינקטים שעליהם לא נדבר כרגע). אין ספק שלהשפעה הסביבתית יש חשיבות לא פחות מכרעת בהתפתחות של האינדיבידואל, אבל שוב - הבסיס לאותה התפתחות ולאיזה כיוונים לקחת אותה- מושפעת בראש בראשונה מתכונות מולדות + ערכים שהתחנכת עליהם בבית.

 

[עוז גורן]

זה כמו שציינת בתחילת ההודעה

המדע עדיין חלוק בנושא גנטיקה או השפעה סביבתית. אגב, מה זאת השפעה סביבתית אם לא הורים?

 

[למה???]

כן אבל ...

אם כואבת לי הבטן, אני זאת שמרגישה את הכאב ואני לא יכולה ללמוד מאף אחד איך להרגיש את הכאב. ואם אני אוכלת תפחו אני מרגישה אותו בפי, אף אחד לא יכול לתאר לי את הרגשה. ואם אני מרגישה שחברה כל שהיא מתאימה לי אני מתחברת אליה, אך למה אני מרגישה שחברה כל שהיא מתאימה לי? למה אני מושפעת מההורים שלי בצורה חברתית? למה לא רק באיך להתקיים (כגון לאכול, לשתות, לנגב ת'תחת וכו')?

 

[נסיכת הנילוס]

השאלה שלך קשור יותר

לפסיכולוגיה חברתית ולא לפילוסופיה. בגדול, הסביבה הקרובה מעצבת את האישיות שלנו עד גיל חמש. עד גיל זה אנו בעיקר מחקים את מה שאנו רואים. רק מאוחר יותר אנו מתחילים לעשות את הבחירות האישיות שלנו וזה כבר אינדיבידואלי לכל אדם.

 

[למה???]

ממש לא...

גם כיום אנחנו מחקים את מה שאנחנו רואים! למשל תמיד שאנשים עומדים במדרכה מול מעבר חציה והרמזור מראה אדום ויש מישהו אחד שמחליט לעבור באדום, תמיד יהיו אנשים שיבואו לעבור גם! מבלי לשים לב לרמזור ואז כשהם שמים לב הם חוזרים אחורה או ממשיכים לעבור, אבל העקרון הוא שהם מחקים את אותו אדם באופן אוטומטי... ויש מלא דוגמאות כאלה, זה ממש שטויות לטעון שאנחנו לא מחקים את החברה! כל מה שאנחנו עושים זה חיקוי של המודל של הנורמה החברתית! פילוסופיה זו אהבת החוכמה, אפשר לומר שכמעט כל דבר שאפשר לדון עליו קשור לפילוסופיה, בעיקר כשמה שאני מנסה להבין מוביל למשהו אחר בכלל...