הרהור בנוגע לתיאוריית המיינד

[מיק67]

הרהור בנוגע לתיאוריית המיינד

ישבנו בפגישת הכרות עם המורה החדש. הוא שאל אותה כמה שאלות מתוך איזה דף הכרות. כשביקש ממנה להשלים את המשפט - "המורה שלי משנה שעברה חושבת שאני.... " היא אמרה - "תשאל אותה. רוצה את המספר?" וכנ"ל כשאמר "ההורים שלי חושבים שאני..." היא אמרה שאני פה ליד ולמה שלא ישאל אותי.
לכאורה בעייה בתיאוריית המיינד. ילדה אמורה להצליח להכנס לראש של האדם האחר ולהבין מה הוא חושב אחרת היא אוטיסטית, נכון?
אבל לפתע נחתה עלי ההבנה שזו חתיכת שטות.
אני כמטפלת עסוקה המון בלשחרר את המטופלים שלי מה"ראשים" של הסביבה. אחד הדברים הכי ברורים בטיפול זה שהנסיון האין-סופי להבין מה אחרים חושבים, בעיקר עלי, הוא חסר תועלת, תוקע, מסרס ולרוב גם לא קשור למה באמת חושבים.
וזו עבודה קשה וסיזיפית לצאת מתוך הראש של האחר ולהתמקד בשלך
אני מלמדת את עצמי ואת מטופליי להשאר אך ורק בראש הייחודי והחד פעמי של עצמם ובכל סוגייה הנוגעת לאחר פשוט לשאול אותו.
והנה, ילדה אוטיסטית, שהיכולת הזו היא חלק ממנה באופן טבעי.
ויש לה דמיון עשיר ומפותח, היא כותבת סיפורים ושירים וממציאה המון דברים. כלומר, זה לא מצמצם את עולמה, להיפך, זה משחרר אותה לעסוק ביצירה ובדמיון.

 

[dina199]

היא ענתה תשובות הגיוניות

באופן מוחלט.
והיא צודקת, אם שואלים אותך שאלה אתה עונה באופו הכי ברור שאתה יכול

 

[shavririt]

את צודקת לגמרי באשר לחשיבה זהה..

אבל לא לכך הכוונה לדעתי, כשמדברים על תיאוריית המיינד.
לעניות דעתי הכוונה היא בהבנת כוונתו של האחר ולא על לחשוב כמותו.
אני נוכחת בכך אצל ביתי הבוגרת האספית האינטיליגנטית מאד.
לא הייתי רוצה לרגע שהיא תחשוב כמו אחרים, אבל...
הקושי שלה הוא להבין את הכוונות והחשיבה שלהם.
ואז היא מגיעה להשערות ומסקנות אישיות שלה אודותם,
וזה פעמים רבות לא ממש מה שהם עצמם התכוונו.
וכילידת הדור שלא הכיר את הספקטרום בזמנו, היא לא מעזה לשאול.
חוצמזה שעל מנת לשאול היא צריכה קודם להבין שהיא לא מבינה אותם...

 

[מיק67]

אני לא מכירה את בתך כמובן

אבל מעניין לשמוע מהן המסקנות אליהן היא מגיעה. אני מצאתי שהרבה פעמים הבת שלי מגיעה למסקנות יותר מדוייקות מהאדם עצמו. כלומר, היא קוראת עוד רובד של כוונה שאינו גלוי לאדם עצמו.
כולנו מגיעים למסקנות מוטות לגבי הכוונה של אנשים אחרים כי אנחנו לא הם. מהדברים הכי פשוטים ויומיומיים ועד דברים מורכבים כמו רגשות.
נקודת המוצא הנכונה היא שאיננו מבינים אף אחד מחוץ לנו במדוייק.
לפי הבנתי, הרצון שלנו לחשוב שאנחנו מבינים אחרים נובע מצורך בחסכנות. המוח המוגבל שלנו מנסה להכניס דברים שונים לאותה מגירה פשוט כי אין לנו (או שיש ואיננו יודעים איך להשתמש בהן?) מספיק מגירות כדי להכניס כל מקרה לגופו.
בצורה הזו המון אינפורמציה אובדת והמון אי הבנות קורות.
משום מה נדמה שלאוטיסטים יש פחות צורך לסדר את הדברים. לא שכל דבר מקבל מגירה אלא שהדברים מורשים להשאר בחוץ במין כאוס מבלי לעורר חרדה.
כמובן עד שמתחילים לעורר אצלם את החרדה כשמסבירים להם בצורות רבות ששיטת הקיטלוג שלהם דפוקה...

