הרהורים שבלב

[ירוקה בשטח]

הרהורים שבלב

קראתי את כל השרשורים בקשר למערכת החינוך והדבר גרם לי לשקוע בהמון הרהורים. אני רק בשנתי הראשונה להוראה ואני כל כך מקווה באמת להגשים את האני מאמין שלי בחינוך, אבל לא פעם השנה עשיתי דברים שלאחר המעשה כעסתי על עצמי והבנתי שפעלתי לא פעם מתוך חוסר ניסיון. אני מרגישה שאני מתמודדת המון עם בעיות משמעת ויותר מאשר עם הדבר האמיתי "חינוך". כתלמידה הרגשתי פגועה ממורים רבים, אך גם הכרתי מורים מדהימים שרציתי ללכת בעקבותיהם. והיום שאני נכנסת לכיתה כ - 3 שעות שבעיות אני לא מרגישה שאני מגיעה לכל ילד וילד. העלתי את הדברים לאחר אי נוחות רבה ולא ארגנתי את הדברים כהלכה.

 

[בני ברקו]

זה מה ששאלך עוררה בי...

אני סבור שהוראה אינו "מקצוע" אלא "יעוד" ! ( בדיוק כרפואה ותחומים דומים - בהם המגע הוא ישירות עם ואל "נשמתו" של האדם.) אני חושב שאם מכוננים בך דחפים בלתי נשלטים של אהבת ילדים/תלמידים אם החיוך הזה שמקבל את פניך בבוקר ( וגם של השובבים שבינהם ) הופך אותך למחייך גם כשלא תמיד אתה מגיע כך מהבית. אם האושר הבורק בעינהם עם כל הצלחה עושה לך משהו.ואם שברון הלב בכישלון גורם לך צביטה . אם כל אותם עינים גדולות המביטות בך חלקם בסקרנות, חלקם בבהייה- מרגשות אותך. אם יש לך תחושה של משהו גורלי המונח לך בין הידים ( בידיך ובמילותיך לחרוץ גורלות אדם וכווני חיים ) אם הידיעה שאתה זה המלווה אותם בצמיחתם וגדילתם והמחשבה שאתה שוהה במחיצתם יותר זמן ביום מכל אחד אחר. אם לפתע אתה מוצא את עצמך "בורח עם מחשבותיך" "סורק" פנים ומסוקרן לעצמך מענין הוא/היא לאן יתפתח במה הוא יעסוק ? אם מטרידה אותך המחשבה של כיצד יזכור אותך? אם אתה מוצא את עצמך לפתע בעת שהיתך עם ילדך מהרהר בתלמידיך מתמלא דאגה או שימחה ( והגבולות שבין עבודה ובית קצת מטשטשים ) אם אתה מוצא את עצמך כועס עליהם מתעצבן מתרגש ממעשיהם/דיבוריהם כפי שלעיתים קורה לך עם ילדיך הפרטיים. אזי לדעתי כל אלו מלמדים שאתה "בעיסוק הנכון" ! זה גדול ממך, ולא בדיוק שולט בזה - אלא זה בך ! וגם כשלא טוב אתה כועס מתוסכל או סתם לך רע. בסוף משהו מכל מה שפרטתי - יחזיר אותך בחזרה...

 

[noam778]

מקסים...ם אפשר לקחת לחדר מורים?

 

[בני ברקו]

נועם - תודה

שמחתני מאוד באלו המילים... כי בכך אוששת שיש עוד כמוני מורים. שכך הם רואים את פני הדברים... לכבוד רב תחשב בעיני הבקשה... אך סבורני שזה מן שירבוט ספונטני לא ברמה... אך מבחנתי בסדר ולשיקול דעתך...

 

[מלכת אסתר]

שמחתי לקרוא שלדעתך הוראה היא ייעוד

מכאן אני למדה שאינך מורה בפועל, לפחות לא במסגרות פורמליות של משרד החינוך. בנוסף, אני תוהה האם גם מורה – אם הייתה כותבת משפט בסגנון:" אם אתה מוצא את עצמך לפתע בעת שהייתך עם ילדך מהרהר בתלמידיך מתמלא דאגה או שימחה ( והגבולות שבין עבודה ובית קצת מטשטשים )" בכל מקרה – לא ראיתי בכל ההיגד הנמלץ אפילו התייחסות אחת לבעיות האמיתיות והכואבות שהעלתה ה"ירוקה". 1 – בעיית המשמעת 2 – איך "מגיעים" ל 30 או 40 ילדים היושבים בכיתה עמוסה ורועשת, במהלך יום עבודה, שאמנם מתיש אבל בעצם אינו כה ארוך, איך דואגים לכך שכל אחד מהילדים יזכה לתשומת לב, ולהתייחסות אישית. איך ללמד את כולם יחד, וכל אחד לחוד. ושאר שאלות המטרידות גם סמינריסטיות וגם מורות בפועל.

