הרהורים

monkilita

New member
הרהורים

כבר כמה מערכות יחסים אחורה אני רואה תבניתיות. הבחירות שלי בבני זוג ברורות- אני מחפשת מישהו בעל מודעות מסויימת שתתאים לרמת המודעות שלי (שאלמד ממנו ולהיפך). ככל שאני מעמיקה בקשר אני מוצאת את מערכת היחסים מסובכת יותר, איך אפשר לנהל מערכת יחסים ללא היקשרות? ברמת מודעות גבוהה. אני לא ממש יודעת מה גובהה של המודעות שלי, יש דברים שבהם אני חזקה יותר ויש כאלה שפחות. נראה לי שזוגיות זה אחד הפחוֹתים שלי.. אני אולי לא מצליחה להבין לגמרי את עניין ההיקשרות. אני מסוגלת ברמה מסויימת לאהוב בלי ציפייה למשהו בחזרה, אבל איך מעבירים את זה למערכת יחסים? איך בכלל אפשר לפתח ככה מערכת יחסים?? יש בי חלק גדול שרוצה לאהוב, ולהתיישב עם מישהו ולדעת שמבחינה מסויימת אנחנו מנסים לחיות ביחד (וזה לא למען הביטחון שלי, אני לא מאמינה בזה במערכות יחסים. זו רק אשליה של בטחון שמערכות יחסים נותנות), ומנסים לדלג בין שבילי ומשעולי החיים ביחד ולעזור אחד לשני. אבל איך עושים את זה בלי ציפיות בכלל, בלי כל כך הרבה דברים שכשהייתי פחות מודעת לא היוו בעיה בכלל.. מישהי מישהו חווים את זה גם?
 
שלום לך../images/Emo141.gif

כתבת דבר טעון ומורכב אני אשתדל לענות כמה שאוכל אך דרושה לכך התייחסות רצינית באמת. אני מתנצל כרגע בשתיי שניות להמליץ זה פשטני מדיי לטעמי אך אני מבטיח כי העדכן אותך בתשובה מלאה עד סוף היום אני מקווה שתקבלי עצות טובות במקביל משאר חברי הצוות בינתיים כמה משפטי עידוד קטנים, חלקם קשורים וחלקם פחות "כשאת מחייכת, כל העולם מחייך איתך" "הנסיון הוא המורה הקשוח ביותר - קודם הוא בוחן אותך ורק אחר כך מלמד אותך" "אי אפשר להגיע לשינוי בלי מודעות" "כשאתה זקוק לעצה - היוועץ במי שהצליח באותו עניין" "אל תיתן לאחרים לזלזל בך, רק בגלל שכרגע את מרגיש קצת מעורער העבר הוא המדריך הטוב ביותר לעתיד" "הלב והשכל הם כמו שני קווים מקבילים שלעולם אינם נפגשים"
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif זוגיות

נראה לי שהיא מתקיימת בין הפחד מנטישה לפחד מאינטימיות... וברקע הרצון שלנו להתחבר לעצמנו. אני רואה באחרים את מה שחסר בי ולכן רוצה להתחבר או להתעמת עימם. אני נמשך למי שנוגע ושותף לכאבים שלי, אך רוצה להתחבר למישהו נעלה, ובכך שישקף את איכויותי... אומר הנביא של ג´וברן חליל ג´וברן: "כאשר רומזת לך האהבה לך אחריה, גם אם דרכיה קשות ומכבידות... ...אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה, מוטה תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה - אל עולם בו תצחק אך לא את כל צחוקך ובו תבכה אך לא את כל בכייך..." נראה לי שהכוונה היא לתת למשהו הגדול מאיתנו לסחוף אותנו, ולא לתת לפחד האינטימיות/הנטישה להכריע ולהניע אותנו מכך. שכן מה היא האהבה הרומנטית? היא נועדה להעמיד ילדים, ועל הילדים אומר הנביא: "ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם..." והמסקנה היא שאם ניתן לחיים להתגעגע אל עצמם דרכינו אזי נהיה החיים עצמם... הירהורים... הירהורים...
 

מלאווח

New member
אהבה ללא ציפיות

זה מושג כללי מדי - העניין נסוב סביב הגדרת הציפייה. האם ציפייה לתמורה (כמו אני נותנת X ולכן מצפה ל Y) זהה לציפייה שנובעת מתוכך והיא מנתבת את חייך ? לדעתי , לא. ציפייה מסוג ראשון היא משהו כמו אני מעניקה תשומת לב או מוותרת ולכן גם הוא יעניק\יוותר - סוג ציפייה זה הוא מסחר באהבה. משהו שנעשה בתת מודע, משהו שתוכנת בנו מקטנות ואיתו אנו ממשיכים כי אנו פשוט יושנים. ציפייה מסוג שני היא יותר כמיהה -כמו להנמס באהבה,להינשא ולחוות אמהות. בעיניי זו כמיהה טבעית שאכן קשורה למודעות של בן-זוגך. בסוג הראשון יש צורך בהבנה, בעבודה פנימית. להתנער מ"הזבל" שנכנס במשך כל השנים. בסוג שני יש צורך בהתאמה אנרגטית בין השניים. אי אפשר לדכא או להתעלם מהציפייה מהסוג השני כי היא טבעית. לכן כנות ופתיחות בין בני הזוג חשובה כאן מאד. אי התאמה כזו היא "בזבוז זמן" - הרי בפנים את יודעת היטב מה טוב לך... מלאווח
 