 

[shavririt]

מיק, אנחנו מבינים שלא הבנוּ..

ואנחנו שואלים ויודעים גם איך לשאול ואת מי..
לאספים רבים יש קושי להשליך ממקרה אחד לאחר.
לקחת את הדומה ולהבין ממנו גם למקרה שונה.
וזה לא עניין של קיטלוג "דפוק" לדעתי, אלא של הבנת כוונת האחר.
כמו גם להבין רמזים ולהבין את כל הרקע והמצב מסביב.
וכשאין את התיחכום הזה, אז יש קושי בהבנת הזולת.
על הרבדים העמוקים של יכולת ההבנה האסי"ת, אני מסכימה לגמרי.
רק שזה בדברים העמוקים יותר והרבה פחות במעשיים והיומיומיים.

 

[arana1]

הפער בין העמוק והיומיומי פחות ניכר אצל א"ס

ולכן הם גם מקטלגים בצורה שונה ותמימים ונאיבים מדי לכאורה וגם כמו שענו לך כאן מפרשים לא פעם אנשים בצורה הרבה יותר מדוייקת ממה שאנשים מפרשים את עצמם(כי אנשים אוהבים לצייר תמונה יפה של עצמם ואוטיסטים פשוט רואים אותם כמו שהם)

זה תיחכום שנתפש כחוסר תיחכום רק בגלל שהוא לא מיישם את הפוליטיקה החנפנית שכל כך חשובה לשימון הגלגלים החברתיים הנורמטיבים
חוסר תחמנות זה לא חוסר תחכום אלא תחכום ישר והגון שלכן קושר בין העמוק והיומיומי ובין המילים למעשים
דברים שכמובן ניכרים מהרבה היבטים של התנהלויות א"ס
אלא שבדיוק בגלל האמור למעלה רוב האנשים פשוט בוחרים להתעלם מזה כי לא רק שהעובדות האלה לא מתאימות למציאות הנוחה להם אלא שהם מפילות עליהם מעמסה של הצורך במחשבה מקורית וגם גורמת להם להצטייר הרבה פחות יפה ממה שנעים להם

 

[dina199]

אני לא חושבת שהמוח שלנו מוגבל

.

אבל הרבה אנשים מסיבה כלשהוא אכן החליטן שהם יודעים מה שאנשים אחריםחושבים , ומגיעים למסקנות מוטעות עד כדי מלחמות.(למשל שיננוש באותה מילה שכל צד אחר מתכוון למשמעות שונה עושה הרבה בעיות)
ואילו א"ס שואל שאת השאלות הכי פשוטות וישירות ועונה שאלות הכי פשוטות והכי הגיוניות.
עד כדי כך הגיונית שזה 'יותר מדי הגיוני' לנ"ט. .
וכשאנשים עסוקים בלנחש , וגם להחליט שמה שהם ניחשו זה הנכון כי הם אלה שניחשו (אני לא רואה שום דרך לתאר של 'מה הולך בראש של אחר' מאשר ניחוש) , אז הדברים הפשוטים, הישיריים, הלוגייים, ההגיוניים לא מתאימים לשטנץ של 'ניחוש'.

