natalynataly
New member
הרהורי בוקר, (שיתוף)
החופש הגדול הוא תמיד הזמן הלחוץ אצלי, הזמן שעולים ביתר שאת כל הדברים הבעייתיים והקשים. למה? את זה פסיכיאטר אולי ינתח. אבל לי נראה בפשטות שהעומס הנפשי ופיזי כאחד ביחד עם העייפות - נותנים את אותותיהם. כמו ה"דיכאון אחרי הלידה" הכל כך מפורסם, לדעתי הסיבה העיקרית שלו היא תינוק (חמוד יאללה) שבוכה לא מעט בלילה , זה אומר עייפות כרונית, זה אומר גם ארגון מחדש של המשפחה - ונסיון למצוא (גם) כמה דקות להיות לבד עם הבן זוג.... ולאו דווקא איזה שינויי הורמונאלי. בכל אופן, חופש גדול = לחץ ועייפות על זה אין ספק. והנה, חלף לו יולי, ואנחנו כבר בעיצומו של אוגוסט. והאמת,
סך הכל נחמד. אני לא ויתרתי על הדקות שקט שלי, לא ויתרתי לגמרי על הלימוד (אני יותר משקיעה ב"בקיאות" שזה אומר קריאה פשוטה יותר ופחות מעמיקה, ככה גם אם מפריעים לי באמצע - זה לא מפריע), ודווקא יש קטעים נחמדים עם הילדים. ואולי בגלל שאנחנו בעיצומו של תהליך לאומי כל כך קשה, שלוקח כל כך הרבה מחשבות/אנרגיה - הדברים "הקטנים" הרגילים של החופש פחות מעיקים?
ואולי זה בגלל שהחלטתי מראש שזה יהיה נחמד - אז זה נהפך לנחמד יותר
בכל אופן
שימשיך כך....
(האייקון של התוכי סתם מצא חן בעיניי!!) תודה על ההקשבה!
החופש הגדול הוא תמיד הזמן הלחוץ אצלי, הזמן שעולים ביתר שאת כל הדברים הבעייתיים והקשים. למה? את זה פסיכיאטר אולי ינתח. אבל לי נראה בפשטות שהעומס הנפשי ופיזי כאחד ביחד עם העייפות - נותנים את אותותיהם. כמו ה"דיכאון אחרי הלידה" הכל כך מפורסם, לדעתי הסיבה העיקרית שלו היא תינוק (חמוד יאללה) שבוכה לא מעט בלילה , זה אומר עייפות כרונית, זה אומר גם ארגון מחדש של המשפחה - ונסיון למצוא (גם) כמה דקות להיות לבד עם הבן זוג.... ולאו דווקא איזה שינויי הורמונאלי. בכל אופן, חופש גדול = לחץ ועייפות על זה אין ספק. והנה, חלף לו יולי, ואנחנו כבר בעיצומו של אוגוסט. והאמת,
