הרהורים
ערב טוב,
בנים תמיד היה תחום כל כך חזק לי,
הפרידה מהאקס מאחורי, ולמדתי כל כך הרבה מהקשר איתו. הבנתי מה אני באמת צריכה, למדתי המון על עצמי, נפגעתי בצורה חזקה כ''כ .
(אותו אחד שבר לי כל אמון אפשרי שיכול להיות בעם הגברי)
ואז מגיע הקטע המורכב יותר, בגידות.
אני אדם שעקרונות מאוד חשובים לו, ולאחרונה עולה לי הנושא הזה יותר ויותר... יוצא שאני קוראת הרבה יותר מדי דברים על הנושא הזה בלי בכלל לרצות בכך,
יוצא לפעמים שאני חושבת על זה.
יש לי חשש שברגע שאמצא את זה... זה עלול לעמוד מעבר לפינה.
מן הסתם זה משהו לא צפוי ובלתי נמנע. זוגיות זה דבר שצריך לתחזק באופן מתמיד, אז כן, יש מקום להשקיע ולשמור על בריאות הקשר.
אני יודעת שצריך פשוט צריך להתמקד בהווה ובעתיד הקרוב. וכמובן לא לעמוד תמיד על המשמר, אבל לחיות. מנגד זה עולה לי לעיתים בראש כל הנושא הזה.
אבל בתקשורת אומרים שאחד מכל חמש זוגות בוגדים. (85% מהזוגות הנשואים. שלא תבינו לא נכון, מבחינתי מחקר זה עניין של ''שחור-לבן'', והרי תמיד יש יוצא מן הכלל. אבל ניתן להסיק שהרוב הגורף אכן עושה מה שעושה. אולי שיגרה, אולי בעיות אחרות... כל אחד והחיים שלו) ואני רחוקה משם ועם זאת כל הזמן חושבת על הנושא הזה ש''מה יקרה אם''...
למה לפתח קשר אם אני אפגע... אם סתם אתאכזב.
יוצא לי לשמוע יותר ויותר על כמעט כל זוג שאחרי כמה שנים ביחד יתחיל לבגוד.
ויש מקרים של בגידות של שנים שהצד השני לא מגלה.
והדבר המפחיד הוא, שהתנסיתי בקשר, וכן! בקשר פוזלים הצידה!
ואני מפחדת, אני ממש מפחדת מבגידות, יותר מזה – חוששת להיפגע, מלחשוף את עצמי יותר מדי ואז לחטוף ''כאפה''. איך אפשר לחשוב ככה על העתיד בקטע הזוגי ?
אומרים שלכל סיר יש מכסה, אבל אם המכסה בוגד האם הוא עדיין מכסה.
אני את הפרידה מהאקס עברתי בשלום וזה היה גיהנום עלי אדמות, ושמישהו יסביר לי בבקשה, אם באמת כל זוג כמעט בוגד אז איפה תיאוריית הסיר והמכסה תופסת פה מקום?
ערב טוב,
בנים תמיד היה תחום כל כך חזק לי,
הפרידה מהאקס מאחורי, ולמדתי כל כך הרבה מהקשר איתו. הבנתי מה אני באמת צריכה, למדתי המון על עצמי, נפגעתי בצורה חזקה כ''כ .
(אותו אחד שבר לי כל אמון אפשרי שיכול להיות בעם הגברי)
ואז מגיע הקטע המורכב יותר, בגידות.
אני אדם שעקרונות מאוד חשובים לו, ולאחרונה עולה לי הנושא הזה יותר ויותר... יוצא שאני קוראת הרבה יותר מדי דברים על הנושא הזה בלי בכלל לרצות בכך,
יוצא לפעמים שאני חושבת על זה.
יש לי חשש שברגע שאמצא את זה... זה עלול לעמוד מעבר לפינה.
מן הסתם זה משהו לא צפוי ובלתי נמנע. זוגיות זה דבר שצריך לתחזק באופן מתמיד, אז כן, יש מקום להשקיע ולשמור על בריאות הקשר.
אני יודעת שצריך פשוט צריך להתמקד בהווה ובעתיד הקרוב. וכמובן לא לעמוד תמיד על המשמר, אבל לחיות. מנגד זה עולה לי לעיתים בראש כל הנושא הזה.
אבל בתקשורת אומרים שאחד מכל חמש זוגות בוגדים. (85% מהזוגות הנשואים. שלא תבינו לא נכון, מבחינתי מחקר זה עניין של ''שחור-לבן'', והרי תמיד יש יוצא מן הכלל. אבל ניתן להסיק שהרוב הגורף אכן עושה מה שעושה. אולי שיגרה, אולי בעיות אחרות... כל אחד והחיים שלו) ואני רחוקה משם ועם זאת כל הזמן חושבת על הנושא הזה ש''מה יקרה אם''...
למה לפתח קשר אם אני אפגע... אם סתם אתאכזב.
יוצא לי לשמוע יותר ויותר על כמעט כל זוג שאחרי כמה שנים ביחד יתחיל לבגוד.
ויש מקרים של בגידות של שנים שהצד השני לא מגלה.
והדבר המפחיד הוא, שהתנסיתי בקשר, וכן! בקשר פוזלים הצידה!
ואני מפחדת, אני ממש מפחדת מבגידות, יותר מזה – חוששת להיפגע, מלחשוף את עצמי יותר מדי ואז לחטוף ''כאפה''. איך אפשר לחשוב ככה על העתיד בקטע הזוגי ?
אומרים שלכל סיר יש מכסה, אבל אם המכסה בוגד האם הוא עדיין מכסה.
אני את הפרידה מהאקס עברתי בשלום וזה היה גיהנום עלי אדמות, ושמישהו יסביר לי בבקשה, אם באמת כל זוג כמעט בוגד אז איפה תיאוריית הסיר והמכסה תופסת פה מקום?
