הרהורים של סוף...

[שKקירה]

תודה

 

[mri10]

איך זה שתמיד

אבל תמיד,התגובות שלך מושלמות???

 

[Anna begins cc]

אתה רציני? 90 אחוז ממה שאני כותבת כאן זה להג שטותי לחלוטין..

אבל תודה, בכל מקרה

 

[ביזיון ברשת]

ראי

כאחת שהדחיקה את הסוף של אדם מאוד קרוב אני רק יכולה לומר לך:
זה תמיד יהיה קשה לא משנה כמה תתכונני לזה.
הגעגועים שם תמיד.
אבל אפשר להיפרד, לנהל שיחות אחרונות, לשאול את מה שמעולם לא שאלת ופשוט להיות שם בשבילו ולומר לו כמה את אוהבת ותאהבי תמיד.
פשוט תהיי שם ותאהבי הכי חזק כדי שלא יהיו לך חרטות אחר כל.
מוות הוא לא בהכרח רע וכשגוססים הרבה זמן, יש בזה מן הקלה, כאילו הוא הגיע לשלווה.

שולחת לך חיבוק גדול.

 

[שKקירה]

אני כבר

שנים עובדת על זה שלא יגיע הרגע ואני יגיד לא. .. לא הספקתי. . או שיהיה לי ייסורי מצפון וחרטות.
אבל יש דברים שאני לא מכחישה לומר או לשאול הם כנראה יישארו ככה לנצח.
תודה בכל אופן.

 

[ebi83]

קודם כל-

יש דברים שההכנה אליהם יכולה רק לעמעם במקצת את התחושה כאשר הדבר באמת קורה.

אבל(

) ידיעה והכנה מנטאלית מראש יכולה לעזור כשהדבר עצמו קורה, נכנסים למצב אוטומטי ודואגים לעשות את מה שצריך לעשות. אח"כ חווים את האבל עצמו במלוא עוצמתו...
וה"תרופה" הכי טובה לתחושת האבל והעצבות הוא רק הזמן.. וגם הוא לא תמיד מרפא באמת או כמו שצריך אלא רק מקהה קצת את הרגש.

אז הכנה מנטאלית והבנה שמה שיקרה זה חלק מהחיים, שלפעמים עדיף שזה הגיע מאשר עוד סבל הנגרם לאדם הקרוב, שלפחות היית שם והתנהגת אליו ובכלל כמו שהיית רוצה להתנהג. כל זה יכול לתרום ולעזור בעיקר לשלמות העצמית שלך עם עצמך ולהתמודדות עם הכאפות שהחיים נותנים לנו אח"כ.

אז שוב

, ושתאהבי ותשמחי כמו שאת כואבת ועצובה בהקשר הזה..

 

[Shir Rose]

שאקי, את חייבת לקרוא משהו!

זה מאמר מתוך ספר ששינה לי את כל ההסתכלות על המוות אחרי שקראתי אותו!
זה מתוך הסילבוס של הקורס שעשיתי:
קובלר-רוס, אליזבת (2002). המוות חשוב לחיים. הוצאת כתר. פרק 1: המוות חשוב לחיים, עמ' 9-53

זה קליל לקריאה, אם זאת לא פשוט מנטלית, אבל מומלץ בחום רב!!
(חיפשתי את זה בניירת שיש לי מהלימודים, אבל לא הצלחתי למצוא אותו.. אבל בטוח שיש את זה בספריה של כל אוניברסיטה / מכללה וכאלו..)

 

[איש המתח]

ראי

ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו - וכי אפשר לנחם אותך? רק חכמינו מלמדים אותנו. שהנפטר, הרי הוא כמי שעובר מדלת לדלת. והכוונה כביכול שפותח דלת אחת ויוצא מחדר אחד ופותח דלת שנייה ונכנס לדלת אחרת.

ועוד למדנו שייסורים ממרקים (מנקים).

ודי בדברים אלו, אחר וטובה שתיקה וחשבון נפש ברגעים אלו.


-----------------
האם לא כדאי, להוסיף תפילה שיחיה. כל זמן שנושם וחי?

