הרהורים
אני רוצה לשתף אותכם במה שעובר עלי בתקופה האחרונה אני נמצא במין מצב ביניים. רקע כללי - לפני 3.5 שנים התעוררתי , גיליתי את יעודי , התחלתי לראות דברים שמעבר ולתקשר קצת , גיליתי את יכולות הריפוי שלי והייתי מלא תשוקה וצמא לידע , רק ללמוד עוד ועוד ועוד. לפני שנה עברתי משבר רוחני שגרם לי לבחון מחדש את דרך החיים שלי (שהיתה קצת קיצונית) ולמרות שברור לי מהו היעוד הרוחני שלי ומה אני רוצה לעשות בחיים - כרגע אני לא יודע מה לעשות. איבדתי את התשוקה החזקה הזאת שהיתה לי קודם , ובמקום התמימות שהיתה , עכשיו יש הרבה יותר חשד וספק באנשים (ובצדק , אני חייב להוסיף - בגלל התמימות נפגעתי) גם מדיטציות - שפעם היה דבר יומיומי אצלי - כיום כמעט ואין לי חשק לעשות מדיטציה. מה שמתסכל אותי זה שמבחינת ההבנה והידע שלי אני ממשיך להתפתח ולהבין דברים במהירות , אך מבחינת מעשים אני נמצא עדיין בריקנות. באוקטובר אני מתחיל ללמוד פסיכולוגיה והילינג , אז כביכול עד אז אין לי יותר מידי מה לעשות חוץ מלהעביר את הזמן הזה , עד שיתחיל משהו חדש. אבל אני לא רוצה לחיות בעתיד , אני רוצה לחיות בהווה - מה עכשיו אני צריך לעשות? וכשאין לי חשק אני לא נותן את כולי ואז זה לא שווה כלום. או שאני עושה משהו מכל הלב או שאני לא עושה , וכרגע אני פשוט לא עושה כלום. וכל התובנות שהגעתי אליהן - אני רואה את התמונה הגדולה , אני מתעסק בשאלות קיומיות של משמעות החיים והאשלייה הגדולה , והמימדים וכו' אבל כאן בעולם החומר - אני מנותק הדברים שמלאו אותי בעבר כבר לא עובדים היום , הכל נראה חסר משמעות , לחזור אחורה זה לא אופציה , ולחכות שמשהו יקרה זה גם לא אופציה כל כך טובה , וכך אני תקוע בתוך ריק - nothingness (למי שמכיר את הקלפים של אושו) ואני יודע שהריק הזה מכיל את הפוטנציאל של האינסוף ואני יודע שזה חלק מתהליך שאני עובר כדי לצמוח למשהו חדש שעוד לא הכרתי לפעמים אני מרגיש שאני יודע יותר מדי , כי זה ידע כללי שלא עוזר לי כרגע. ואני יודע שגם מה שאני יודע כיום זה רק גרגיר חול במדבר ענק. אני תמיד הולך אחרי הלב - אך כרגע אין לי תשוקה בלב , אני לי חשק , אין לי את הכח שמניע אותי. בלעזור לאחרים אני מעולה , התשובות ישר יוצאות בלי שום בעיה , אני רואה את זה כל כך ברור , אבל לעצמי - פתאום הגעתי למקום שאף פעם לא הייתי בו ואין לי תשובות , אפילו אין לי שאלות. אם ידעתי מה לשאול כבר הייתי מוצא את התשובה. כל מה שאני מרגיש עכשיו זה - תחכה , סבלנות , לכל דבר יש את הזמן שלו... אבל עד אז? ובינתיים החיים ממשיכים להתנהל על מי מנוחות "כלום לא עצוב , הכל כרגיל , כלום לא קורה פה כלום לא קורה פה..." יופיאל
אני רוצה לשתף אותכם במה שעובר עלי בתקופה האחרונה אני נמצא במין מצב ביניים. רקע כללי - לפני 3.5 שנים התעוררתי , גיליתי את יעודי , התחלתי לראות דברים שמעבר ולתקשר קצת , גיליתי את יכולות הריפוי שלי והייתי מלא תשוקה וצמא לידע , רק ללמוד עוד ועוד ועוד. לפני שנה עברתי משבר רוחני שגרם לי לבחון מחדש את דרך החיים שלי (שהיתה קצת קיצונית) ולמרות שברור לי מהו היעוד הרוחני שלי ומה אני רוצה לעשות בחיים - כרגע אני לא יודע מה לעשות. איבדתי את התשוקה החזקה הזאת שהיתה לי קודם , ובמקום התמימות שהיתה , עכשיו יש הרבה יותר חשד וספק באנשים (ובצדק , אני חייב להוסיף - בגלל התמימות נפגעתי) גם מדיטציות - שפעם היה דבר יומיומי אצלי - כיום כמעט ואין לי חשק לעשות מדיטציה. מה שמתסכל אותי זה שמבחינת ההבנה והידע שלי אני ממשיך להתפתח ולהבין דברים במהירות , אך מבחינת מעשים אני נמצא עדיין בריקנות. באוקטובר אני מתחיל ללמוד פסיכולוגיה והילינג , אז כביכול עד אז אין לי יותר מידי מה לעשות חוץ מלהעביר את הזמן הזה , עד שיתחיל משהו חדש. אבל אני לא רוצה לחיות בעתיד , אני רוצה לחיות בהווה - מה עכשיו אני צריך לעשות? וכשאין לי חשק אני לא נותן את כולי ואז זה לא שווה כלום. או שאני עושה משהו מכל הלב או שאני לא עושה , וכרגע אני פשוט לא עושה כלום. וכל התובנות שהגעתי אליהן - אני רואה את התמונה הגדולה , אני מתעסק בשאלות קיומיות של משמעות החיים והאשלייה הגדולה , והמימדים וכו' אבל כאן בעולם החומר - אני מנותק הדברים שמלאו אותי בעבר כבר לא עובדים היום , הכל נראה חסר משמעות , לחזור אחורה זה לא אופציה , ולחכות שמשהו יקרה זה גם לא אופציה כל כך טובה , וכך אני תקוע בתוך ריק - nothingness (למי שמכיר את הקלפים של אושו) ואני יודע שהריק הזה מכיל את הפוטנציאל של האינסוף ואני יודע שזה חלק מתהליך שאני עובר כדי לצמוח למשהו חדש שעוד לא הכרתי לפעמים אני מרגיש שאני יודע יותר מדי , כי זה ידע כללי שלא עוזר לי כרגע. ואני יודע שגם מה שאני יודע כיום זה רק גרגיר חול במדבר ענק. אני תמיד הולך אחרי הלב - אך כרגע אין לי תשוקה בלב , אני לי חשק , אין לי את הכח שמניע אותי. בלעזור לאחרים אני מעולה , התשובות ישר יוצאות בלי שום בעיה , אני רואה את זה כל כך ברור , אבל לעצמי - פתאום הגעתי למקום שאף פעם לא הייתי בו ואין לי תשובות , אפילו אין לי שאלות. אם ידעתי מה לשאול כבר הייתי מוצא את התשובה. כל מה שאני מרגיש עכשיו זה - תחכה , סבלנות , לכל דבר יש את הזמן שלו... אבל עד אז? ובינתיים החיים ממשיכים להתנהל על מי מנוחות "כלום לא עצוב , הכל כרגיל , כלום לא קורה פה כלום לא קורה פה..." יופיאל