נ פ ש א ח ו ת
New member
הרהורי לילה...
לא הצלחתי לישון.. הרגשתי שאני צריכה לכתוב לעצמי דברים..לא בדיוק ידעתי לאן זה יוביל אבל בסוף יצא מין סיכום שנתי אישיאישי ומה שאני מרוצה הכי זה שזה יצא 100 אחוז מהלב.. למי שיש כוח שיקרא, אבל זה ארוך... ------------------------------- לקחת דף ועט ולנסות להוציא את מה שיש בפנים במילים. מה קורה כשזה לא מצליח? מה קורה כשהרגשות מעורפלים מידי? מטיילות להן בגוף...בין הלב לבטן לרגליים לגרון ופתאום הנשימה נעשית יותר כבדה, כמו מועקה שלא מוכנה להשתחרר, שנהנית לראות אותך סובל... ואת מנסה לחשוב מה כל כך לא בסדר. מנסה להבין מאיפה כל זה בא. הרי לא יכול להיות שרע לך סתם. הינה, בדיוק נגמרה לה שנה ומתחילה שנה חדשה ויפה לא פחות. את עושה רשימה של כל הדברים הטובים שקרו השנה כדי לשפר את מצב רוחך. "סילבסטר 2003, רגילה מהצבא, יין, שיחה קולחת עם ע'. אח"כ נשיקה. בהחלט מבטיח ( כמובן שלא..)." "מסיבות" "הופעות" "תפוז אנשים" "בסיס שאני אוהבת" "א." כל דבר מזכיר לך אירועים אינספור. חוויות, צחוק, שמחה נטו, חיוך אמיתי. והינה באמת עולה לך חיוך מקסים על הפנים. כן, ככה אמרו שאוהבים אותך. אז כשאת עצובה וצרכה עידוד פתאום לא אוהבים אותך? איך נהיו לך פתאום ייסורי מצפון? זכותך להיות במצברוח חרא! את בנאדם! ממשיכה לדפדף ב"ארכיון", מוצאת תמונות, ריחות, צבעים, טעמים, מילים, דמעות, כעס, עצב ובעצם מה לא. מנסה להבין מה את רוצה מעצמך. בבת אחת את מבינה שהתבגרת בלי בכלל להרגיש, שהתמודדת בלי להגיד לעצמך "עכשיו צריך להתמודד, תהיי חזקה". שהחיים הובילו אותך לקצנ גבול היכולת מבחינתך ועמדת בהכל בהצלחה. שהיית צריכה לתמוך והושטת יד וכתף ורק כשהדמעות שלה החלו לרדת הבנת שעצוב לה ונזכרת למה אז בכית גם. אבל כשלא בכו לידך, לא בכית לבד. רק הרגשת את הצריבה בגרון והצביטה הזאת בלב. רק בפעם ההיא בטיפול הנמרץ, כשאמא שלה סיפרה על הספר שהציל את החיים שלה ואת אמרת "הוא שלי!!". יותר מזה כלום, נאדה, גורניש. זה תקוע אצלך עמוק ומקווה להישאר שם עוד שנים טובות. בינתיים את תתני לזה לשקוע. וא', שעשה הרבה והרס את השאר. שנתן ל דברים וגזל את מה שהכי היית צריכה. את הדקות השקטות, את החיבוק הדואג, את המילה החמה, את הנשיקה של הבוקר. ואחרי כל זה את עדיין רואה בו משו משמעותי בחייך, משו שיהיה לך קשה לוותר עליו. את מנסה לדבר עם אנשים אחרים ונהנית מהכרות חדשה ומרגשת אך מצד שני מרגישה בוגדנית וקרה. כבר אמרו לך שאת ילדה טובה מידי. בשיחת לילה מאוחרת את מקבלת תשובה פשוטה אך קולעת: "תמיד לעשות מה שמרגישים ואני רוצה שתהיי מאושרת". אז אני פותחת את השנה כמו שצריך, חסל קשרים כושלים, חסל ייסורי מצפון "מהבוקר של אחרי אני אתחיל לחיות נכון" תודה למי ששרד עד הסוף, תודה לכם שוב, תודה למרון שסובל אותי יותר מידי שעות ביממה מסכנה אחת שבת המלכה (מתוסכלת) רותם