 

[בני ברקו]

אסתרק´ה- טעות מרה-מורה גם מורה..

במשרה וחצי 37 ש"ש פורמלי + והרבה שעות מעבר לכך ( מחנך כעת י"ב + רכז מחשוב+ הוראה + תחזוקת טכנית ל 2 רשתות (2 מעבדות מחשבים ) + תמיכה מנהלתית (מנב"ס )+ קורסים והנחית למורים + מצגות/ וסרטיי תדמית של ביה"ס ועוד... וגם האוכלוסיה לעיתים "מורכבת" מהרגיל. לא טענתי ולא הבטחתי לאף אחד "גן של שושנים" ... מודה- שיש גבעולים ארוכים מאוד עם הרבה מאוד קוצים בדרך לפרחים... רק טענתי שכשאתה מביט בשדה הזה רווי היופי, הריחות וקשת הצבעים... עובד עליך אותו העיקרון שעובד על הפרפרים - אם כי אומנם גם כאלו יש - שעליהם עובד אפקט "הפרפר והאש..." מי שפעם גידל ורדים ושושנים ( ידע לומר כמה עבודה נדרש לטיפוח זן זה של פרחים ) כעת לשאלותייך הנוקבות באמת : נושא משמעת - יש לי "ים" של דברים לומר- הרבה מזה זה ענין של ניסיון חיים ( בסוד כמוס אגלה כאן שלמשמעת ירודה שותפים פעילים בעיקר המורים ) מורים שמאחרים לביה"ס או לתחילת השיעורים ( אך דורשים אחרת מהתלמידים ) מורים המגעים לביה"ס בלי השיעורים ( לא מערך שיעור מובנה אלא מאלתרים ( חושבים שאפשר "לעבוד" על התלמידים...מעבירים את השיעור "בסבבא" בשפע סיפורים רק שאח"כ דורשים מהם ללמוד לבד בבית הישר מהספרים - וכמובן גם להצליח היטב במבחנים) יש כאלו קטנונים מכל דבר עושים ענין ומשביתים כך שיעורים שלמים ( התלמידים כבר אלופים בלזהות אותם רק "הקנטה" קטנה - ויותר מכך הם לא צריכים). מורים רבים שמדברים במסרים כפולים דרישות רבות בשפע - אך רק מאחרים ... מתי תלמיד לרוב יפריע ?- כשיש לו לקות או קושי והוא לא בעינינים והמורה מה יעשה איתו ? זה בטח- לא שיעורים פרטים. יוציא אותו מהכתה, ישלח אותו להנהלה והעיקר שיפנה מהר מהר את "הזירה.".. מה ? הרי לכל ברור שלא "נקריב על המזבח" ( בעבור אחד שלא מבין )כתה שלמה ! ומה קורה אצלו בבית לא תמיד יודעים, טוב אנו לא עובדים סוציאלים "בקושי" רק מורים תשושים... (אפרופו הכללות ) איני טוען שכולם כאלו ושהכל באשמת המורים, אך... עם יד על הלב כמורים ומחנכים בואו תחילה ונשנה מהסטנדרטים שלנו ורק אח"כ נעבור לתלמידים ( מובטח שתיוותר אז פחות מחצי בעיה ) עוד לא ראיתי שיעור מרתק בו "גדול המפרעים/מופרעים" לא היה אף הוא מרותק.( כשלפתע קיבל גם יחס שונה של אמון מהמורה ) למען היושר וההגינות אציין שאני "לא גיבור כזה גדול " אני חצי קוסם , כי מלמד מחשבים - וכאן גם ללא מי יודע מה פונקציה של השקעה/הכנה הם משלימים לבד את המשך העבודה...( למרות שהאמת אני כן מאוד משקיע, כל השיעורים מובנים באמצעות מצגות ( מולבשים על פורמט של מערך שיעור כך שאתה אדון לזמן אין הסחפויות ) ושום פרט לא מתפספס...המצגות מאוד אנימטביות משובצות בסירטונים ואנימציות ומטובלים בהרבה הומור זה מאוד מסייע... זה מפתח רשת סמנטית אסוציאטיבית עשירה וזה עוזר לזכור את החומר בהקשר לבדיחה וכל זה מוקרן ע"י חד קרן או לסרוגין מועבר גם "בקלסנט" או מצוי בשרת לנגישות עצמית של התלמידים. ( וכל זה גם במעבדות מעוצבות בסגנון היטקי וממוזגות ) טוב , כבר אמרנו שלמחשב יש יתרון... ועל זה בטח כבר ירחיב פר´ גבי סלמון...