 

[שלומות0]

אף אחד לא יכול לקרוא מחשבות אדם,
הכל ניחושים והניחוש יכול להיות מאוד לא נכון
א"ס לא מנחש , א"ס מנתח מציאות נתונה בלבד..

 

[kagome10]

 

[אמא של 3 מקסימים]

זה לא תאוריית המיינד....

אצלנו הא"ס הגדול שלי חושב שכולם קוראים את המחשבות שלו ויודעים בדיוק מה הוא חושב, מרגיש ורוצה. - זה הקושי לפי תאוריית המיינד. ואם הם יודעים, אז לא צריך להגיד להם.
למשל, ילדים הרביצו לו בבית-הספר, ואחר כך באו להתלונן למורה שהוא מציק להם, כי הוא "עוקב" אחריהם כשהם משחקים.
אז המורה לקח את בני לשיחה ונזף בו והעניש אותו. שאלתי את בני, "סיפרת למורה שהם הרביצו לך?". "לא". אני: "למה?" "כי הוא יודע". אני: "איך הוא יודע, אם לא סיפרת?". "כי הוא יודע, הוא המורה, אז הוא יודע." - כמובן ששוחחתי עם המורה והוא לא ידע שהם הרביצו לבן שלי בכלל.
או למשל, אני שואלת: "מה אתה רוצה לאכול?", אז הוא אומר: "את יודעת." אני : "איך אני אמורה לדעת אם לא אמרת לי?", הוא: "כי את אמא שלי, את אמורה לדעת."
קשה לו להבין שאני לא חושבת בדיוק אותו דבר כמוהו, ואין לאף אחד מושג על מה הוא חושב. ולמרות שהוא כבר מבין את העיקרון הזה "שכלית", במעשה הוא "שוכח" ולפעמים בטוח שאחרים יודעים את מחשבותיו.

הדרך בה הבת שלך הגיבה, היא אולי חוסר ביטחון לגבי מה אחר חושב עליה, אבל היא רחוקה מלהיות בעיה בתיאוריית המיינד. אם היא היתה אומרת: "היא חושבת שאני מקסימה, כי אני חושבת ככה.", או "את יודעת" - אז זה היה בעיה בתיאוריית המיינד.

 

[shavririt]

לדעתי את טועה, כך היה בילדותה..

בדיוק כפי שאת מספרת.
בכיתה ב' למשל, אחרי הבחינה לאיתור מחוננים שלא דיווחו מראש שמתקיימת,
שאלתי אותה מדוע אחרי שנודע לי שהתקיימה והתברר לי אח"כ שהיא לא ענתה,
והיה לי ברור שהתשובות "קטנות עליה" בגלל רמת הידע הגבוהה במיוחד שלה,
אז היא אמרה לי שלא כתבה תשובות כי היא ממילא יודעת.
התברר שהיא פשוט לא ידעה מה זו בחינה ומדוע צריכים לכתוב את מה שיודעים ממילא.

כבוגרת אוני' ברור שכל זה מאחריה, והקושי מתבטא יותר בכך שהיא (אמנם גם מתוך חשש)-
בטוחה שמתכוונים לדברים מסויימים שלא היו מספיק ברורים לה מתוך מה שנאמר.
כי נטי"ם בטוחים שדבריהם מובנים גם מתוך רמזים, אבל אספים קולטים זאת אחרת.

 

[dina199]

זו תופעה ידוע אצל א"סים

לגבי 'מה שידוע ממילא'.
יש המון מקרים שא"ס לא עונה על שאלה של מורה כי הוא עצמו יודע את התשובה והוא יודע שהמורה יודע את התשובה , אז לא רק שאין שום משמעות בלענות אלא שזה בכלל טפשי לשאול .
ואז זה יוצר לא"ס בעיות עם המורה כ יהמורה מגיע לכל מני מסקנות מהחלטה שהתלמיד טיפש שלא יודע כלום ועד ההחלטה שהתלמיד רוצה שליטה כדי להחליט מתי ובאיזה תנאין הוא עונה.
המורה רק לא מגיע למסקנה הפשוטה וההגיונית - שאין טעם לשאול על משהו שכולם יודעים

 

[אמא של דפנה]

אז הנה אני אשבור לכם את התשובות האלה

בילדותי כשהמורה שאלה שאלות שכולם ידעו את התשובה - אני הייתי זו שהצביעה וקפצה לענות לפני שאחד מהתלמידים האחרים היה מספיק לענות.
למה. לא יודעת?

