הרהורים של סוף...

[שKקירה]

הרהורים של סוף...

אתם חושבים שאפשר להתכונן למוות של מישו???
אם כן איך?

 

[supersonic777]

לא מתכוננים לדבר כזה.

 

[שKקירה]

ואם יודעים ש

זה זמן שאול?

 

[supersonic777]

תראי,אדם מבוגר מאד מעל 90 אולי קרוב ל 100..

יכול להיות שהבריאות לא תקינה,מערכות קורסות,וכבר אין מה לעשות...
גם אדם "בריא" בגיל כזה,עדיין..."סה לה וי"

 

[שKקירה]

ואם זה אדם

צעיר שחולה?
אני חושבת שאלוהים נותן לי עוד קצת רגעי חסד לאסוף זכרונות .. ואולי זה סתם שאני מבוהלת..

 

[supersonic777]

אם זו מחלה סופנית,לא עלינו,והרפואה המודרנית..

לא מצליחה לרפא,מה אומר ומה אגיד...

 

[שKקירה]

החיים הם

מחלה סופנית.. כולם מתים בסוף.

 

[supersonic777]

צריך להינות כמה שיותר...

 

[shayCn]

מה נסגר עם השרשורי בית קברות היום?

 

[שKקירה]

איכשהו

צריך לפרוק..
סליחה אם דיכאתי אותך..
אלה רק הרהורים.. סוג של התמודדות.

 

[shayCn]

את מהרהרת

על המוות?
זה לא רק מדכא,גם מלחיץ.
תגידי שהכל בסדר איתך,עם המשפחה והחברים שלך.

 

[שKקירה]

הכל בסדר איתי.

סליחה.

 

[shayCn]

אין מה להתנצל

העיקר שהכל טוב.

 

[סוקרטס פה]

מנסים להבין ש...

כולנו נשמות/תודעות בתוך גוף
ושהמוות הוא סוף החוויה של הנשמה עם/בביטוי הגוף
והנשמה/תודעה יוצאת ועוברת "לשלב"/למימד הבא
היא אינה מתה לעולם מאחר והיא נצחית
היא דווקא חוזרת למקורות שלה, למקום ללא מגבלות/פחדים/דחפים ושאר תכונות גופניות/ארציות
מקום של ביטוי גבוה יותר
יכול להיות שהגיע זמנה והיא קופצת מהגוף הזה לגוף של הנכד שלה שעומד להויוולד ולהמשיך ככה את ההתהוות/ביטוי שלה בעולם
ומה שמתכלה פה זה הגוף
התודעה הערכית שאהבת בבנאדם נשארת לנצח וממשיכה לצוף איתו לאורך הניצחיות
יכול להיות שהכרתם אחד את השני כבר אלף פעם
יכול להיות שניפרדתם אחד מהשני כבר אלף פעם

אפשר להוקיר תודה על כל אותם הרגעים , ולהתראות בסיבוב הבא

אוהבים אותך לנצח

 

[שKקירה]

אז ההבנה

מספיקה כדי להיות מוכנה?

 

[סוקרטס פה]

אז שמעי משהו

מעולם לא באמת היית "מוכנה" לשום דבר
לא משנה כמה התכוננת לדבר החדש/הבא
ואת הכל עברת בשלום/בטבעיות

נשאר רק להאמין שהטבע (גימטריה אלוקים) חותר תמיד לטוב ביותר עבור עצמו ועבור כל מה שבתוכו

 

[mri10]

די שאקי.

ל תתעללי בי/בנו.

 

[אiרשינא]

אי אפשר

המוות הוא סגירת המעגל של אדם עם היקום ועם הבורא

המוות לא עושה שיקולים של אדם עם חברו... זה נשאר בידיים שלנו, עד כמה שאפשר



יש נשמות שנפרדות מאיתנו במפתיע, בלי הכנה ובלי רגעים של חסד
ויש פעמים שהנשמה נאחזת בגוף ומסרבת להרפות... את הסיבות לכך קטוננו מלהבין
כל מה שאנו יכולים לעשות זה לנצל את הזמן הזה בכדי לסלוח, לבקש סליחה, לומר תודה ולחבק
לתת לנשמה ולעצמנו את היכולת והזכות לעבור את המסדרון הצר הזה עם כמה שיותר אור

 

[שKקירה]

תודה. .

 

[Anna begins cc]

במידה מסויימת, אני מניחה.

כמו שנאמר מעליי- להשלים עם העובדה שזה עומד להגיע,
לנסות להפרד, לומר דברים אחרונים (אם יש את האפשרות הזאת), לסגור קצוות.
זה לא פחות כואב. לאבד מישהו זה תמיד כואב, לא משנה איך ומתי,
אבל אחרי שיעבור זמן תוכלי להגיד לעצמך שנשארת רק עם געגוע ולא עם חרטות ומילים שלא נאמרו.
(מנסיון, תחושה קשה מנשוא.)

אני לא יודעת אם את שואלת באופן תיאורטי או שאת באמת במקום כזה של פרידה מאדם אהוב,
אבל בכל מקרה אני מאחלת לך רק טוב ואושר.