 

[בני ברקו]

צ"ל ששאלתך

 

[גסי1]

לירוקה בשטח

קראתי את הרהוריך, והרהורים שכאלה עולים לא רק בשנה הראשונה אלא גם בהמשך, אך עלייך לזכור שלא תמיד "מגיעים" לכולם באותו הזמן,יש כאלו שגם אחרי שנה לא "מגיעים" אליהם ולא תמיד מוצאים את המפתח הנכון. אך לנו המחנכים והמורים אסור להתייאש כי אם הגענו ונגענו בנפש אחת, בילד אחד.השגנו את המטרה בהצלחה בהמשך

 

[מלכת אסתר]

בקשר לבעיות המשמעת

צר לי לספר לך שזו אחת הבעיות איתן מתמודדת מערכת החינוך, והבעיה רק הולכת ומחמירה. לתלמידים אין מורא,ואין כבוד לאף דמות, אם בעבר המורה היתה מקור הסמכות, ומילה שלה הספיקה על מנת להשקיט את הכתה, הרי היום, או שיש למורה כריזמה – ואז אין בעיה, התלמידים נוהרים אחריה, או שהיא מצליחה לטווח הקצר להליט טרור, או שהיא נידונה להתעמת כל יום מחדש עם תלמידים מפריעים ולא ממושמעים. אין לי פתרון קסם, ולא תרופת פלא לבעיה. וכדי לא לצבוע את העתיד בצבע שחור מדי, לדעתי, במשך הזמן תצליחי למצוא איזון בין נושא המשמעת לבין החינוך, ואפילו תצליחי להגיע לתלמידים. כמובן שלא במסגרת של 3 שעות שבועיות אלא של 30. בכל מקרה – בהצלחה

 

[בני ברקו]

אסתר´קה- יש לי, יש לי - מצאתי...

יש לי את הנוסחה הגואלת... עליתי על שורש הבעיה : מי שסבור ש"בטרור" יקנה לו משמעת, שקט ושלווה... בכך נעוצה טעותו הגדולה...! מי שמצפה ומאמין שמקור הסמכות והכוח של המורה ינבע רק מאיזו שהיא סמכות מואצלת ( בדומה להענקת תואר "אצילות" מהמלכה ) אזי, כאן נעוץ שורשי טעותו השניה. בעולם של היום הסיסמה היא אחרת שונה. ולצורך כך אשתמש בזו הדוגמא : "אינטל" ענק המחשבים התווה הסיסמה: " כי באינטל קובע - מי שיודע " כך תמצא שם מהנדסים "ינוקאות" שסימו רק אתמול את הטכניון. מנהלים פרויקטים בחצי בליון ( בדולרים כמובן ) ומתחתיהם עומדים בטור או בשורה. "חילים" וותקים למודי קרבות ומלחמה... ושלא תהיה שם/ כאן שום טעות ! כי לכל ברור שגיל וותק לבד - הם לא מקור של סמכות ! אין מה לעשות השתנו הזמנים... וזה לא אומר שהם הורעו, או שנעשו גרועים... פשוט המטבע והסחורה עברו שינוים... וגם לא לשכוח שאנו גידלנו את אותם ילדים. נועזים, סקרנים, ספקנים וחצופים. אפילו לסלנג האמרקאי הנחלנו את המילה " חוצפה" כי "חוצפה ישראלית" זה מקור לגאווה ! כעת בעולם של אינטרנט/פלפונים ושאר צעצועים ממוחשבים. מתחילים להווצר בעיות ואי נוחות ונחת לחלק מהמורים. מסמכות "מואצלת "ובלעדיות בידע ושליטה. חלקם חשים (לא נעים ) כ"לעגלה" ישנה. ועוד הוצבו כמשל לפני הסוסים... והנמשל כבר ברור גם ללא המילים. לכן מהמורה של היום נדרש משהו שונה. התמצאות במרחב בעולם משתנה. בקיצור זו אינה הולכת להיות מלאכה קלה. נדרש כאן הרבה ידע רחב, נסיון ותבונה. אך בכל זאת אסיים באימרות חכמים עתיקים. שרק אצל צדיקים מלאכתם נעשת בידי האחרים...