הרהורים
נמאס לי להתעסק עם הנטיה המינית שלי כל הזמן. אני ממש מפחד שזה משתלט לי על החיים. אני יודע שאני הרבה יותר מסתם הומו, אבל בזמן האחרון התחושה היא שזה תופס יותר ויותר מקום. וזה גורם לי לחשוב שאולי אני באיזשהו מקום עסוק בלשכנע את עצמי שאני הומו, כשאולי, למרות כל הקושי שיש בזה, אפשר גם אחרת. אני לא מתכחש לנטייה. אני יודע משוכנע בקיומה. אבל אני מאמין שבסופו של דבר יש לנו בחירה חופשית ואנחנו יכולים לשלוט ברגשות שלנו. השאלה הגדולה היא עד כמה. האם אני יכול לאהוב אישה, גם אם אני נמשך לגברים, אם אני אעבוד על זה חזק? בזמן האחרון מהדהד לי בראש הוורט הידוע על יצחק ורבקה. קודם נאמר: "ויביאה האהלה שרה אמו" ורק אחר כך: "ויאהבה". האם זה עומד במבחן המציאות? (בסה"כ נראה לי שזה די גדול עלי) ואז אני מגיע לשאלת השאלות שכבר שאלו אותה רבים וטובים ממני: מה זאת אהבה? מצטער אם אלה נושאים קצת נדושים, מה לעשות שזה מה שיושב לי על הלב?
נמאס לי להתעסק עם הנטיה המינית שלי כל הזמן. אני ממש מפחד שזה משתלט לי על החיים. אני יודע שאני הרבה יותר מסתם הומו, אבל בזמן האחרון התחושה היא שזה תופס יותר ויותר מקום. וזה גורם לי לחשוב שאולי אני באיזשהו מקום עסוק בלשכנע את עצמי שאני הומו, כשאולי, למרות כל הקושי שיש בזה, אפשר גם אחרת. אני לא מתכחש לנטייה. אני יודע משוכנע בקיומה. אבל אני מאמין שבסופו של דבר יש לנו בחירה חופשית ואנחנו יכולים לשלוט ברגשות שלנו. השאלה הגדולה היא עד כמה. האם אני יכול לאהוב אישה, גם אם אני נמשך לגברים, אם אני אעבוד על זה חזק? בזמן האחרון מהדהד לי בראש הוורט הידוע על יצחק ורבקה. קודם נאמר: "ויביאה האהלה שרה אמו" ורק אחר כך: "ויאהבה". האם זה עומד במבחן המציאות? (בסה"כ נראה לי שזה די גדול עלי) ואז אני מגיע לשאלת השאלות שכבר שאלו אותה רבים וטובים ממני: מה זאת אהבה? מצטער אם אלה נושאים קצת נדושים, מה לעשות שזה מה שיושב לי על הלב?