 

[shayCn]

רבים הם אלו בשרשור

שמסבירים את גלגול הנשמות בצורות כאלו ואחרות..
מחד,זה נשמע מאוד בוגר ועתיר ניסיון ומאידך,
קשה להבין ולתפוס באמת מוות של מישהו קרוב
עד ש(לא עלינו) זה קורה באמת.
כי אז,באמת אי אפשר לשפוט בצער ואי אפשר להבין עומק לכאב.

 

[מחוץ לסכמה]

לא חושבת שאפשר להתכונן נפשית

למוות של מישהו.

אבל אפשר לנצל כל רגע שנותר. לשהות במחיצתו, לחבק אותו, להתבונן בו, להחזיק את ידו, לשמוע מסיפוריו. לשתוק איתו. להרגיש את הנוכחות החיה שלו, מה שנותר ממנה.

להגיד לו את מה שהוא זקוק לשמוע ואת מה שאת זקוקה להשמיע.

אלה מסוג הדברים שהייתי עושה, אם היה לי עוד רגע עוד יממה..

תחושות נשארות, זכרונות מתעממים.

 

[ליבליב1]

שאקי וכולם... אין לכם מושג....

אין לך או לכם הכותבים פה מושג עד כמה היה לי נכון וקשה גם יחד לקרוא את כל הנאמר פה... את הגישות השונות\דומות של האנשים פה....

תודה שהעלת את השאלה.
תודה על השרשור.

 

[shayCn]

למה כולם?

רואים שלא קראת את כל התגובות.

 

[ליבליב1]

כולם, כן - כולם!

(וכן קראתי).... כי מכבדת ומעריכה כל גישה.... ויודעת שבסופו של דבר, כל אחד לעצמו עם העניין הזה. ובנוסף, השרשור איפשר לי להיפגש עם הנושא הזה F2F (פייס טו פורום) ולא לברוח ממנו כמו הנטיה הטבעית.

 

[shayCn]

תשובה כללית מדי

מה היה לך קשה לקרוא בהודעות שלי?

שנחרדתי מאיך שהיא העלתה את זה?
או מההודעה שאי אפשר לשפוט או להבין כאב של מישהו
בנושא של מוות?

לכן אני שואל..למה כולם?

 

[ליבליב1]

אההה.....

הקושי נבע לא מהודעה ספציפית.... הוא היה. קשה בגלל שאני מתמודדת עם העניין הזה מאוד מקרוב. מאוד. ההתחבטות הזו היא שם כל הזמן והרבה פעמים מסלקת אותה מהמחשבה שלי.... לקרוא את ההודעות היה להתמודד עם השאלה In my face.... קאפיש?

 

[shayCn]

מקווה שהעניין שאיתו את מתמודדת

יסתדר על הצד הטוב ביותר.
אני בטוח שזה קשה לך,רק שאני לא יודע עד כמה,
כיון אף פעם לא התמודדתי עם מצב כזה(טפו טפו טפו).
לי אין התחבטויות לגבי המוות,כי אני מנסה לראות את החיים
בצורה חיובית כל הזמן.גם ככה,לא חסרים לי קשיים מסביב,
אז להוסיף עוד שמן למדורה הזאת לא יכבה אותה.

 

[ליבליב1]

תודה שי'קה....

יכולה לשתף אותך שיש רק דרך אחת שמובילה למקום בו יסתיים העניין.... זו רק שאלה של זמן.
קשה? עצוב? - מאוד!
אבל אלו החיים.
כל עוד אין סיבה או צורך - אתה צודק, אין טעם להתעסקות ממשית עם העניין הזה... אבל ברגע שזה דופק על מפתן הבית.... אין אפשרות אלא להתמודד עם זה.

מאחלת לך רק ימים של חיוך.... של התמודדות עם הדברים השגרתיים המעצבנים.... לא מעבר....

 

[מכופף ונועץ]

לא

אבל תודעת מוות מעניקה טעם לחיים.

 

[אביeג7]

אי אפשר .כשמישהו קרוב "קיבל"

את המחלה הארורה הזו

ניסיתי עכשיו כמה דקות טובות לנסות לחשוב מה הרגשתי
ולא הצלחתי.

אז בקיצור,אי אפשר להתכונן לדבר נוראי שכזה.
כשזה קורה. פשוט מתמודדים.