לא הצלחתי לישון.. הרגשתי שאני צריכה לכתוב לעצמי דברים..לא בדיוק ידעתי לאן זה יוביל אבל בסוף יצא מין סיכום שנתי אישיאישי ומה שאני מרוצה הכי זה שזה יצא 100 אחוז מהלב.. למי שיש כוח שיקרא, אבל זה ארוך... ------------------------------- לקחת דף ועט ולנסות להוציא את מה שיש בפנים במילים. מה קורה כשזה לא מצליח? מה קורה כשהרגשות מעורפלים מידי? מטיילות להן בגוף...בין הלב לבטן לרגליים לגרון ופתאום הנשימה נעשית יותר כבדה, כמו מועקה שלא מוכנה להשתחרר, שנהנית לראות אותך סובל... ואת מנסה לחשוב מה כל כך לא בסדר. מנסה להבין מאיפה כל זה בא. הרי לא יכול להיות שרע לך סתם. הינה, בדיוק נגמרה לה שנה ומתחילה שנה חדשה ויפה לא פחות. את עושה רשימה של כל הדברים הטובים שקרו השנה כדי לשפר את מצב רוחך. "סילבסטר 2003, רגילה מהצבא, יין, שיחה קולחת עם ע'. אח"כ נשיקה. בהחלט מבטיח ( כמובן שלא..)." "מסיבות" "הופעות" "תפוז אנשים" "בסיס שאני אוהבת" "א." כל דבר מזכיר לך אירועים אינספור. חוויות, צחוק, שמחה נטו, חיוך אמיתי. והינה באמת עולה לך חיוך מקסים על הפנים. כן, ככה אמרו שאוהבים אותך. אז כשאת עצובה וצרכה עידוד פתאום לא אוהבים אותך? איך נהיו לך פתאום ייסורי מצפון? זכותך להיות במצברוח חרא! את בנאדם! ממשיכה לדפדף ב"ארכיון", מוצאת תמונות, ריחות, צבעים, טעמים, מילים, דמעות, כעס, עצב ובעצם מה לא. מנסה להבין מה את רוצה מעצמך. בבת אחת את מבינה שהתבגרת בלי בכלל להרגיש, שהתמודדת בלי להגיד לעצמך "עכשיו צריך להתמודד, תהיי חזקה". שהחיים הובילו אותך לקצנ גבול היכולת מבחינתך ועמדת בהכל בהצלחה. שהיית צריכה לתמוך והושטת יד וכתף ורק כשהדמעות שלה החלו לרדת הבנת שעצוב לה ונזכרת למה אז בכית גם. אבל כשלא בכו לידך, לא בכית לבד. רק הרגשת את הצריבה בגרון והצביטה הזאת בלב. רק בפעם ההיא בטיפול הנמרץ, כשאמא שלה סיפרה על הספר שהציל את החיים שלה ואת אמרת "הוא שלי!!". יותר מזה כלום, נאדה, גורניש. זה תקוע אצלך עמוק ומקווה להישאר שם עוד שנים טובות. בינתיים את תתני לזה לשקוע. וא', שעשה הרבה והרס את השאר. שנתן ל דברים וגזל את מה שהכי היית צריכה. את הדקות השקטות, את החיבוק הדואג, את המילה החמה, את הנשיקה של הבוקר. ואחרי כל זה את עדיין רואה בו משו משמעותי בחייך, משו שיהיה לך קשה לוותר עליו. את מנסה לדבר עם אנשים אחרים ונהנית מהכרות חדשה ומרגשת אך מצד שני מרגישה בוגדנית וקרה. כבר אמרו לך שאת ילדה טובה מידי. בשיחת לילה מאוחרת את מקבלת תשובה פשוטה אך קולעת: "תמיד לעשות מה שמרגישים ואני רוצה שתהיי מאושרת". אז אני פותחת את השנה כמו שצריך, חסל קשרים כושלים, חסל ייסורי מצפון "מהבוקר של אחרי אני אתחיל לחיות נכון" תודה למי ששרד עד הסוף, תודה לכם שוב, תודה למרון שסובל אותי יותר מידי שעות ביממה מסכנה אחת שבת המלכה (מתוסכלת) רותם