הרהור של בין השמשות

הרהור של בין השמשות

מחשבות על החיים בקידוש של שבת.

מקווה שתאהבו:


שבת מנוחה,
העולם דמם,
דתֵּי העבר,
פינו מקומם,
ובחורבותיהם,
מהלכת דממה,
ובלבול, ועצב, ואשמה.

דמדומים חַלָפו,
חמה בנרתיקה,
אדם בשרעפיו,
עטוף טלית שתיקה,
חייו עוברים מנגד,
עתיד מונח על כף,
הרהר, עַדֵי יגע, ויעף.

יין חמר מַקֶבֶת,
גלש על השפה,
שאלה נוקבת,
בחדר ריחפה,
וידו רועדת,
שפה דובבת שווא,
עין אט נודדת,
אל כל אשר אהב,
ושאלה טורדת,
חודרת תוך לבב,
היאך טומאה שודדת,
את אוצרות חייו.

וכך,
בהעטיף היום,
ברדת שמש ים,
מכוס מבהיק של כסף,
לחשו טיפות סודן,
ויעלו אל השמים,
זעקות של אור ודם,
אל סהר בשמים,
זעקות אדם.

מעל ספרי תורה פתוחים,
עלתה לה השוועה,
מעם חצאיות וילון,
ומצנפות פרווה,
ובעמקי עזרת, יראת
השם היא תיילל,
והקול והשוועה,
עלו אל החלל.

מהיכלי הכנסיות,
ומבין הסמטאות,
מסיפורי מעשיות,
בבתי המשתאות,
מכל החצרות בעיר,
עלה בכי עם רב,
מבני כותל המזרח,
אשר ליבם במערב,
איש איש ולבבו,
ישב בדד, בכה,
על חלומו אשר נגנז,
בעננה סמיכה,
על גורלו אשר עומעם,
אשר כמעט כבה,
עד ששמי מערב,
אדמו כלהבה.




ותישאני רוח, ואשמע קול מדבר:

"התעורר התעורר,
כי בא אורך, קום אור,
רב לך שבת בעמק הבכא,
קום צא מתוך ההפיכה".
 
הוראות קריאה

יש לקרוא לאט ובכוונה,
ולכוון בראשי הבתים, לראשי תיבות ש"ד יבמ"מ,
אשר סודות גדולים רמוזים בו.
 

טפשiנת

New member


 

Unknown024

New member
מקובלני מבית אבא

שאם מכוונים בכל בית אי זוגי את ראשי התיבות "חרטו"ב" תיהיה שבת שמחה. ואם עלה לו דמות של כלב באמצע האמירה הקדושה, יצפה לפורענות.

בכל אופן כתיבה יפה! נהנתי.
 


כבר אמרתי כמה פעמים שיש לך כתיבה מדהימה. <אני מתחילה לחזור על עצמי >

'שיר זמר נוגה'.... כנראה שיש רבדים אישיים לשיר שלא עלה בידי לרדת לעומקם. עדיין, הכתיבה עוצמתית, ממש ניתן לחוש בכאב העולה מהמילים.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
כן, כפי שחרט חיים נחמן

-בין השמשות היא עת רחמים.

הנני מלא הוכרה לך משורר
כולי סערת רגשות מלא אופוריה כעת לאחר זמזום השיר בעת שאני נחבא אל חדרים (חדר אמבטיה).

אני מזדהה עם כל השיר ביחוד עם הבית השלישי -"עין נודדת" עליה ביקשתי כאן בזמן האחרון ולא נענתי.
רק כעת יחד עם שירתך המופלאה סוף סוף הבנתי מסר חשוב, שבעצם אין מענה ליגון זה, ולשם כך התכנסנו כאן.

מאוד מעריך שחזרת בבית האחרון לאוניברסליות, כמסר שקריאת כאב זו משוטפת לערגת סבל האנושות כולה באשר היא, ואצלנו היא מתגלמת כך.

יש לך מעוף וכריזמה בתיאור נושאי החיים על פרטיו הדקים במשפטים בעלי רובדים עמוקים ובמילים מובחרות בעלות דו ואף תלת משמעיות.
נשאבתי בשירתך נאנח אל תוך הלהבות האדומים של קץ היום והתעוררתי בבהלה ע"י הקריאה חזרה אל שיגרת האניסות.

מצדיע לך אדוני המשורר, מצדיע
 
השיר של ביאליק - הכניסיני תחת כנפך הכניסיני תחת כנפך / חיים נחמן ביאליק

הַכְנִיסִינִי תַחַת כְנָפֵך
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט ראשִי,
קַן-תְפִלּוֹתַי הַנִדָחוֹת.

בְעֵת רַחֲמִים, בֵין-הַשְמָשׁוֹת,
שְחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָעוֹלָם נְ ע וּ רִ י ם -
הֵיכָן נְעוּרָי?


וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶה:
נַפְשִי נִשְרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַ הֲ בָ ה יֵשׁ בָעוֹלָם –
מַה-זאת אַהֲבָה?


הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַם הוּא עָבָר;
עַתָה אֵין לִי כְלוּם בָעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.


הַכְנִיסִינִי תַחַת כְנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט ראשִי,
קַן-תְפִלּוֹתַי הַנִדָחוֹת.
 
תודה, ואם כבר מדברים על ביאליק

נהניתי מאוד מהניתוח שלך לשיר, מעולם לא זכו שירי לביקורת שירה.
תודה רבה.

