הרהורים
לעוף חופשי? לטוס עם הרגשות שלנו מעלה מעלה, בלי גבול ובלי מחסום? להיתלות על כנפיה של הציפור ההיא ולתת לה להוביל אותנו מעלה, בלי כלוב של זהב, בלי תקרה של זכוכית, בלי שום מגבלות. שאלת אותי אם אני לא חושש מזה. חושש? מת מפחד. אבל תגידי משהו - מה אנחנו שווים בלי להרגיש? מה מבדיל בינינו לבין "פקידי חיים" שקמים בבוקר רק כי נגמר להם הלילה? איך אומר הלוגו ההוא? כולם מתים, אבל לא כולם חיים, וזה הרי כל ההבדל... מי שלא מרגיש, מי שליבו קפא, מי שהניצוץ בעיניו כבה, איני יכול אלא לחוש כלפיו רחמים, לקוות שימצא את האור הגדול. רגע, חייב להכהיר כאן משהו. זה לא אומר לפרוק את הלב מול פקידת הבנק או להיחשף מול הקולגה בהפסקת צהרים. זה רק אומר שבמקום הנכון, בזמן הנכון, ובעיקר מול הנפש הנכונה (נפש, נפש, לא אדם) אפשר להיפתח לגמרי, עם כל הפגיעות והעוצמה, עם כל החשיפה והרגישות. כן, וזה מהנה. מאוד. עונג שמילים לא יוכלו להסביר, קירבה אינטימית ונפשית שרק מי שחווה מבין. וזה נותן סיבה לקום בבוקר, ולפקוח את העיניים, ולחייך, חיוך אמיתי, של אושר. עניתי לך?
לעוף חופשי? לטוס עם הרגשות שלנו מעלה מעלה, בלי גבול ובלי מחסום? להיתלות על כנפיה של הציפור ההיא ולתת לה להוביל אותנו מעלה, בלי כלוב של זהב, בלי תקרה של זכוכית, בלי שום מגבלות. שאלת אותי אם אני לא חושש מזה. חושש? מת מפחד. אבל תגידי משהו - מה אנחנו שווים בלי להרגיש? מה מבדיל בינינו לבין "פקידי חיים" שקמים בבוקר רק כי נגמר להם הלילה? איך אומר הלוגו ההוא? כולם מתים, אבל לא כולם חיים, וזה הרי כל ההבדל... מי שלא מרגיש, מי שליבו קפא, מי שהניצוץ בעיניו כבה, איני יכול אלא לחוש כלפיו רחמים, לקוות שימצא את האור הגדול. רגע, חייב להכהיר כאן משהו. זה לא אומר לפרוק את הלב מול פקידת הבנק או להיחשף מול הקולגה בהפסקת צהרים. זה רק אומר שבמקום הנכון, בזמן הנכון, ובעיקר מול הנפש הנכונה (נפש, נפש, לא אדם) אפשר להיפתח לגמרי, עם כל הפגיעות והעוצמה, עם כל החשיפה והרגישות. כן, וזה מהנה. מאוד. עונג שמילים לא יוכלו להסביר, קירבה אינטימית ונפשית שרק מי שחווה מבין. וזה נותן סיבה לקום בבוקר, ולפקוח את העיניים, ולחייך, חיוך אמיתי, של אושר. עניתי לך?