hary_i

New member
מערכות יחסים

על מנת לאהוב באמת שני בני הזוג צריכים להיות ברמת תודעה גבוהה. על מנת להיות ברמת תודעה גבוהה, אדם חייב להיות מחובר לעצמו מאד. כאשר אדם שלם עם עצמו ולא חסר לו כלום, רק אז הוא יכול לאהוב. זוגיות אמיתית היא מצב בו שני הצדדים נותנים ללא גבול, רק אדם ברמת תודעה גבוהה יכול לתת ללא גבול. מערכת יחסים בה צד אחד נותן וצד אחד מקבל, היא מערכת לא בריאה וסופה להסתיים. מערכת יחסים לא צריכה להיות מכיוון שאנחנו מפחדים מהלבד או סתם כי אנחנו רוצים.
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif יש כאן סתירה

כשאדם שלם באמת, אז הוא גם לא צריך זוגיות. בשביל מה לו? הוא לא צריך אף אחד ש"ישלים" אותו. יש לו כל מה שהוא צריך במילא. מצד שני אתה אומר - אדם שאינו שלם לא יכול לאהוב. אם אכן כך הדבר, איך אתה פותר את הסתירה הזו?
 
הסקת מסקנות

hary אמר משהוא. אתה הסקת מדבריו משהוא, הלבשת על זה סתירה, ועכשיו אתה רוצה שהוא יפתור סתירה זו? זוגיות זה לא שני חציים של שלם. זוגיות זה שניים: אחד שלם ועוד אחד שלם.
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif ממש לא ../images/Emo13.gif

זוג זה לא שניים, אחרת גם אני ואת מהווים "זוג". זוג זו מהות בפני עצמה... אז איך שני שלמים הופכים "זוג"? כיצד מתרחש דבר ללא מניע? זאת הסתירה.
 
זוג

המילה זוג - כמילה מדברת על שניים שהתחברו. זוגיות - כחוויה, עוסק בשניים שהתחברו. אני ואתה... אנחנו שניים ולא זוג. אנחנו שני אנשים לא מחוברים. לא מבינה איך המניע, החיבור, יוצר סתירה
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif מסתבר

שדיון על זוגיות בהחלט מושך אותך לכתיבה פעילה בפורום. לתשומת ליבו של הארי: יש ליצור מוקדי עניין לנשים...
ולעניין הסתירה: אנשים שלמים אינם "זקוקים" לבן זוג מתוקף הגדרתם ככאלו, אלא אם יש לך הגדרה חלופית לאדם "שלם". זאת הסתירה. מה לדעתך יגרום לאדם "שלם" ובמודעות גבוהה להחצין את המודעות שלו ולכרוך אותה בבן/בת זוג? למה לו לעשות דבר כזה? מה המניע שלו? הרי לא חוכמה לומר כי רק יחסים בין אנשים "שלמים" יצלחו (ולפסול בכך אפשרויות אחרות). צריך גם להסביר איך יחסים כאלו ייתכנו. מערכות היחסים המוכרות לנו מבוססות על פחד נטישה/אינטימיות. איזו היקשרות תיתכן בין אנשים שאינם שותפים לפחדים כאלו?
 
אנשים שלמים

זה כול הקסם בזוגיות טובה, הצורך בשני לא מבטל קיום אישי, או שלמות אישית. הזוגיות מוסיפה לשלמות ולא יוצרת אותה. וכן... יש יותר משלם. אגב שמחה "שקלטת" מה מושך אותי לכתיבה.
 

monkilita

New member
אז ברמה מסויימת

אתה אומר שעד שלא אהיה ברמת מודעות מסוימת לא אוכל לנהל מערכות יחסים? אני לא נוטה להסכים עם זה. שני בני הזוג צריכים להיות ברמה זהה פחות או יותר ומדי פעם אחד סוחב את השני יותר למעלה או למקומות חדשים. משום מה נראה לי שאתה נשוי.. יכול להיות שאני טועה, אבל גם נראה לי שמערכת היחסים שלך קרתה לפני השינוי הרוחני שלך (רק עכשיו הסתכלתי בכרטיס שלך, וזה לא ממש מתנגש). למה אני מציינת את כל זה? כי זה נראה לי שונה להתפתח יחד במערכת יחסים, או לגלות באמצע שלא נמצאים באותה נקודה\ לעומת להתחיל משהו חדש מתוך המקום של אהבה לא תלויה. אין לי ספק שבמערכת יחסים צריך תת ולקבל משני הצדדים אחרת זה לא עובד. אבל מה על מערכת יחסים בה יש נתינה ויש קבלה, ובכל זאת החיפוש הרוחני של כל אחד משאיר איזשהו מקום מנותק, כמו שאינקה כתב, מתוך החיפוש של השלמות שלך אין לך צורך בעוד ישויות בסביבה אם אתה באמת שלם. ברמה מסויימת אין לך מקום לזוגיות. אין לך צורך בה. זה קצת מפחיד אותי.
 