הרגשתי שאני צריכה להיות ראשונה בכיתה והייתי עד כיתה י"א כזו. בי"ב נשברתי.

 

[dina199]

ברור שאין א"סים זהים.

אבל אני התופעה של חוסר שיתוף פעולה אם הכל ידוע , קיימת.
ואת מתאימה לעניין של להיות ראשון. גם זה קיים אצל לא מעט א"סים

 

[אמא של דפנה]

צודקת. ו-4 אבני נגף מאחורי.

תחזיקו לי אצבעות חזק חזק מחר התשובה הסופית
ואז אני אוכל לספר את התאריך.

 

[dina199]

אני התופעה = הרי התופעה

 

[אמא של 3 מקסימים]

לא הבנת נכון...

הגבתי למיק לא אליך.
אצל ביתך זה נשמע יותר כמו אצל הבן שלי - כן בעיה בתיאוריית המיינד.

בוגרת אוניברסיטה? - יפה!, במה אם מותר לשאול?

 

[shavririt]

מדעי המחשב ומתמטיקה (בהצטיינות)

והיא עוד מתלוננת שהרמה היתה נמוכה מדי..(בר אילן). אז היא לומדת הלאה לבד כל הזמן.

 

[אמא של 3 מקסימים]

כל הכבוד לה!

את בטח אמא גאה.

 

[מיק67]

זה ה"המשך" של התיאורייה

קודם כל צריך לדעת שלא כולם חושבים כמוך אבל אחר כך יוצא מזה שאתה יכול לשער מה חושב מישהו אחר.
זה טיפה מורכב כי כדי לדעת שלא כולם חושבים כמוך אתה עדיין צריך להיות עסוק בחשיבה שלהם ולא בשלך. כלומר, זה כבר מנגנון שגם אם הוא בחיתוליו הוא עוסק בחשיבה של מישהו אחר.
אולי הילד שלך בכלל לא חושב על החשיבה של המורה או על החשיבה שלך וזה לא שהוא חושב שאת חושבת כמוהו אלא שהחשיבה שלו היא האופציה היחידה כרגע.
דוגמא - נניח שאני מכירה רק חולצות לבנות וזה כל מה שיש לי ונניח שאת באה אלי ומבקשת חולצה. אני אתן לך חולצה לבנה לא כי אני חושבת על מה שאת חושבת או מה שאת מבינה ורוצה אלא כי זה מה שיש לי ואני רוצה לבוא לקראתך. אם תגידי לי שאת מעדיפה חולצה בצבע אחר, אבין זאת.
ולכן כמו שאני מבינה את זה, תיאוריית המיינד כן מובילה לפירוש והבנה של מחשבות וכוונות של האחר גם אם בשלב הראשון מדובר רק על העובדה שלאחר יש עולם תוכן משלו - זה אותו דבר רק בקטן.
ואם נחפור קצת מעבר למילים אז אני רואה משהו מאוד עמוק בשתי הדוגמאות שהבאת. משהו שמתייחס לתפקיד של המורה ושל האמא. המורה אמור להגן על הילד ולהיות אחראי על מה שקורה בבית ספר ואמא אמורה לדעת איך ובמה להזין את הילד שלה. נכון שמדובר על רובד אחר, ארכיטיפי ועמוק, אבל בהחלט יכול להיות שלזאת הכוונה.