הרהורים
אני רוצה אופנוע. אני ממש רוצה אופנוע. אני כבר כמה שנים עוקב אחרי הפורום הזה, מתעדכן מה קורה, מה חדש, קורא על אופנועים והמלצות כדי שכשיבוא היום לא אצטרך להתחיל מאפס.
רק כאן נראה לי שיכולים להבין את המבט שנודד אחרי כל דו"ג שעובר בכביש, את האוזניים המוטות כשאחד עובר מתחת לחלון.
לפני כמה חודשים אפילו כתבתי שהגיע הזמן וביקשתי המלצות. היו תשובות, הן ממש עזרו, נתנו כיוון. והן ממש גרמו לי לרצות עוד יותר. אופנוע.
התקשרתי, ביררתי מחירים ומה שהבנתי זה שאני לא יכול כרגע להרשות את זה לעצמי. כלכלית. אני סטודנט כבר שבע שנים, פחות שנה וחצי הפסקה להבין מה הכיוון. ובישראל זה לא קל. אז כל הזמן אני אומר לעצמי שכשאצא מהעיר אפנק את עצמי באופנוע. כי כבר לא תהייה ברירה. זה יהיה הכרחי. האבסורד הוא שאני ואישתי שתחייה, לא עוזבים את העיר כי זה לא משתלם לנו כלכלית. בגלל תחבורה. אם נצא מהעיר נצטרך לקנות שני כלי רכב (בזכות התחבורה הציבורית המצויינת).
אז אני לא עוזב את העיר והרעב לאופנוע רק מתעצם.
וזה מתסכל. כל כך מתסכל.
והפחד שלי הוא שכשיבשיל הזמן, ויהיו האמצעים, כבר אהיה מבוגר מדי להתחיל לרכב. שאולי יש שלב שבוא "להתחיל" כבר לא בא בחשבון, כבר מסוכן מדי אולי?! שלב שבוא אתה מבין ששבע (בינתיים) שנות הניסיון שלך על 125 לא באמת הכינו אותך לדבר האמיתי.
טוב חפרתי לכם. סתם הייתי צריך לשתף עם מי שאולי יכולים להבין את התסכול.
תודה על ההקשבה.
אני רוצה אופנוע. אני ממש רוצה אופנוע. אני כבר כמה שנים עוקב אחרי הפורום הזה, מתעדכן מה קורה, מה חדש, קורא על אופנועים והמלצות כדי שכשיבוא היום לא אצטרך להתחיל מאפס.
רק כאן נראה לי שיכולים להבין את המבט שנודד אחרי כל דו"ג שעובר בכביש, את האוזניים המוטות כשאחד עובר מתחת לחלון.
לפני כמה חודשים אפילו כתבתי שהגיע הזמן וביקשתי המלצות. היו תשובות, הן ממש עזרו, נתנו כיוון. והן ממש גרמו לי לרצות עוד יותר. אופנוע.
התקשרתי, ביררתי מחירים ומה שהבנתי זה שאני לא יכול כרגע להרשות את זה לעצמי. כלכלית. אני סטודנט כבר שבע שנים, פחות שנה וחצי הפסקה להבין מה הכיוון. ובישראל זה לא קל. אז כל הזמן אני אומר לעצמי שכשאצא מהעיר אפנק את עצמי באופנוע. כי כבר לא תהייה ברירה. זה יהיה הכרחי. האבסורד הוא שאני ואישתי שתחייה, לא עוזבים את העיר כי זה לא משתלם לנו כלכלית. בגלל תחבורה. אם נצא מהעיר נצטרך לקנות שני כלי רכב (בזכות התחבורה הציבורית המצויינת).
אז אני לא עוזב את העיר והרעב לאופנוע רק מתעצם.
וזה מתסכל. כל כך מתסכל.
והפחד שלי הוא שכשיבשיל הזמן, ויהיו האמצעים, כבר אהיה מבוגר מדי להתחיל לרכב. שאולי יש שלב שבוא "להתחיל" כבר לא בא בחשבון, כבר מסוכן מדי אולי?! שלב שבוא אתה מבין ששבע (בינתיים) שנות הניסיון שלך על 125 לא באמת הכינו אותך לדבר האמיתי.
טוב חפרתי לכם. סתם הייתי צריך לשתף עם מי שאולי יכולים להבין את התסכול.
תודה על ההקשבה.