ואם כבר מדברים על ביאליק, אציין שהיום (כא בתמוז) הוא יום השנה ה79 לפטירתו.
ושיר יפה שלו אף פעם מזיק:

הֵצִיץ וָמֵת

הוּא נִכְנַס אֶל גִּנְזֵי הַפַּרְדֵּס וּבְיָדוֹ לַפִּידוֹ –
וַחֲמִשִּׁים לַפַּרְדֵּס שְׁעָרִים,
וּבְכֹל נְתִיבוֹתָיו חַתְחַתִּים: תְּהוֹמֵי תְהוֹמוֹת
וְהַרְרֵי הָרִים;

וְלַהַט הַחֲרָבוֹת בַּשְּׁעָרִים, וְאַחֲרֵי הַמְּזוּזוֹת
הַנְּחָשִׁים לְמוֹ-אָרֶב –
וְהוּא עָבַר שָׁלוֹם בֵּין כֻּלָּם, פָּסֹחַ עַל-נְחָשִׁים
וְחָמֹק מִתַּחַת לֶחָרֶב.

לִפְנַי וְלִפְנִים נֶחְפַּז לָבֹא וּלְפָנָיו לַפִּידוֹ.
מִשְׁתָּאִים, מַחֲרִישִׁים
נָסוֹגוּ תַרְשִׁישִׁים: עַז-נֶפֶשׁ, הֲיַהֲרֹס לָבֹא
עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים?

הוּא יַהֲרֹס! – וַיָּבֹא אֶל גִּנְזֵי הַגְּנָזִים,
לֹא-דָרַךְ עוֹד זָר שָׁם,
וַיַּחְתֹּר עַד-גְּבוּלוֹת אֵין גְּבוּלוֹת, מְקוֹם הַהֲפָכִים
יִתְאַחֲדוּ בְשָׁרְשָׁם.

וַיּוֹסֶף וַיַּחְתֹּר, וַיִּמְצָא הַיָּשָׁר בַּשְּׁבִילִים –
הֶעָקֹם,
וַיֵּט בּוֹ, וַיָּבֹא בְּאַחַד הַזְּמַנִּים עַד-מָקוֹם –
אֵין זְמַן וְאֵין מָקוֹם.

עַד כְּלוֹת אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ הִגִּיעַ, עַד אַפְסֵי הַתֹּהוּ,
לֹא-שָׁלְטָה בָם עַיִן –
וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הָאַחֲרוֹן – אֲהָהּ, אֵל מִסְתַּתֵּר –
מָה רָחוֹק עֲדַיִן!

וְדֹעֵךְ הַלַּפִּיד וְדֹעֵךְ. הַדְּרָכִים מִשְׁתַּבְּשִׁים,
הַשְּׁבִילִים מִתְעַקְּלִים –
וְכֻלָּם רַק פְּרֹזְדוֹר לִפְרֹזְדוֹר – וְאֵי אַחֲרוֹן הַשְּׁעָרִים?
וְאֵי עֶצֶם הַטְּרַקְלִין?

וּכְבָר עָיְפָה נַפְשׁוֹ מֵחֲתֹר. לֹא-נֶאֱמַן אוֹר עֵינָיו
וְרוּחוֹ לֹא נָכוֹן;
וַיְהִי כִּי לֹא-יָכֹל עוֹד לֶכֶת עַל-שְׁתַּיִם קוֹמְמִיּוּת –
וַיִּזְחַל עַל-גָּחוֹן.

וּבְלַחֲכוֹ עָפָר, עַל-שְׂפָתָיו עוֹד תְּחִנָּה אַחֲרוֹנָה
בּוֹעֶרֶת בְּלִי-חָשָׂךְ:
"לוּ אָבֹא עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אַךְ-רֶגַע לוּא אָצִיץ
מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ."

הַתְּפִלָּה נִשְׁמָעָה; וּבְטֶרֶם הַלַּפִּיד הַדּוֹעֵךְ
עַד-קִצּוֹ יַגִּיעַ –
וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּלִיל אַבְנֵי הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר,
לְפָנָיו הוֹפִיעַ.

רוֹעֶדֶת הַיָּד, מֻכַּת זֹהַר הָעָיִן –הֲלִדְפֹּק?
עוֹד רֶגַע הִתְאַפֵּק,
וּפִתְאֹם הִתְחַזֵּק וַיָּעָז, וַיָּקָם מִזְּחֹל –
וַיִּתְדַּפֵּק.

אָז יִכְבֶּה הַלַּפִּיד, וְדַלְתוֹת הַשַּׁעַר נִפְתָּחוּ –
וַיָּצֶץ שָׁם פְּנִימָה,
וַתִּצְנַח גּוּפָתוֹ, וּבְצִדָּהּ אוּד עָשֵׁן, וַתִּגְהַּר
עַל מִפְתַּן הַ בְּ לִ י מָ ה.
 
אל גבעת הערלות- חידשת לי שיר של ביאליק! נחמד.

אני מציעה לכולם לקרוא את ה- "מתמיד" , קצת ארוך , לא קל לקריאה, אבל מאוד מאוד מתאים לחברי הפורום פה!!!. אפילו אני החילונית, כשלמדתי את השיר בבית הספר התיכון ( החילוני) , אהבתי אותו מאד.
http://benyehuda.org/bialik/matmid.html
 
למעלה