שששלום

New member
אכן אין צורך

צריכה להיות חוויה משותפת לקראת צמיחה לא צורך קיומי כמו מים. ועל הכבוד לנושא. חבל שלא אהיה נוכח בקרוב לראות לאן יתפתח. אולי.
 
הפחד הזה...

גם אני כמוך חושבת שבכדי שזוגיות תצליח צריך, להיות ברמת מודעות זהה ולאו דווקא ברמת מודעות גבוהה. לא מאמינה שברמת מודעות מסוימת אין מקום לזוגיות, אבל ...לפעמים, ההרגל והנוחות שבלבד מקבל משקל גבוהה יותר.
 

hary_i

New member
לא התכוונתי שאת צריכה לחכות...

את יכולה לנהל מערכת יחסים בכל רמת מודעות מה גם שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי ממש למדוד את רמת המודעות. את צודקת ששני בני הזוג צריכים להיות ברמה דומה. במערכת יחסים, שני הצדדים נותנים, ברור שהצד השני מקבל. כאשר אני שלם אני אולי לא חייב ישות נוספת בסביבה אבל זה נותן לי הרבה כשיש עוד ישות בסביבה. אסור להבין שלאנשים שלמים אין מקום לזוגיות, נהפוך הוא, אנשים ככל שיש להם יותר יכולים לתת יותר זו הייתה הכוונה שלי. צריך תמיד לזכור שזוגיות היא תמיד לתת ולתת ורק אדם שיש לו הרבה, יכול לתת.
 

dharmax

New member
ערעורים

זוגיות... אני חושב שיש מערכות זוגיות מוצלחות יותר, ומוצלחות פחות... לשואף הרוחני המדדים לגבי "מוצלח" הם תובעניים יותר, בד"כ, ולכן יסווג את רוב מערכות הזוגיות כמוצלחות פחות... השואף הרוחני, כמדומני, יחשוב על זוגיות כדבר שאמור לעזור לו במידה יוצאת-דופן בדרכו. זו יכולה להיות זוגיות "קלה" והרמונית - וכאן בהחלט ברור שזה יכול מאוד לעזור, אבל זה לא בהכרח כך - גם זוגיות "קשה" ודיסהרמונית יכולה לעזור לו לצמוח... הכל תלוי בנתיב ובנקודה בה נמצא השואף הרוחני! זוגיות קלה, מהי? זוגיות בה הרמה הרוחנית של השניים גבוהה (מהממוצע, לא ברמות של קדושים, כי על זה אין לי מה לומר) ודומה (לא זהה - כזה דבר אין) ושניהם כנים ואמיתיים, וחיובים ורציונאליים מספיק, מוסריים ונבונים (בין היתר, ובעיקר בנוגע לזוגיות). זוגיות קשה - כאשר כמה מהנקודות הנ"ל הן בעייתיות. כאן צריכה להיות השקעה, ולפעמים של צד אחד הרבה יותר משל הצד השני. מתוך המאמץ הזה, אפשר ללמוד... אום (עום?)
 

KEiN

New member
אני לא יועץ נישואים- אבל יש לי עצה.

אני נוטה לחלק את המחשבות שלי לשתיי חלקים: 1- המחשבות שחושבים עם החלק הקדמי (החלק בראש שקרוב לעיניים- לא פיזית כמובן)- את המחשבות האלא אנחנו לרוב שומעים בתור קול {שמדבר אלינו}. 2- ויש את המחשבות בחלק האחורי של הראש (ההמשך של העורף)- את המחשבות האלא אנו שומעים בתור תחושה כזאת- זהו קול מעומעם המדבר דרך תחושות וציורים. רובינו מרגישים שלא בנח להסתמך על הסוג השני- יכול להיות כי הוא מאד מופשט... אבל כשזה מדובר בהחלטות נכבדות {ביחוד בתחום הרומנטי והסוציאלי} הייתי מעדיף לחשוב עם הצד האחורי- ולא להיתקע בצד הלוגי- כי בצד הלוגי שותף גם האגו שלנו- וגם המחשבה הכי הרסנית: "נתתי!- מה אני אקבל?" ועוד שאלות כאלה שחקוקות לנו עמוק בתת מודע והן עלולות להרוס משהו שהיה יכול להיות מאד יפה... אני אישית ממליץ, כשזה בא למערכות יחסים, לחשוב עם החלק האחורי
תסתלי על כל מערכת יחסים כהתנסות חדשה
יאללה ליל"צ שיהיה
 
למעלה